פיקוד העורף התרעה במרחב

מכתב לאמא צעירה

מסתכלת אחורה על האמא שהייתי. חבל שלא ידעתי אז את מה שאני יודעת היום

ליאת עיני 05/01/14 22:00



יום חמישי, אמצע הלילה, שבוע 36, טפטופים לא מובנים, נסיעה עם מפתחות וטלפון לבית חולים, בדיקה זריזה והודעה - יש לך ירידת מים, את מתחילה לידה. אני אוהבת לתכנן ולדמיין איך כל רגע בחיים שלי יראה. הפעם פשוט נעצרה נשמתי. מה לידה? עוד יש לי כל כך הרבה דברים שלא הספקתי. מי חשב שאלד כל כך מוקדם? לא ארגנתי תיק, לא קנינו כלום, עוד לא הספקנו לצבוע את החדר. 3:00 לפנות בוקר והתגובה הראשונה שלי היא שאני חייבת להתקשר לאמא. האחות הרגיעה אותי ואמרה שיש עוד זמן כי בקושי יש פתיחה. קיבלתי זירוז ושלחתי את הנציג הגברי עם רשימת ציוד להביא מהבית. מזל שגרנו במרחק של 13 דקות מבית החולים.
 
שכבתי בחדר לידה וחיכיתי שהוא יחזור, הספקתי גם להתקשר לאמא וחיכיתי גם לה. התרגשתי ולא ממש ידעתי מה הולך לקרות, למרות הקורס, הספרים והסיפורים. חייכתי לעצמי ואמרתי שיהיה בסדר, לא יודעת מאיפה הגיע הביטחון הזה, אבל הוא התגנב לו ככה פתאום.

בין ציר לציר נרדמתי. אני יודעת, נשמע מוזר אבל התעייפתי מכל העסק הזה. מדי פעם נכנס לחדר רופא כדי להציע זריקת אפידורל אבל בכל פעם שהוא התקרב נרדמתי, כאילו לא היה לי נעים לומר לו שאני לא בעניין אז פשוט העדפתי לעצום עיניים (סידור טוב. חבל שאי אפשר לאמץ אותו לכל תחום בחיים).

בשלב מסוים הודעתי למיילדת שאני חייבת לשירותים לכן אני קמה מהמיטה. היא הסתכלה עלי במבט מאיים ואמרה שאין סיכוי שאני יורדת מהמיטה כי מתחילה לידה. אני התעקשתי שזו לא לידה והבטחתי להזדרז, אבל היא הייתה יותר נחושה ממני, וטוב שכך. תוך כמה דחיפות יצאה לאוויר העולם התינוקת שלי. הייתי שמחה לכתוב שלקחתי אותה, חיבקתי והנקתי, אבל האמת היא שהייתי כל כך עייפה ורק רציתי לישון.
  
 

תמונה גדולה

שם הפריט: מכתב לאמא צעירה
קוד זיהוי:192689
מכתב לאמא צעירה
 


ככה התחילה ההורות שלי לפני עשר שנים. ה"מתבגרת" חוגגת בקרוב יום הולדת וזו הזדמנות לחגוג עשור להיותי אמא. אני עדיין עייפה אבל עברתי כבר כברת דרך מכובדת ביותר ולפעמים אני נזכרת בסיטואציות מסויימות וצוחקת. כן, גם אני הייתי אמא צעירה שלא תמיד ידעה מה לעשות למרות שהייתה בטוחה שהיא יודעת הכול.

אם הייתי היום יכולה לומר לאמא הצעירה הזאת כמה דברים, זה מה שהייתי אומרת לה:

הכי חשוב - אם רוצים לעזור לך, קבלי את העזרה בשתי ידיים. גם אם לא מחזיקים את הילדה בדיוק כמו שאת רוצה או שרים לה שירים שאת לא אוהבת, התרכזי בעיקר ולא בטפל. תני למשפחה המורחבת ששמחה מהפלא החדש להיות חלק פעיל. את יכולה להיות בשליטה מלאה רק ב-97% מהמקרים, זה ממש מספיק וגם ימלא אותך במצברים.

חשוב - נסי להבין גם את החצי השני. נכון, את כל היום בבית, לא נחה לשנייה, עייפה, מותשת ומדברת לתינוקת שלא יכולה להגיב, אבל גם הוא עושה לא מעט - משקיע בעבודה כדי לבנות את העתיד שלכם ושותף פעיל ביותר מהרגע שהוא נכנס הביתה. ותרי על השיחות האלה של "למה אתה לא מגיע יותר מוקדם?" השוויון לא יבוא מהמקום הזה. עם הזמן תלמדי שהחלוקה לא בדיוק כמו שחשבת שהיא תהיה ולאט לאט אתם תגיעו לעמק השווה. תפסיקי להסתכל על האבא בגינה שנמצא ב-17:00 בבית, גם לו כנראה יש ויכוחים עם אשתו.

די חשוב - לא תמצאי משפחתון מושלם. למרות שאת חושבת שהבת שלך היא הדבר הכי מהמם על כדור הארץ, למטפלת במשפחתון יש עוד עשרה זעטוטים (במקרה הטוב) שדורשים תשומת לב. הילדה תחזור לפעמים עם חיתול מלא, עם לכלוך על הפנים מארוחת הצהריים ועם סימני נשיכה. את רוצה למנוע את המצבים האלה? שבי איתה בבית, אבל אם את שולחת אותה למשפחתון נסי להסתכל על חצי הכוס המלאה. תראי איך היא נהנית בחברת ילדים אחרים, מתפתחת, וגם לך יש כמה שעות לנשום או במילים אחרות -לעבוד ולהיות עם אנשים מבוגרים. 

גם חשוב - אני נשמעת עכשיו כמו זקנה אבל בכל זאת אגיד את זה - הזמן עובר מהר, טס, עף. אני יודעת, עכשיו כל יום נראה לך נצח נצחים. היא לא נרדמת, יש לה גזים, כואבת לה האוזן והיא בוכה בלי סיבה. נשקי וחבקי אותה כמה שיותר. יגיע היום בו היא תגיד לך "די אמא, עזבי אותי" וכבר לא תרצה להגיע למיטה שלך ולהתחבק. תהני מהרגעים האלה, הם קסומים. קשים בטירוף אבל עכשיו הזמן שלך לבנות את הבסיס של המשפחה - חם, אוהב, מחבק. מבטיחה לך, הזמן עובר מהר וכל שנה יהיה לך קל יותר, ולא תאמיני אבל בסוף גם תמצאי זמן לתחביבים ותגלי את הזוגיות שלך מחדש.