פיקוד העורף התרעה במרחב

פותחת כפתור

ערב ראש השנה היה רק ההתחלה. לקראת הארוחה המפסקת מתחיל חשבון הנפש הקלורי

ליאת בירנבאום 02/11/13 22:00



אחרי ארוחה אחת מצאתי את עצמי פותחת כפתור, אחרי סעודה שנייה כבר לא היה צורך במכנסיים חגיגיים, נדרשתי להצטייד בטייץ לייקרה בעל יכולות אלסטיים עילאיים. בראשי נקרה המחשבה כי זוהי רק ההתחלה. הארוחה המפסקת קרבה. בניגוד לשמה אין בה אלמנטים המרמזים על סיום. כולנו בולסים כל עוד נפשנו בנו כדי לאגור מזון לשעות הקשות. גם חג האושפיזין ממשמש ובא והוא מסוכן אף יותר מהארוחה שאינה מפסקת. מנהג האירוח בסוכה ומיני התופינים שעל המארחים להגיש לפוקדים אותה, מאיימים יותר מהבטחותיו של אובמה לתקוף את סוריה.

בין ראש השנה לחג סוכות זוהי העת לבצע חשבון נפש. יש שאומרים כי חשבון הנפש הוא בין האדם למקום, ואחרים הטוענים כי זהו זמן סליחות וממהרים לבקש מחילה מקרוביהם. נהירה המונית לבתי הכנסת של מי שלא ביקרו בו מאז הותקפו במטר סוכריות בבר המצווה. פוסטים מתנצלים בפייסבוק והודעות בנוסח "סליחה אם אי פעם פגעתי בך", שלא מעירים אותנו משלוותנו. על כל אלו אני מוותרת. רגע לפני הצום ביום הכיפורים וטרם נטילת פטיש ומסמר לבניית הסוכה, אני מבצעת את חשבון הנפש עם עצמי. הפנקס פתוח, היד רושמת וטבלת הנקודות הנספרות רק הולכת ומתארכת.

ראש השנה שזה עתה חלף לו וחג הסוכות שבפתח, מביאים עימם ארוחות משפחתיות עתירות קלוריות. הדבש אינו חומק מאיש. המעדן המתוק, זה שיוצר את הזיגוג והקרמל הטבעי, נמצא בדג שמוגש כמנה ראשונה, בעופות הממולאים כל טוב שמככבים בלב הארוחה וגם בעוגת הדבש המסורתית החותמת את הסעודה. העוגה הבחושה והדחוסה, זו שביום יום אינה מושכת כלל וכלל, פתאום נראית זוהרת ומפתה מתמיד, לפתע זו מצווה לטעום ממנה, כדי שהשנה הקרובה תהיה מתוקה, כדבש. ואני שהבטחתי שהשנה אשמור ואשמר מכל משמר, מצאתי עצמי מיישמת את הברכה "שנה טובה ומתוקה" על בשרי ועל קיבתי.

 

תמונה גדולה

שם הפריט: חשבון נפש
קוד זיהוי:191780
ועוגת הדבש המסורתית, לפתע זו מצווה לטעום ממנה
 


אחרי ההתעשתות המתבקשת מראש השנה, מגיעה תורה של החתימה הטובה, "גמר חתימה טובה" נהוג לברך. כמדי שנה, ללא עורכי דין, מגשרים, חוזים או הסכמי ממון, אני כורתת ברית עם עצמי. מפזרת הבטחות לכל עבר כמו יאיר לפיד והתחייבויותיו למעמד הביניים ולריקי כהן שכעת היא זו ששואלת איפה הכסף. אם נניח בצד את הפסימיות ונאמץ לחיקנו את המוטו הישראלי, יהיה בסדר, על מה נחתום השנה?

לעמוד בזמנים - ארוחת ערב לעולם לא תהפוך לארוחה מאוחרת בשעות הקטנות של הלילה. ב-19:00 ניטול את הסכין והמזלג ואחריה לא נכניס דבר לפה, גם לא פרי תמים או יוגורט 0% שומן.

לדבוק במספרים - לאמץ סדר יום קבוע המורכב משלוש ארוחות ביממה. להקפיד על ארוחות המכילות את כל אבות המזון וירקות בשבעה צבעים, ללא נשנושים קלים בין לבין. ההתחייבות כוללת גם את הוויתור על המתוק המתבקש בסוף הארוחה.

להתמכר לשתייה - להרבות בשתיית מים. לשתות לפחות שמונה כוסות מים ביום. להתמכר לשמפניה של הטבע לא רק בגלל הגזרה, אלא גם למען עור פנים צעיר, חלק ורענן.

לדעת מתי להפסיק - לטעום גם מהמנה האסורה, להתפנק על עוגת שכבות מושחתת ומלאת קצפת או להתענג על חפיסת שוקולד אגוזים וקרם נוגט, אבל לעשות זאת במידתיות, במינונים סבירים ולהשאיר אחרינו יותר מכמה פירורים.

לבחור בריא - לוותר על האופציה הטעימה והמשמינה של טיגון עמוק ולהחליפה באלטרנטיבה הבריאה והאפויה. צ'יפס פריך, קראנצ'י מבחוץ ונימוח מבפנים יכול להגיע מהתנור, היישר משקית אפייה עם שתי כפות שמן זית ותו לא.

ובחזרה לאיום האירני, הבטחות לחוד ומציאות לחוד. אז הבטחנו, אולם האם נוכל לעמוד ברשימה המפוארת שנציב לעצמנו? ככל הנראה נתקל במעידות קלות ואף בנפילות רציניות, כאלו שיגרמו לנו להחליק על הישבן ולהשתטח על הרצפה לקול צחוקם של הסובבים. לרשימה האידיאלית כדאי להוסיף את מה שאנו דורשים מאחרים ואולי בעצם שכחנו ליישם – לסלוח. לסלוח גם לעצמנו. בטרם נבקש סליחה מבני המשפחה, מבן הזוג או מבת הזוג, מהילדים ומהחברים, אפשר לבקש ואף לסלוח לעצמנו. שלא נתייסר על כל קוראסון שוקולד שאכלנו לצד הקפה של הבוקר, ושלא נאמלל את עצמנו על עוגת יום ההולדת שאכלנו עם הקטנים. על זה אני מוכנה לחתום.