פיקוד העורף התרעה במרחב

די לאפליית אמהות

הגיע הזמן שמעסיקים לא יקבלו עבורנו כל החלטה לגבי קריירה כבר בשלב הראיון

ליאת עיני 25/09/13 21:00



הגיע הזמן שמעסיקים יפנימו שאמהות יכולות להיות קרייריסטיות, ולא יקבלו עבורנו את ההחלטה כבר בשלב הראיון 

"בעולם האמנות אם יש משהו שהוא לא סקסי זה להיות אמא. מה שמדהים אותי הוא כמה אנשים (וגם נשים לצערי) לא טורחים להסוות את הסלידה שלהם מהעניין. בשיחות מקצועיות על תפקידים בתחום נאמר לי יותר מפעם אחת באופן ישיר המשפט - ״היינו ממש רוצים אותך אבל זה לא תפקיד שמתאים לאמהות״, וגם זה תמיד נאמר לכאורה לטובתי - ״בתור אישה אני אומרת לך שזה לא תפקיד לאמא״. העובדה שזה מחוץ לחוק להגיד כזה משפט ממש לא מפריעה, וכמובן שיש מקרים שזה נרמז בעקיפין ולא נאמר ישירות. אז יש לי חדשות בשבילכם - מותר להיות אישה פמיניסטית ואמא וגם אמנית, אוצרת, מנהלת מוזיאון או כל דבר אחר. נשים שהן אמהות יכולות להיות גם קרייריסטיות ואפילו המפרנסות היחידות במשפחה. השוביניזם והדעות הקדומות שעולם האמנות הישראלי עדיין מוצף בהן, מזעזעים". כך כתבה שרי גולן סריג, אוצרת אמנות ומרצה.

כשקראתי את הפוסט ששרי העלתה בפייסבוק רציתי לצעוק (אפשר לצעוק בפייסבוק?) - את לא לבד! גם בשאר התחומים אמהות נאלצות להצניע את היותן אמהות, להסתיר את העובדה שהילדים הם הדבר הכי חשוב להן בחיים ולשכנע כל מעסיק ומעסיקה פוטנציאלים שהן יכולות לעבוד, להשקיע ולהשפיע, למרות ואולי אפילו בזכות הסטטוס שלהן. 

 

תמונה גדולה

שם הפריט: ראיון עבודה
קוד זיהוי:190171
המראיין התעניין בעיקר במי מארגן את הבנות בבוקר
 


הבעיה מתחילה בכך שברוב המשפחות יש את הגבר שעובד משרה מלאה פלוס פלוס והוא בדרך-כלל המפרנס העיקרי. האישה היא זו שנמצאת יותר עם הילדים ומנסה במגבלות הקיימות למצוא את המשרה המאתגרת עבורה. יש נשים שהמצב הזה מתאים להן, אבל יש נשים שרוצות עוד. אמנם אפשר למצוא פתרון כמו בייביסיטר או סבתא שלא עובדת, אבל בהנחה שאנחנו רוצים שאחד מההורים יהיה עם הילדים בבית אחר-הצהריים, פה מתחילה הבעיה.

הסידור הנפוץ הוא שהגבר יוצא מהעבודה פעם אחת מוקדם במהלך השבוע כדי להוציא את הילדים ולאפשר לבת זוגו לעבוד עד מאוחר, מה שנקרא "להשלים שעות". אבל פעם בשבוע זה לא מספיק כדי לפתח קריירה. הרי אף גבר לא יפנה על דעת עצמו למעסיק ויבקש לצאת באופן קבוע פעמיים בשבוע מוקדם, אלא אם כן הוא גרוש וזה כבר סיפור אחר. אני לרגע לא מאשימה את הגברים (לשם שינוי). הבעיה היא הנורמה החברתית שהורגלנו אליה ושתקנו עד עכשיו.

לא אשכח את ראיון העבודה שהיה לי במקום "מכובד ורציני". הגעתי מוכנה עם נאום על הניסיון המקצועי, היכולות והחוזקות שלי. המראיין, עורך ראשי של אתר מוכר, התעניין בעיקר במי מארגן את הבנות בבוקר ומי נמצא איתן אחר-הצהריים. הוא ממש נכנס לפרטים הקטנים ולצערי לא היה לי את האומץ לומר לו - "אדוני הנכבד, הנושאים האלה לא רלוונטיים לראיון שלנו". כשיצאתי משם היה לי ברור שהמשרה לא שלי אבל גם ידעתי שאני לא רוצה לעבוד עם אדם כזה, שגם ניסה להלחיץ אותי בכך שעובדים שם מאוד קשה והרבה שעות. במילים אחרות רצה לומר - התפקיד מתאים לגברים או לרווקות.

במקום עבודה שכן התקבלתי, ישבתי יום אחד עם המנכ"ל וברגע של פתיחות וחוסר טאקט הוא אמר לי שהוא מעדיף להעסיק גברים כי הם לא יוצאים לחופשת לידה ואין להם את כל ההתעסקות עם הילדים. הייתי בהלם מוחלט ואמרתי לו שהוא שוביניסט. אחר-כך ניסיתי להסביר לו למה כדאי להעסיק נשים, אבל הבנתי שאין עם מי לדבר. אמנם מבחינה טכנית באמת לא נוח שעובדת יוצאת לחופשה של 12 שבועות ובמקרים רבים אף יותר, אבל גם לא נוח שעובד יוצא לחודש מילואים.

הגיע הזמן למסע הסברה ארצי בנושא זכות הנשים להחליט איך הן משלבות בין הבית לעבודה. המסר מאוד פשוט - מעסיקים ומעסיקות, תנו לנו את הקרדיט להחליט לבד אם אנחנו רוצות לעבוד משרה מלאה, מעדיפות לעבוד משרה חלקית או בכלל לא. אל תחליטו בשבילנו ואל תתנו לסטיגמות המיושנות לשבש את שיקול דעתכם.