פיקוד העורף התרעה במרחב

ברוך הבא חופש גדול

הציונים לא הכי חשובים, לכן יצאנו לחגוג את סיום הלימודים ותחילתו של החופש

ליאת עיני 15/07/13 21:00



הציונים לא הכי חשובים, לכן יצאנו לחגוג את סיום הלימודים ותחילתו של החופש. רק אחרי שחזרנו הביתה הסתכלנו על התעודות


אפשר לחלק את האמהות בחופש הגדול לשתי קבוצות (אני יודעת, יש גם אבות בסיפור אבל בואו נודה על האמת, ברוב המקרים האמהות הן אלו שמג'נגלות ונמצאות עם הילדים או דואגות להם לסידור). קבוצת האמהות הראשונה כוללת את אלו שבלחץ איך לעבור את החודשיים האלה בהצלחה. חלקן עובדות וצריכות למצוא סידור טוב, כלומר - קייטנות, בייביסיטר, ימי חופש, סבתות ועוד פתרונות יצירתיים כמו קייטנת אמהות (כל אמא שומרת יום אחד על כמה ילדים), להביא אותם לעבודה או להשאיר אותם בבית (אם הם מספיק גדולים) ולקוות שיהיה בסדר. באותה קבוצה ישנן גם אמהות שלא עובדות אבל עדיין בלחץ מה לעשות עם הילדים כל כך הרבה זמן. הן מחפשות אטרקציות, רעיונות, עצות מועילות וכל דבר שיוריד להן את מדד הפאניקה.

קבוצת האמהות השנייה כוללת את אלו שמתגאות בכל פורום אפשרי כמה הן אוהבות את החופש הגדול. הן שמחות שלא צריך להעיר את הילדים בבוקר, לא צריך להכין סנדוויצ'ים ובעיקר שיהיה להן המון זמן להיות עם הילדים.

אני נמצאת בסקאלה הזאת במקום טוב באמצע. קצת מוטרדת מהדרך בה נעביר את הזמן ומהמשמעות של יציאה מהשגרה, שכוללת שמחה גדולה בבית שבאופן עקרוני שמחה היא דבר חיובי אבל כשהיא מגיעה בצורה של צחוקים ושיגועים ב-22:00 סבלנותי מגיעה לקיצה. מצד שני, עם הזמן למדתי לשחרר. אם פעם הייתה תלויה על המקרר טבלה מפורטת ברמה של ימים ושעות מה הלו"ז בחופש, היום אני מרגישה ממש בנוח אם קמים לאט לאט ומחליטים מה לעשות. אולי מכיוון שהבנות שלי כבר קצת גדלו אז נהיה יותר קל או שאולי גם אני קצת "גדלתי" וקיבלתי ניסיון שאיתו הגיע הרוגע.

 

תמונה גדולה

שם הפריט: אמא ובנות
קוד זיהוי:187783
רק אחרי שחזרנו הביתה הסתכלנו על התעודות
 



ביום של קבלת התעודות קראתי כמה כתבות של מומחים שטענו כי חשוב לעודד את הילד ולשבח אותו על המאמץ שעשה כל השנה, ללא קשר לציונים בתעודה. החלטתי לקחת את ההמלצה צעד אחד קדימה. חזרתי מהעבודה ואמרתי לבנות "תעזבו הכול אנחנו יוצאות לחגוג". הן הסתכלו עלי במבט מוזר שלא מבין מה קרה לאמא שלהן החנונית אבל זרמו איתי. נכנסנו למכונית ושאלתי אותן איך עבר היום ואיך התעודות, ממה הן מרוצות וממה פחות. כל אחת סיפרה על חלוקת התעודות והיום שעבר עליה, ואמרתי להן שאני גאה בהן על כל השנה שהן התאמצו והשקיעו, ופחות חשובים לי הציונים, לכן כשנחזור הביתה נוכל להסתכל על התעודות ואין מה לדאוג, הציונים לא יברחו. למרות ששתיהן תלמידות טובות היה נראה שהן מרוצות מהעניין.

הלכנו לסרט "המסע לכוכב המינימיקים" (סרט אנימציה ישראלי ראשון שהופק בישראל) וגיליתי שאני ממש לא בעניינים. מתברר שמינימיק הוא דמות במשחק מחשב. אמנם הסרט היה יפה מאוד אבל האטרקציה המרכזית הייתה המתחם בו הוא מוקרן. מדובר ברשת "מיקסינמה" עם סניפים ברעננה, באר שבע וחיפה שעוצבו במיוחד עבור ילדים. עלות כרטיס קולנוע היא 40 שקלים (כמו בקולנוע רגיל) אבל נראה כי הייתה חשיבה מיוחדת על הצרכים של הילדים. החל משירותים צבעוניים במיוחד ועד תמונות של מינימיק באולם קולנוע. הדבר היחידי שקצת הפריע לי שהייתה בכניסה למתחם, מקום שאי אפשר לפספס, חנות "חוויות ומוצרים", למשל בקבוק של מינימיק ב-70 שקלים. ברור לי שמדובר בעסק שצריך להרוויח אבל כשמשלמים 40 שקלים על כרטיס לילד לפני פופקורן ושתייה אפשר להימנע מלשמוע את הבקשה "אמא, תקני לי".

הבנות יצאו מהסרט מאושרות. הן אמרו שהיה טיפה מפחיד אבל בעיקר כיף. חזרנו הביתה עייפות אך מרוצות ונזכרנו שיש עוד תעודה שצריך להעיף עליה מבט. התחלנו את החופש הגדול ברגל ימין ואומרים שאם מתחילים טוב אז ההמשך גם הוא מוצלח. חגגנו סיום של עוד שנה כי לא פשוט בכלל לעבור מבחנים, שיעורים והתארגנות בבוקר, גם אני הייתי צריכה את החגיגה הקטנה הזאת, לא פחות מהן.