פיקוד העורף התרעה במרחב

מי רוצה ילד מושלם?

חוגים, מבחנים והעשרה- הישגיות היא מילת המפתח ואין זמן למשחקים מיותרים

ליאת עיני 15/06/13 21:00



הם רק ילדים אבל כבר נמצאים במרוץ המטורף של החיים. חוגים, מבחנים, שיעורי העשרה והכל לטובת הצלחה שתוביל אותם קדימה. הישגיות היא מילת המפתח ואין זמן למשחקים מיותרים


קיבלנו הזמנה ליום הורים. לא ממש מדובר ביום, יותר בכיוון של שבע דקות בהן המורה אומרת כמה מילים על הילד, מקריאה את הציונים שלו בכל המקצועות ומשתדלת להזדרז כי בחוץ ממתינים עוד שמונה הורים לפחות. בזמן שהיא מקריאה את הציונים נישמתי לרגע נעצרת ואני מקווה שהכל יהיה בסדר, אבל למה כל כך חשוב לי שהיא תקבל ציונים טובים? הרי לא אני ולא בן זוגי היינו מצטייני השכבה וגם לא התלמידים הכי טובים בכיתה ובכל זאת יצא מאיתנו משהו, אז למה אני רוצה שהיא תהיה תלמידה טובה? והאם ציון של 90 הוא אומדן להצלחה בחיים?



אנחנו חיים בחברה תחרותית ולא מספיק שתהיה עבודה טובה ובית יפה, אלא צריך גם שהילדים שלנו יהיו מוצלחים, או יותר נכון - הכי מוצלחים. אבל מה רע בילדים מאושרים, שמחים או סתם נהנים מהחיים? לא, זה לא מספיק. המרדף מתחיל בתקופת ההריון, בה עושים אינספור בדיקות כדי שייצא לאוויר עולם הילד המושלם. אחרי שהילד נולד, מהר מאד הוא כבר רשום לפחות לאחד מהחוגים המבוקשים - התפתחות תינוקות, יוגה או שחיה כדי שחס וחלילה לא יאחר את הרכבת להצלחה. בגן ההורים מפעילים לחץ על הגננת שתכין את הילדים כמו שצריך לבית-ספר, וליתר ביטחון שולחים אותם לקורס הכנה לכיתה א', וככה הלחץ ממשיך תוך כדי השוואות לכישורים והצלחות של ילדים אחרים, גם אם לא מתכוונים או לא עושים זאת במודע.

 

תמונה גדולה

שם הפריט: ילד מושלם? הבלוג של ליאת עיני
קוד זיהוי:183880
ילד מושלם? הבלוג של ליאת עיני
 


 כשהייתי באסיפת הורים כשבתי עלתה לכיתה ב', המורה הודיעה שהילדים יתחילו ללמוד אנגלית השנה. שמחתי שהילדה תיחשף כל כך מוקדם לשפה החשובה אבל מסתבר שאיחרתי את המועד. קמו כמה הורים ודרשו לדעת מה הרמה שהילדים ילמדו וכיצד אפשר לקדם את החזקים. חזקים? חשבתי לעצמי בלב. אבל מסתבר שההורים סיפרו שהילדים לומדים כבר כמה שנים בחוג אנגלית. אני יודעת שילדים יכולים ללמוד שפה בגיל מאוד מוקדם, אבל אני מעדיפה שהבת שלי תלך לחוג שהיא רוצה כמו ג'ז או אורגן, והשפה תוכל לחכות שנה-שנתיים. היא לא תברח לשום מקום.

 

יום למחרת המפגש עם ההורים התקשרתי להזמין את אחת הילדות לביתנו, אבל מתברר שהילדה מאוד עסוקה ויש לה חוג כל יום. כן, כן, כל יום הילדה חוזרת מבית ספר, אוכלת, עושה מהר שיעורים, מסדרת את התיק והולכת לחוג. מה עם חברות? מה עם סתם לנוח? מה עם לתת לילדים קצת להשתעמם ולגרום להם למצוא דברים שהם אוהבים? הבנות שלי למשל אוהבות לעשות פיקניק מתחת לבית. הן לוקחות שמיכה ופירות, יושבות ומדברות. זה בא מיוזמתן אחרי שפעם אחת הן אמרו לי שמשעמם להן וקיבלו את התשובה - תמצאו מה לעשות, והן מצאו. גם אם הן רבות זה בסדר, כי הן לומדות למצוא פתרונות ולהשלים, אין להן ברירה וזה חלק מהשיעורים שלומדים בחיים. לא צריך לקבל הכל בכפית עם מפית בשיעור אומנות או זומבה לילדים. חלק מהדברים אפשר ורצוי ללמוד לבד.



כולנו רוצים שהילדים שלנו יצליחו בחיים ושיהיה להם טוב, אבל לפעמים צריך לדעת לשחרר. לקבל את זה שהילד ילמד להכתבה "רק" רבע שעה ולא כל אחה"צ, לומר לו כל הכבוד על המאמץ שהוא השקיע במבחן (הציון פחות חשוב) ולאפשר לו להיות ילד וליהנות, ממש ליהנות מהדברים הקטנים. ממשחק כדורגל, מאכילת קרטיב בגינה ומהכנת מגדל מגלילי נייר טואלט. הרי בסופו של דבר כשקוראים על האנשים שהצליחו בחיים, מעטים הם אלו שמספרים שהיו תלמידים מצוינים בבית ספר ושהיו בחוגים כל יום. תנו לילדים שלכם למצוא את הדרך שלהם להצלחה ותהיו שם בשבילם כדי ללמד, לאהוב ובעיקר לתמוך. זה כל מה שנדרש מכם. לפעמים הדברים הפשוטים הם אלו שמובילים להישגים גדולים.