פיקוד העורף התרעה במרחב

כשאמא לא אוכלת

גם בגילאי 35-40 אפשר לחלות באנורקסיה. מה הסיבות לכך ומהם הסימנים?

עלינה סגל 22/02/15 22:00



דנה, נערה בת 16.5 שהייתה בעבר בטיפולי, צלצלה ובקשה פגישה דחופה. לפני כשנה שקלה לעבור לתזונה צמחונית. כל חברותיה הפסיקו לאכול בשר, אמרו שזה "מגעיל" ודנה רצתה לקבל יעוץ כיצד "להתארגן על זה בריא". נפגשנו, הבהרתי לה את העקרונות כיצד להיערך ומה צריך להשלים. בסופו של יום החליטה לחזור לשניצל הטרי וזנחה את רעיון התזונה הצמחונית.

"הפעם", היא אמרה  "אני חייבת להתייעץ אתך בנושא לגמרי אחר. אספר לך כשנתראה". אכן כעבור מספר ימים היא הגיעה וסיפרה את מה שמדאיג אותה: " אימא שלי נורא נורא רזתה..." עשו לה את כל הבדיקות האפשריות כדי לשלול כל מיני מחלות והכול בסדר ברוך השם. "אז מה מדאיג אותך בכל זאת?" שאלתי. "אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל נראה לי שאימא מפתחת אנורקסיה".

לאט לאט היא החלה לגולל כיצד לפני כשנה אימא שלה החלה דיאטת הרזייה. " זה לא שהיא הייתה שמנה, היא הייתה בסדר, היה לה קצת בטן את יודעת, נשאר מאז הלידה של אחותי הקטנה לפני שנתיים, אבל אחרי שהתחילה בדיאטה והתחילה לעשות פעילות גופנית, בהדרגה עברה לבשל לעצמה רק ירקות מאודים ומאידך לנו היא אופה כאילו היא קונדיטורית בתחרות של שפים בכירים. יש לנו בבית לפחות שתי עוגות שבהן היא לעולם לא נוגעת, בארוחת צהריים היא מסתפקת בסלט ובלחם קל, כל הגבינות הן 0%, ובערב היא כבר לא אוכלת כי היא עייפה.
 

תמונה גדולה

שם הפריט: אנורקסיה
קוד זיהוי:213982
דיאטה תמימה במקרים רבים נהפכת מאמצעי למטרה
 


"על הספורט היא לא מוותרת גם אם בחוץ סופה מתחוללת... כולם אומרים כמה הרבה היא רזתה והיא כל הזמן עונה שזה לא הרבה בכלל אלא פשוט היא התחטבה. היא קונה בגדים בלי סוף ואני חייבת להגיד שהיא כבר כמעט במידה שלי. היו לאחרונה תוכניות זוועה בטלוויזיה וראיתי שיש גם כאלו שמתים... לא ידעתי למי לפנות כי אימא לאף אחד לא מקשיבה, אז חשבתי שאולי אליך היא תהיה מוכנה להגיע ולקבל תפריט שפוי לא רק חסה ויוגורט 0%". 
 
השיחה אכן תפסה אותי בהפתעה אם כי זו אינה תופעה חדשה. יותר ויותר נשים באמצע החיים מתחילות להתדרדר במדרון של הרזייה, ודיאטה תמימה במקרים רבים נהפכת מאמצעי למטרה, ההתעסקות במשקל היא טורדנית והספורט וקיזוז הקלוריות הינו אין סופי. גם בגיל 35-40 עדיין זה נקרא אנורקסיה נרבוזה במלואה. אז מה המכנה המשותף ולמה זה קורה? יש מספר סיבות או מודלים למחלה: לפעמים זו אישה שסבלה מאנורקסיה בצעירותה, אז לא אובחנה ולא טופלה, משום מה המחלה נכנסה לתרדמה. לפעמים יש "הרזייה ויראלית" כלומר כולן עושות דיאטה בעבודה, תשדירי הפרסומת והמדיה מעודדים מידה קטנה, ובמקביל קיימת  אי שביעות רצון  כרונית ותהומית מהרגליים, מהבטן ומעוד כמה איברים. לפעמים יכול להיות משבר כמו גירושין או פרידה או כל אירוע מטלטל.

ואז יש "דרייב" אחר, משהו שבהתחלה אי אפשר להגדיר וללא התרעה מוקדמת, החרדה מהשמנה מתעוררת. כשהחרדה הזו מתחילה היא בדיוק אותו דבר כמו אצל נערה צעירה. מפלצת שככל שיורדים במשקל כך היא עוד לא מרוצה.. "רק עוד 2 ק"ג" היא לוחשת והגבינה הצהובה מאיימת, השמן יורד מהתפריט והלחם או הפחמימות הופכות להיות ממש מעטות אם בכלל מותרות.
 
וזה מה שדנה תיארה בבהלה, שקרה לאימא שלה. ואם זה נשמע למישהו מוגזם אז מילא. חצי נחמה! הבעיה היותר גדולה שהיום כבר לא מרימים גבה. האנורקסיה קיבלה הרבה הקלות והיא הרבה יותר רצויה ומקובלת ולא בהכרח מתויגת כשייכת להפרעה נפשית, בוודאי בגילאים הבוגרים. כי מה כבר יקרה? יאשפזו אותי? לא אצליח ללדת יותר ילדים? אז התשובה היא שלילית לרוב, אבל אף אחד לא חושב איזה נזק זה עושה לגוף, לעצמות, למוח וכמובן לאיכות החיים כשנשקלים שלוש פעמים ביום לפחות.

ועוד פרט אחד ממש קטנטן .. מה עם ההשפעה על הילדים? מה הילדים רואים וממי הם לומדים? וכאן הכוונה הינה גם לבנים, כי גם הם נדבקים במחלה ואחוזי התחלואה כל הזמן עולים. אז למי שחושבת על תפריט או תוכנית הרזייה ורוצה לעשות זאת נכון מבלי לגרור את הילדים לתוך ביצת הרזון, על כך נרחיב בכתבה הבאה.

 

* הכותבת, עלינה סגל, היא דיאטנית קלינית ורפואית מומחית לטיפול בהפרעות אכילה.