פיקוד העורף התרעה במרחב

זו לא דיאטה- זה אורח חיים

מהן הטעויות שאנחנו עושים עם הילדים בנוגע לתזונה ודיאטה ואיך מתקנים אותן?

עלינה סגל 04/02/15 22:00



הן נכנסו יחדיו לקליניקה. אם ובתה. היא, נערה בת 16, מבט עצוב מושפל, גוף מעט כפוף ובמשקל 100 ק"ג. אמה איתה, דרוכה, מודאגת אך ללא עודף משקל. "אני דומה למשפחה של אבא שלי" אמרה הנערה . "יותר נכון לאחיות שלו ", הוסיפה אימה. מכאן החל הסיפור להתגלגל: 

"מגיל 4 כאשר ראיתי שלילדה יש נטייה להשמנה, התחלתי להוציא לה את העוגה והמאפה מהפה. יתר האחים שלה רזים ורק היא הלכה וטפחה. התחלנו להחביא את הממתקים והחטיפים אבל איכשהו היא תמיד מצאה. בגיל 7 לקחתי אותה לקבוצת הרזייה... כזו שהמנחה שלה גם הייתה פעם שמנה... רציתי  שתהיה שם עם עוד ילדים שמנים וידברו אל ליבה. הייתה שם במשך שנתיים. לימדו אותה את עקרונות דיאטת ההרזיה, איך נראה קילו שומן - נפנפו איתו מעל במה, חילקו את האוכל למותר ואסור ואף המליצו להימנע מאכילה אחרי השעה שמונה בערב. זה לא הועיל, ובדיעבד אף הזיק... היא אכלה בסתר, הרגישה רע עם עצמה, במשקל עלתה."

"בגיל 10 לקחתי אותה למישהו שבנה לה תפריט לפי סוג הדם. בהתחלה ירדה. אחרי חודש, כשנעצרה הירידה, מצאתי אריזות של ממתקים חבויים במיטה. כעסתי, צעקתי ואף נתתי עונשים. אחר כך התחלתי להבטיח פרסים:  על כל קילו שיורד חולצה במתנה. מאז אנחנו במאבק בלתי פוסק. אנחנו מולה ומול המשקל. כפי שאת רואה, אמרה האם כשדמעות חונקות את גרונה, ללא הצלחה. היום אני יודעת שלא הייתי צריכה להתחיל בזה בכלל. כנראה שכך גרמנו רק לעלייה גורפת במשקלה."

ואכן לצערי הצדק עימה. בסיפור הזה, המשקף את סיפורם של ילדים ומשפחות רבות, נעשו כל הטעויות האפשריות ומהכוונות הכי טובות. זו הסיבה שבחרתי להביא אותו ממש כלשונו. וכאן הרבה הורים שואלים: איך מדברים עם ילדים על דיאטה והרזייה כדי שיבינו ויפנימו וירדו במשקל. והתשובה הינה חד משמעית- עד גיל 12 לא אומרים, רומזים או עושים להם דיאטות ותפריטים שונים. לא לוקחים לקבוצות מסחריות כאלו ואחרות ובטח שלא מעירים על המידה או המשקל. ילדים לא צריכים לפצוח בדיאטה. זו השורה התחתונה! לא במקרה, גם למבוגרים דיאטה מצומצמת, היא קשה ולפעמים בלתי אפשרית. כי דיאטה איננה טכנית בלבד! 
 

תמונה גדולה

שם הפריט: ילדה שמנה
קוד זיהוי:204244
אוכלים מעט מדי בצהריים ואח"כ "משלימים" עם ממתקים
 

דיאטה היא מאמץ רגשי. במובן העממי שלה, היא איפוק, הימנעות, התנזרות, עמידה בפיתויים ועוד הרבה כישורים רגשיים. לרוב הילדים אין את היכולות האלו ולכן זה אינו הפתרון. לא בטווח המיידי ובטח שלא כחוויה מעצבת חיים. רוב הפרעות האכילה מתפתחות בהמשך, על רקע זה: אנורקסיה ובולימיה מצד אחד או אכילה כפייתית מאידך. 

אז מה עושים, הורים שואלים, אם הילד "מלא" כבר מהגן? משאירים אותו כך? נותנים לו להמשיך לעלות במשקל?? התשובה היא בהחלט לא. מתחילים לעבוד והמשימה אינה פשוטה: עושים להם דיאטה דרך ההורים! מה הכוונה? בכדי שתהליך הירידה במשקל יקרה בטבעיות, הוכח במגוון מחקרים שנערכו, כי על ההורים לקבל הדרכה וייעוץ ללא הילדים!  "דיאטה פאסיבית" מה שנקרא. מנחילים אורח חיים בריא לכל המשפחה מבלי שהילד ידע ויסומן כמטרה. מה צריכה להיות הציפייה? מספיק לנו לקבל עצירה במשקל או חצי ק"ג ירידה, בחודש כמובן. כך העודף מנותב לצמיחה וגדילה ונמנעת השמנה.

על מנת שזה יקרה אין צורך בדיאטה קיצונית אלא במספר צעדים, ונפרט: 

1. ארוחות מסודרות שכוללות תמיד, אבל תמיד ירקות. לא בכוח ובכפייה אלא בדוגמא אישית ובעידוד עדין.

2. במקום פיתות ולחמניות גדולות, לחם קל עתיר סיבים תזונתיים, הוא הלחם המועדף עבור כולם.

3. ללא מיצים ,לא קנויים ולא טבעיים.

4. בלי להחביא או להסתיר ממתקים ומאידך לתת במידה ובהנאה, בהתאם למה שמתאים. יש ילדים הרוצים ממתק קטן יומי, וכאלו הרוצים בעיקר בסוף שבוע ובאירועים.

5. למנוע פערי זמן גדולים בין הארוחות. הרעב הוא האויב מספר אחד של האכילה במידה.

6. להקפיד על ארוחת צהריים מספקת ומשביעה. לא פעם אני נתקלת בילדים האוכלים מעט מדי בצהריים ואחר כך "משלימים" עם ממתקים, קורנפלקס או חטיפי בריאות שונים, כי הם פשוט אינם שבעים.

7. ארגון הבריאות העולמי המליץ לפני כשבוע להגביל את צריכת הסוכר לפחות ב-5% מסך הקלוריות היומיות. כשמדובר בילדים זה לא יותר מ: 1-2 כפיות סוכר והכוונה ולא רק לסוכר השולחני אלא לכל סוכר המוסף על ידי היצרן במוצרים השונים! 

8. להטמיע פעילות ספורטיבית משפחתית. הכוונה אינה ל"צעידות מרזות" אלא לטיולי אופנים, מסלולי שטח בשבת, סיורים מודרכים או סתם טיול על הטיילת ביום שמשי. 

9. כמובן שחוגי ספורט רצויים מגיל כמה שיותר צעיר. לא רק שהילד פיסית פעיל, אלא יש לו פחות זמן למסכים. כפי שכולנו יודעים מסכים מאד משמינים.

10. להקפיד על צורות בישול בריאות: צלייה, אידוי ואפייה ולהימנע מטיגון. רק כדי לסבר את האוזן- שלושה תפוחי אדמה אפויים שווי ערך לתפוח אדמה אחד עשוי כצ'יפס. לא נתקלתי בהרבה ילדים שאוכלים שלושה תפוחי אדמה אפויים, אך כן יכולים בקלות שלושה מטוגנים.

11. רצוי לערוך קניות ללא ליווי הילדים. הם תמיד מתפתים לקנות ממתקים או חטיפים ואנחנו פחות "עמידים" לוויכוחים בפורומים גדולים.

לסיום, הפעולה הכי מרזה הינה המחמאה! תחמיאו, תוקירו, תחבקו, תלטפו ותגידו להם כמה הם נהדרים. ככל שהילד מרגיש יותר חזק והדימוי העצמי חיובי, האוכל פחות חשוב להם בחיים.

ומה לגבי גיל 12 ומעלה? על כך בפעם הבאה.
 

 * כותבת בלוג זה, עלינה סגל, היא דיאטנית קלינית ורפואית מומחית לטיפול בהפרעות אכילה.