פיקוד העורף התרעה במרחב

המסלול לשמירת הבריאות

לריצה יתרונות רבים על הליכה תקראי ותנעלי את נעלי הריצה שלך

עלינה סגל 12/01/15 22:00



מדי כמה חודשים תל אביב וערים נוספות, מתקשטות בשלטים ובפרסומים אודות מרוצים ומרתונים שונים. השלטים צבעוניים יפים ומזמינים. נותנים את התחושה שזה כל כך קל ידידותי. וכל פעם מחדש אני מקנאה באלו הנרשמים. על מה הקנאה, במובן החיובי, כמובן? על כך שתמיד ריצה מצטיירת כפסגת היכולת והמסוגלות. ביטוי להתמדה, נחישות, עמידה ביעדים ועוד כהנה ערכים שבתחום הפעילות הגופנית, לצערי אינם מנת חלקי. הנחמה היחידה, אם ניתן לקרוא לזה כך, היא שאוכלוסיה לא מעטה, מתקשה להתמיד בפעילות גופנית לתקופות חיים ארוכות וזאת למרות שהחשיבות ידועה לכול.

בסוגיה הזו אני מרשה לעצמי לעשות הפרדה בין המגדרים- נשים וגברים. מהתרשמותי האישית, אצל גברים קיימים שני מצבים- ON ו-OFF. כאשר הם מעבירים את הכפתור ממצב אחד לשני, כלומר מאי עשייה מוחלטת לפעילות גופנית רציפה, שום דבר לא מפריע ולא קוטע את ההתמדה: הבית על גלגלים, הילד מקורר, המטפלת לא הגיעה. ועוד שלל נסיבות בלתי צפויות, הם בנאמנות רבה מחליפים בגדים, נעלים נועלים ובדלת נעמדים.

אצלנו הנשים התמונה די שונה- "אני עייפה", "אין לי זמן" "משעמם," "כל היום אני רצה אחרי הילדים"- אלו רק דוגמאות המייצגות את מה שאנחנו אומרות להגנתנו על מנת לא לעשות. ואם כבר החלטנו ואנחנו מתחילות, מספיק שחסר דבר מה פעוט במקרר או כל דבר המשתנה בפאזל של החיים היומיומיים, אנחנו מיד מוותרות ועל האימון ועל החוג מדלגות. אצלי, לפחות, זה היה כך כל השנים.
 

תמונה גדולה

שם הפריט: ריצה
קוד זיהוי:203401
בסיומה של ריצה מופיעה תחושה מאוד נעימה- אנדורפינים
 

לפני כמה חודשים, החלטתי שזהו, די! מספיק! אני מתחילה לרוץ! בקצב משלי, בלי השוואה לאחרים ובלי ביקורת עצמית. החלטתי לרוץ שלוש פעמים בשבוע, באופן קבוע ומתון, כשהיעד הינו– לא מפסיקה. כך יצאתי לריצה ראשונה ואיטית 15 דקות ברציפות, כך בפעם השנייה והשלישית, ועל מנת לאתגר את עצמי סופית נרשמתי למירוץ תל אביב, אז זה נראה מועד רחוק מאד... לאט ובהתמדה, מצאתי את עצמי מאריכה את מסלול הריצה, עד שלפני כמה ימים, סיימתי להפתעתי, את חמשת הק"מ האין סופיים. ולא אני לא מתיימרת לקרוא לעצמי רצה למרחקים אלא יותר כ"מקרטעת" מסלולים קצרים.

וכעת לשאלה למה דווקא ריצה? מה היתרון בה ולא בהליכה? אז הינה כמה סיבות "נשיות" למה לנו היא מועילה:


* הריצה משתמשת במאגרי השומן התת-עוריים, כלומר מפחיתה את הצלוליט– אימת בגד הים והבגדים הקצרים.
* היא אוהבת מאוד את השומן הבטני והוא הראשון הנכנס לשימוש לטובת האנרגיה שהיא צריכה.
* היא יעילה מבחינת ההשקעה בזמן– בחצי שעה ניתן לקבל תמורה טובה ולכן עדיפה בעיניי על שעה של צעידה.
* היא דורשת השקעה בנעליים טובות ומי שמכיר אותי יודע שזה יתרון משמעותי!
* היא גמישה, זמינה, זולה ואינה תלויה באחרים. כך שאני לא מוצאת את עצמי מאחרת בלי סוף בכניסה לחוגים.
* בסיומה של כל ריצה מופיעה תחושה מאד נעימה– אנדורפינים זה נקרא, תחושה של התרוממות רוח ועוצמה פנימית חזקה.
* היא תורמת לשמירה על המשקל הקיים ולמי שמצרף גם תפריט הרזייה, היעילות בירידה במשקל, גבוהה.

אז אחרי כל הטיעונים המשכנעים, הנה כמה טיפים בכדי שהיא תהיה חלק אינטגרלי מהחיים:

התחילו בקטן- גם את רומא לא בנו ביום אחד- תקבעו שלוש פעמים בשבוע לטווחי זמן קצרים. גם אלו הרצים כיום קילומטרים רבים התחילו ממעט פעמים. מחקרים מראים שעל מנת להתמיד, אורך האימון קובע. אימון ארוך מההתחלה מרפה ידיים ומעודד נטישה ואילו אימון קצר מגביר את החשק לפעם הבאה. בכדי להפיג את השעמום ניתן לצרף אוזניות ומוסיקה טובה ואז זה הופך לריחוף קל. במקרה שלי שלוש פעמים בשבוע אני בהופעה חיה של שלמה ארצי.  
 
אל תבנו על קלוריות רבות הנשרפות, כך לא תתאכזבו. החישוב הנכון הינו מספר הקילוגרמים כפול מרחק הריצה, כלומר– 60 ק"ג כפול 5 ק"מ הינם 300 קלוריות בלבד. זה לא הרבה אך זה גם  לא מעט. תקבעו מועדים קבועים, כמו פגישה או עבודה ביומן וכך תתייחסו לכך כמשהו שאינו ניתן להזזה.

תודיעו לסביבה הקרובה על החלטתכן ותדאגו לתמיכה! אני יודעת מניסיון שזו נקודה כאובה, אבל היא הכרחית להצלחה. הבית יצליח להסתדר בלעדיכן חצי שעה ואף יותר .זה רק עניין של קביעת מטרה. כל ריצה היא הצלחה. גם קצרה, גם ארוכה, כי פעם לפני חודש או שבוע זה בכלל לא היה. תוקירו את עצמיכן על כל ביצוע שלה. כמי שהספורט היה בחיי תמיד בסדר עדיפות אחרון, או יותר נכון אחד לפני הספונג'ה, למדתי שהמטרה איננה הריצה אלא ההתמדה עצמה.  

שיהיה לכולנו שבוע אתלטי.


* כותבת בלוג זה, עלינה סגל, היא דיאטנית קלינית ורפואית מומחית לטיפול בהפרעות אכילה.