פיקוד העורף התרעה במרחב

מדורת השבט

הארוחה המשפחתית לא רק מלכדת אלא גם עוזרת לשמור על תזונה נכונה ומאוזנת

עלינה סגל 22/05/14 21:00



כמדי שנה בשנה, לרגל יום המשפחה, מתפרסמות כתבות רבות ומאמרים לזכותה של הארוחה המשפחתית. כולם מציינים, בצדק רב, את החשיבות והיתרונות הרבים ואת העבודות והמחקרים, אשר כולם מלמדים כמה רווחים טמונים בקיומה של הארוחה המשפחתית היומיומית או לפחות הדו - יומית. בנוסף, אנחנו כמטפלים ומקדמי בריאות, מטיפים ומהללים את קיומה של אותה הארוחה המשפחתית.

ועדיין בפועל, ב"שטח החיים", ארוחות משפחתיות הינן נחלתן של מעטים. מלבד בסופי השבוע, שאז זה קורה כמעט בכל הבתים, במשך השבוע כולם רצים וממהרים, חייבים להספיק ולהיות יעילים, מגיעים הביתה תשושים, וכמו שהרבה אימהות אומרות- "אני לא יודעת איפה להתחיל"... הבית על גלגלים, המכונה מלאה בגדים, המדיח עמוס והניידים מצלצלים.

מכאן ה"פתרון" כאילו קורה מעצמו. כל אחד אוכל/חוטף/מנשנש את מה שיש- קורנפלקס עם חלב, בורקס/מלאווח/מזון מתועש, וגם על השאריות מהסיר, לפעמים מתפשרים. העיקר להעביר את הרעב. לפעמים בישיבה, אך גם בעמידה, תוך כדי צפייה במסך מרצד או סתם בבהיה. בקיצור כולנו מכירים על בשרינו, ולא פעם גם מתנצלים על התופעה. כן, כולנו יודעים שזו טעות ואינו נכון, מרגישים מעט אי נוחות ואי שביעות רצון ובכל זאת ב"המרוץ למיליון" של החיים איכשהו אנחנו לא אוכלים ביחד.
 
 

תמונה גדולה

שם הפריט: משפחה
קוד זיהוי:202619
 


אם כך מה היא באמת הבעיה? הרי כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו מכירים את ה"תורה"? 

התשובה אולי קצת מפתיעה אבל העניין קשור ליחסי ציבור! אסביר- לארוחה משפחתית יחסי ציבור גרועים!... ולמה? כי היא נתפסת "תיק פלילי",  קשה לביצוע והשגה. ההיענות אליה היא די נמוכה, והיא עוד מטלה בשעה הכי גרועה, כשאנחנו עייפים ורוצים רק קצת שקט. וכאן נכנסת לתמונה מערכת הסברה נכונה ומעט שונה: אם היו אומרים לנו ולכם, בצורה מעט שונה, ועדיין לחלוטין נכונה: "בחצי שעה של השקעה אתם: מקטינים בכ- 20% את סיכויי ההשמנה, מונעים ב-35% הפרעות אכילה, מטמיעים בילדים אכילת מזון בריא ואיכותי להמשך החיים, מקטינים את מידת המתח הרגשי ומגדילים חוסן נפשי,  מונעים התנהגות בסיכון, עישון  והתמכרויות, מעלים הישגיים ומביאים לציונים יותר טובים, מגבירים לכידות ומעורבות במשפחה- וכל זה קורה עד שהילד הולך לצבא" לא הייתם קופצים על המציאה? רוב הסיכויים שכן.

כי כמו בכל דבר, הכול שאלה של עריכה והגשה נאותה: אם נתמקד ביתרונות הרבים, ברווחים וב"תמונה הגדולה" של החיים, מה היא חצי שעה של השקעה בארוחה משפחתית יומיומית? אז כדי להקל ולאפשר שזו באמת תהיה קצת חגיגה, מה עושים? אפשר להתארגן מראש עם המצרכים הבסיסיים,  להוציא מהאינטרנט כמה מתכונים מהירים, לעשות תורנות עריכת שולחן וחיתוך הסלט- אצלי בבית, למשל, השולחן  באחריות הילדים לפעמים והסלט באחריותי- למנות את "מפקד החביתה"- זה שעושה אותה הכי טעימה (למען גילוי נאות זה בעלי), לגוון עם פשטידות קלות ואולי מרקים מהירים, לעטוף הכול באווירה חמה ונעימה ולראות איך לאט  ובהדרגה כולם שואלים "מתי יושבים ואוכלים"? 

ואז זו כבר אינה עוד מטלה. זו  פינה חמה ורצויה, הנותנת לכולנו את הכוח והעוצמה להמשיך לרוץ להשיג ולהספיק אך גם לשתף,  להקשיב ולהיות מעורב, בדבר הכי יקר עלי אדמות - במשפחה שלנו.

שנת משפחה טובה לכולנו.

 * כותבת בלוג זה, עלינה סגל, היא דיאטנית קלינית ורפואית מומחית לטיפול בהפרעות אכילה.