פיקוד העורף התרעה במרחב

לאכול בלילה זה הכי משמין!

אתם חוזרים רעבים מהעבודה ופושטים על המקרר? למה זה קורה ואיך נימנע מכך

עלינה סגל 12/01/15 22:00



אחת האמירות היותר נפוצות הנשמעות מפי כל אדם שני, היא שלאכול בלילה זה הכי משמין. רוב האנשים המנסים לרדת או לשמור תמיד מתנצלים או מנסים להסביר למה בלילה הם אוכלים. בהמשך הם תמיד אומרים שהיו מאד שמחים לאכול את הארוחה האחרונה בערב, עד השעה 20:00 לכל היותר, אבל משום מה זה פשוט לא מסתדר.

מאידך,  באותה רוח התנצלות, הם ממשיכים להסביר שעד הצהריים הם כמעט לא אוכלים, והבעיה מתחילה בעצם משעה 16:00- 17:00 ואילך. עד אז הם אכלנים מצטיינים. הם אוכלים  בריא, שולטים בכמויות והן אפילו די קטנות. אלא מה, כשהם מגיעים הביתה, חלקם משעה 17:00 וחלקם מאוחר יותר, משהו פתאום כאילו מתקלקל, משתנה, כאילו נכנס בהם מן שד משונה ומעבר לארוחה מתוכננת ורגילה הם מוציאים את עצמם אוכלים עוד כמו סוג של איבוד שליטה. עוגייה, וופל, שאריות של ארוחת צהריים, כריך שאף אחד לא רצה ועוד היד נטויה. מתחילה פתיחה וסגירה של הארונות והמקרר, חיפוש אחר משהו שיעשה טוב ומסתיים באכילה נגררת בתחושה לא מסופקת וכמובן בחשש מהשמנה.

מי שמכיר מישהו שמכיר מישהו שכך אוכל - שיקום ויתוודה.
 

תמונה גדולה

שם הפריט: מקרר
קוד זיהוי:211361
חיפוש אחר משהו שיעשה טוב מסתיים בחשש מהשמנה
 

האמת היא שזה קורה בכל בית שני בישראל. השאלה היא למה? למה זה כל כך נפוץ דווקא כשזה בדיוק ההיפך ממה שכל אחד מתכנן או מפנטז?
התשובה היא מדעית אבל פשוטה-  לכולנו יש במוח מסלול הנקרא ״מסלול הדחף״ או בשפה פשוטה ״בא לי משהו טוב נעים ומנחם על כך שהיה לי יום קשה״... בנוסף לזה אנחנו עייפים, בדרך כלל רעבים או  במקרה הטוב לא שבעים, הבית קצת ״על גלגלים״ וכל זה ביחד מעלה מעט את המתח הפנימי.
במצב הזה אנחנו הכי פגיעים. פגיעים למה? לאימפולסיביות במיטבה. לכולנו נטייה כזו. אחד פחות ואחד יותר, אבל בסופו של יום כאשר הראש אינו ממוקד באינטנסיביות של העשייה והעבודה, העייפות גובה את מחירה. כולנו נוטים לקבל החלטות פחות הגיוניות ויותר לספק דחפים מידיים.
הילדים אומרים זאת הכי יפה ״ככה בא לי״ וזאת האמת!

אם כן, מה ניתן לעשות כדי שלא נשלם על כך בקלוריות רבות? 
 
קודם כל להכיר ולקבל את הנסיבות. להבין שיש לכך בסיס גופני פיזיולוגי ולא מדובר בחולשה או חוסר אופי.
שנית, בשום אופן לא להגיע הביתה רעב. לאכול לפחות 3 ארוחות, ואפילו בדרך (!) הביתה לנשנש פרי או משהו דומה. זה נותן אורך נשימה.
בנוסף, שיהיה אוכל מוכן. סיר מרק ירקות, פשטידה שצריכה חימום או סלט ירקות שנוסיף לו רק את העגבניות.
כמו כן, לאכול לאט, בניחותה ולא על רגל אחת. זה מרגיע ומנחם כאחד. חשוב שתהייה מנת חלבון משביעה - ביצה, גבינה, דג בתנור או אפילו מנת בשר.

לסיכום, זה הרבה פחות מעוד ועוד שאריות שאכלנו מבלי שהתכוונו. בדוק ומוכח מחקרית. ומי שמפקפק שינסה רק שבוע ואז יחליט.
 

* הכותבת, עלינה סגל, היא דיאטנית קלינית ורפואית מומחית לטיפול בהפרעות אכילה.