פיקוד העורף התרעה במרחב

5 הרגלים להשליך לקראת השנה החדשה

זה מה שכולנו צריכים לאחל לעצמינו לקראת שנה באמת מתוקה ובריאה

עלינה סגל 22/11/14 22:00



לקראת השנה החדשה ובסיכום זו שחלפה, יש בנו תמיד איזה צורך להתבונ  לאחור, לבחון מה השגנו ומה עדיין לא, האם הצלחנו ואיפה ויתרנו. אולי זה הטבע היהודי או אולי זה מה שמכתיב לנו העולם המערבי. להפוך את הכול לכמותי, מספרי, מדיד, כדי שנדע איפה אנחנו עומדים בתרבות ההשוואתית.
 
"אני מאחלת לעצמי לשנה החדשה לקנות מלתחה חדשה בכל חנות שארצה ולא רק באלו לנשים במידות גדולות" אמרה לי  אפרת, אישה בשנות ה- 30 הנלחמת במשקלה ללא הפסקה, פעם יורדת ופעמיים עולה. ברוח זו עשינו רשימה של הרגלים שהכשילו אותה תמיד למרות שבאותה עת היתה בטוחה שהן ערובה להצלחה.היות והרשימה הזו אוניברסאלית, טרנסאטלנטית וקוסמופוליטית, דהיינו כולם עושים את אותן טעיות, החלטנו לפרסם אותה ב"שלטי חוצות", להסתכל על זה בעיניים פקוחות וסוף סוף לשנות מהיסוד.
 
עכשיו, ממש לפני שהשנה נגמרת, זה הזמן לחשב את המסלול מחדש,  לקבוע משאלות וחלומות ולעשות את הדברים אחרת. ריכזנו חמישה דברים שאפרת הצהירה שהם אלו הגורמים אצלה באופן תמידי להישבר ולנטוש כל תוכנית אכילה אפשרית:
 

תמונה גדולה

שם הפריט: תשליך
קוד זיהוי:210852
ממש לפני שהשנה נגמרת, זה הזמן לחשב את המסלול מחדש
 


"מבטיחה שאפסיק להאמין ולהתפתות לפרסומות כגון  'דיאטה לבטן שטוחה' , 'דיאטה מהירה' , 'הדיאטה של המפורסמים' או לחילופין 'דיאטה בדרך הטבעית'.  כל פעם שניסיתי ללכת לפי אותן הבטחות, מצאתי את עצמי מהר מאד עצבנית, רעבה, מתוסכלת, במשקל לא יורדת וסליחה על הביטוי,  מפגרת .כל ההבטחות הן אותה גברת בשינוי אדרת. כולן נועדו לכישלון וכל כישלון כזה רק חיזק בי את האמונה שאני לא ממש שווה, שאין לי כוח רצון ואני לא באמת יכולה". "אז מה היית מציעה?" שאלתי. "לוותר על הפנטזיה שזה מהיר וחד פעמי. זה לא. זה נדוש ובנאלי אבל זו התמודדות לכל החיים", ענתה אפרת ואכן צדקה.
 
"להימנע מחסכון מיותר",  "מה הכוונה?" שאלתי. "לאכול את הארוחות גם אם לא הגעתי לשלב העילפון. את מבינה, אצלי יש מן כזו מחשבה שמגיע לי לאכול ארוחה רק אם אני ממש אבל ממש רעבה ואז כשהרעב כבר בלתי נשלט כל מה שעובר לי בראש זה אוכל, הרבה, כאן ועכשיו! ברור לך שאחרי זה אין לי מוטיבציה לחזור לאכילה תקינה ובריאה".
 
"להפסיק להישקל כל חמש דקות: כשאני בדיאטה והחסך (בתפיסה) כל כך גדול, אני בטוחה שאני צריכה לרדת 1 ק"ג בשעה .וכשזה כמובן לא קורה אני מוצפת אכזבה ותסכול ושוברת את הכלים, תרתי משמע .אוכלת כל מה שאני רואה". "מה הפתרון לדעתך? הרי כולם עושים זאת לאותה מטרה". "להתמקד בדרך, בדברים של היום-יום שהצלחתי לשנות,  באכילה המסודרת, בהקפדה על ירקות, פירות ובישול ביתי ולא להיות עסוקה כל הזמן רק במשקל. יש לו מין תכונה מעצבת שהוא 'לוקח את הזמן' קצת Hard to get. אז אני אראה לו למי כאן יש אורך נשימה".
 
" לזהות אכילה אימפולסיבי: עכשיו, לראשונה בחיי הגעתי להכרה שחלק גדול מהאכילה שלי היא כתוצאה מתסכול, כעס או  שעמום ואז הדחף לאכול  הרבה יותר גדול". "כאן פגעת בנקודה מאד חשובה, אך לא כל כך פשוטה" אמרתי לה . "נכון" ענתה אפרת, "אבל כשאני מודעת שזה כך, אני מסוגלת לווסת את עצמי כי אני יודעת שזה חולף ולא נשאר. פתאום ראיתי שכשאני מגדירה לעצמי להיות בשליטה אז זה לא רק באכילה, גם בקניות ובהוצאות הכספיות ובכלל בתגובות שלי מול העולם".
 
ואחרון ברשימת "טעון שיפור", זו הדמות במראה. "ככלל, מגיל צעיר אני רגילה לבקר את עצמי ולמצוא פגמים בכל משקל. גם כשהייתי בת 16 עם 2 ק"ג ! עודפים בלבד, הסתכלתי על עצמי באי שביעות תהומית. אני בטוחה שלולא הייתי אז מתחילה את מסע ההרזיה היום הייתי במשקל תקין ובטח עם דימוי עצמי יותר בריא. לצערי התקבלתי אז לקבוצת הרזיה והשאר הוא היסטוריה עצובה. אז לקראת השנה החדשה אני מבטיחה להביט על עצמי במראה באהבה, בלי קשר למשקל, למידה של הבגדים או להיקפים, כמו שאמרת לי בפגישה הראשונה. לבת שלך גם היית מאחלת לאהוב את עצמה ביחס ישיר למשקלה?"... פתאום הבנתי כמה זה נורא...
 
שתהיה לנו שנה רגועה, בריאה ויפה! 
 

* כותבת בלוג זה, עלינה סגל, היא דיאטנית קלינית ורפואית מומחית לטיפול בהפרעות אכילה.