פיקוד העורף התרעה במרחב

אכילה בהיסח הדעת

מנשנשים מול המסך? "רק טועמים" באירועים? איך נפטרים מהרגלים משמינים

עלינה סגל 12/01/15 22:00



בפגישה השבועית עם ענת, שם בדוי כמובן, היא סיפרה בהתרגשות על חגיגות הבר מצווה של בנה, על האירוח בביתה וכיצד באדיקות היא שמרה והקפידה על מה שאכלה. "היה שם כל טוב"  היא ספרה, "אני, אחיותיי ואימי עבדנו שבוע ימים על הכנת המטעמים שאיתם כיבדנו את כולם בבית אצלנו, לאחר העלייה לתורה. ואני מאד שמחה וגאה לספר לך, על יכולת איפוק מדהימה שגיליתי במהלך החגיגה. לא נגעתי במטוגנים ולא בפשטידות עתירות שומן, ובטח שלא בעוגות. לא בבית וגם לא באירוע שעשינו אחר כך באולם מפואר!". כך סיפרה ענת בהתלהבות ובפוטרות על כל החגיגה, על ההנאה הרבה ועל המחמאות שקיבלה על השמלה והמשקל שירדה.

ואז ניגשה להישקל בציפייה לקבל "תמורה לאגרה", כלומר עוד קצת ירידה על האיפוק שגילתה, אך להפתעתה המשקל עלה! אחרי האכזבה והדמעות שחנקו את גרונה, התחלנו לשחזר את הכול לאחור. ואכן ענת הייתה אכלנית למופת. אכלה מסודר את כל הארוחות, הקפידה גם על הספורט, עשתה קניות לפי רשימה ואף שמרה על שעות מנוחה ושינה. אך פתאום החלה להיזכר בכל מיני "טעימות" במהלך ההכנות. איך בתוך עומס המשימות והטלפונים ותוך כדי הבישול  מצאה את עצמה בעצם אוכלת או יותר נכון "על הדרך" טועמת... ואז התמונה הגדולה  הסתדרה.

בשפה פשוטה זה נקרא אכילה בהיסח הדעת. למה הכוונה וכיצד היא נראית? כל פעם שאנחנו מכניסים משהו לפה, בדרך כלל בעמידה וזו הטעות הראשונה, תוך כדי עשייה של מטלה: פינוי השולחן משאריות המזון של הילדים, שיחת טלפון דחופה, תוך כדי בישול ארוחה, במהלך ישיבה בעבודה, כשהסירים על הכיריים, כשפותחים את המקרר למזוג שתייה אבל העוגה אינה מכוסה, והקלאסיקה של האכילה בסגנון חופשי ולא מודע, היא צפייה במסך טלוויזיה- כדור גלידה הופך בקלות לאריזה שלמה.
 

תמונה גדולה

שם הפריט: קלוריות
קוד זיהוי:207849
תוספת של 100 קלוריות יומיות = עלייה של 5 ק"ג בשנה!
 


כדי לסבר את האוזן מה יכולה לגרום אכילה בהיסח הדעת, אז שווה לזכור שתוספת של 100 קלוריות יומיות, כאלו שבאמת לא התכוונו ולא זכרנו, אבל בכל זאת אכלנו מביאות לעלייה של 5 ק"ג בשנה!! כל מי שמנסה לרדת במשקל יודע כמה קשה עובדים על כל גרם מיותר. מהצד המדעי, מחקרים אכן מראים כי אכילה כזו הינה אחד הגורמים להשמנה. יתרה מכך, היא אף מטשטשת את מנגנון הרעב והשובע, כפי שנאמר על ידי המשורר הלאומי  "קצת שמח, קצת עצוב" אבל בקיבה... 

אז אחרי שעשינו היכרות מעמיקה עם התופעה, וראינו שעל אף אחת היא לא דילגה (יסלחו לי הגברים אבל אנחנו יותר בסיכון). הנה כמה טיפים להכחדתה: 

1. אם רוצים לגלות כמה באמת היא נוכחת ומשמעותית ביום יום, לוקחים פנקס קטן ומתחילים לרשום. כן, כמה שזה נראה טרחני ככה זה יעיל. כל מה שנכנס לפה ובכל תנוחה: עמידה, ישיבה ואפילו שכיבה. תופתעו לגלות כמה אכלתם ולא התכוונתם.

2. מחליטים שאוכלים רק בישיבה, רק בצלחת ורק מסביב לשולחן. לא מעל השיש או מעל הכיריים, לא עם הדלת של המקרר פתוחה ולא בזמן פינוי ה"חבלים" בסיום הארוחה.

3. מאפסנים במקרר בקופסאות סגורות ולא משאירים אוכל גלוי או בסירים למקרה שמישהו בדיוק ירצה, כי אז הסיכוי שניפול למלכודת האוטומטית עולה בהתאמה.

4. בישיבות בעבודה מתרכזים בשתייה ובפירות ומרחיקים פיזית את מגש הבצקים המפתים- בורקס/קרואסון, רוגלך ושאר כיבודים מזיקים.

5. במהלך בישול והכנה של ארוחה, מומלץ להכניס מסטיק לפה או סוכרייה. הסיכוי שנוציא אותם כל פעם, בשביל כפית פירה או שפיץ של שניצל קטן הולך ונעלם.   
 
אז אחרי שהכרנו את הטייס האוטומטי ולמדנו להטיס אותו ליעד המבוקש, שיהיה לנו שבוע טוב, קצת יותר קריר והרבה יותר מודע.


* כותבת בלוג זה, עלינה סגל, היא דיאטנית קלינית ורפואית מומחית לטיפול בהפרעות אכילה.