פיקוד העורף התרעה במרחב

מנשנשים ונהנים!

אילו חטיפים מתאימים לילדים, ממה להימנע ומה דין חטיפי האנרגיה?

עלינה סגל 09/09/14 21:00



בחול המועד הבא עלינו לטובה, נהוג ומקובל לצאת ולטייל עם כל המשפחה, ברחבי המדינה. צפון, דרום או כל יעד אחר, מהווים מוקד משיכה. אלא מה, לכל יציאה מהבית הכרוכה בנסיעה, נהוג אצלנו להיערך כמו למסע כומתה. אורזים ציוד, מכינים כריכים, במקרה דנן מצות, קופסאות עם אוכל וכמובן לא שוכחים "נשנושים" לדרך כדי שחלילה לא נקלע למצוקה. הבעיה היא שהנשנושים הם לרוב חטיפים מלוחים ומתוקים בשקיות מפתות, עם תכולה קלורית של ארוחת צהריים לפחות!

אז רגע לפני שעורכים את הקניות לנסיעות, החלטנו להוסיף גם עובדות והמלצות:

נתחיל עם הכי נפוץ: הורים רבים מרבים בקניית חטיפים "מחשש לחסכים" או מתוך הטענה "שאם אין בבית אז יוכלו במקומות אחרים". כמו כן נפוצה האמירה ש"אם לא יהיה אז הילד ירגיש שונה" ואם כל החבר'ה מביאים אז איך אנחנו ניראה?" לכל אלו יש בעיניי תשובה אחת: חטיף או ממתק אינם פרס, אינם מפיגי שעמום, ואינם הוכחה או כרטיס כניסה לחבר'ה בטיול או נסיעה. הם עתירי מלח ושומן, "מתחנפים" לחיך ויוצרים התרגלות או התמכרות, תלוי בהגדרה. מאידך, וחשוב לציין, אין להפוך אותם לעבירה פלילית ולשלול את קיומם. יש לבחור בקפידה, בהגבלה, ובתדירות נמוכה.

אצלי, למשל, בביתי, הם לא  מוחבאים, לא נעולים, וגם לא נמצאים במדפים גבוהים. הם פשוט כמעט ואינם נקנים. ומה הכוונה ל"כמעט"? מדי כמה חודשים ולטיולים מבית הספר או מהצופים, אני קונה ומביאה ויחד עם זאת מסבירה למה אני ממעיטה. ולשאלתכם אם ילדיי מרגישים מקופחים? כנראה שכן על הרקע הזה ולא נורא, כי הסיבה מספיק טובה- למנוע הרגלים גרועים, השמנה ותזונה לקויה.
 

תמונה גדולה

שם הפריט: סוכרייה
קוד זיהוי:205370
הם עתירי מלח ושומן, "מתחנפים" לחיך ויוצרים התרגלות
 


כעת לתהליך הקנייה או הבחירה עצמה. אני מודה ומתוודה- גם עבורי זו מלאכה לא פשוטה. המדפים עמוסים, המגוון עצום, האריזות מפתות ובקופה תמיד יש איזה מבצע. אז מה הם הקווים המנחים? ראשית, חייבים להסתכל ברשימת המרכיבים. זה לא משכנע שזה "אפוי" כי דווקא אז כמות השומן יכולה להיות יותר גבוהה. כן, זו אינה טעות, להשוות בין החברות השונות ולבחור את אחוזי השומן הנמוכים: ברוב החטיפים יש בין  50%-30  אחוזים (בתפוצ'יפס יש 57% )ואני יודעת שלא הייתם מעיזים לקנות הביתה כזו  גבינה.

מבחינת איכות השומן, רצוי לא רווי או טראנס בכלל, שווה לבדוק את כל החברות, כי לפעמים דווקא הקטנות יותר טובות, לא לשכוח את הנתרן שזה מלח השולחן ולהקפיד שיכיל עד 400 מ"ג ל100 גר'. תמיד לקנות אריזות כמה שיותר קטנות, 20-25 גר' אחת,  כי אם האריזה גדולה היא נאכלת במלואה. כדי לסבר את האוזן- 100 גר' במבה, שזו אריזה גדול ועוד קצת, שווה ל-100 גר' שוקולד... וזה לא מעט.  

לגבי חטיפי הבריאות למיניהם, הנותנים את התחושה שעקפנו את הבעיה, אז זהו שלא! הם ממתק לכל דבר ועניין. אם בכל זאת רוצים, אז מומלץ להקפיד על אכילה של אחד ותכולת קלוריות עד 100 בלבד. 

כדאי לזכור שבתעשיית החטיפים קיימת "נדנדת  השומן – נתרן ": אם הפחיתו באחד, כלומר בשומן, הגדילו את השני כלומר, הנתרן, ולהיפך... כדי שהטעם יישמר. לכן זה מחזיר אלינו את האחריות לקרוא את האותיות הקטנות. לא פעם נתקלתי בחטיפים ומוצרים דלי שומן ומאידך עתירי נתרן, כגון בייגלה בצורות כאלו ואחרות. אם תבדקו את כמות הנתרן, תגלו כמות עצומה ביחס להמלצה היומית הרצויה: 1200 מ"ג נתרן לילד בתפריט, כאשר רק החטיף עצמו מכיל כבר את "היומית".

ואם רוצים לחסוך ולא נרתעים ממעט עבודה, אפשר לעשות פופקורן בהכנה עצמית, פריכיות אורז קטנות מרוחות בשוקולד, קופסה עם פירות, ואפילו כמה עוגיות ביתיות. ואם כן קונים, במה להתמקד? באריזות קטנות, עם ידיעה שזה עתיר שומן, עם 400 מ"ג נתרן ולא יותר ל-100 גר', ללא שומן רווי או טראנס, ואם הגיון בריא שפעם ב....זה אפשרי.

חג שמח, פעיל ובריא.

* כותבת בלוג זה, עלינה סגל, היא דיאטנית קלינית ורפואית מומחית לטיפול בהפרעות אכילה.