פיקוד העורף התרעה במרחב

סיפור על מועדון במוצב

20/05/15 21:00



אלה ימים של מתח רב בגבול הצפון. כל מי שרואה חדשות, ובוודאי מי שחשוף למידע מודיעיני, יודע שהשטח רוחש פעילות וכל רגע עלולה להיפתח אש, להתפוצץ מטען. כל האנרגיה השלילית הזו מעופפת במרחב מהמם ביופיו - הגולן והגליל העליון בסופו של חורף גשום במיוחד. 

 

על גדר המערכת נע כוח ישראלי שתפקידו להגן על היישוביים הסמוכים. חיילי הכוח המיומנים  מחפשים בשטח סימנים לפעילות חריגה. הם נמצאים בקשר עם עוד כוחות ואמצעי תצפית שמספקים להם הגנה מרחבית. כל יציאה לשטח לאזור בעייתי, זה מבצע לכל דבר. 

השגרה בגזרה, היא החוסר בשגרה. ההתמודדות עם האויב מחייבת שינוי בלתי פוסק של אופי הפעילות והמתווה המבצעי לפיו מתנהלים הכוחות. כל פעילות שתחזור על עצמה בלי שינוי לאורך זמן, תיצור הזדמנות מבצעית בעבור האויב - זה שנמצא מאות מטרים מהסיור ואוסף מידע כל העת. מחפש את ההזדמנות. כולם יודעים שהשקט מטעה מאוד.

 

אופי כזה של פעילות מתיש את החיילים שמעדיפים, כמו כולנו, שגרה מסוימת שמאפשרת לתכנן, מרגיעה ומארגנת. ״השגרה היא שאין שגרה", אומר אחד המפקדים באזור, "זה תובעני מאוד. החיילים שלנו נמתחים עד הקצה - פיסית ונפשית. אנחנו מחפשים כל העת דרכים כדי לשמור עליהם, לספק להם קצת שקט ורוגע. כדי להגן עליהם מפני שחיקה וכדי להחזיק אותם מבצעיים, דרוכים. זו משימה קשה בפני עצמה.

 

"אני מביט סביב ולא תמיד זוכר אם עכשיו לפנות בוקר או לפנות ערב. אם לא רואים את הכיוון שממנו מגיעה השמש אפשר להתבלבל", מספר לוחם באחד המוצבים לא רחוק ממושב מרגליות, "השעות והימים מתערבבים. אנחנו עובדים קשה מסביב לשעון ויש מעט זמן פנוי. אנחנו משתדלים לנצל אותו הכי טוב שאפשר".

 

חיילי הסיור שנע על הגדר סיימו את הפעילות והשיירה נעה על כביש אזרחי רגיל לכיוון המוצב. אחרי פריקת כלי הנשק וסידור הציוד מחדש לקראת הפעילות הבאה או הקפצה בהולה, מתכנסים החיילים במועדון של הבסיס הקטן. זהו המבנה המרכזי שבו נמצאים גם החמ"ל ממנו מנהלים את הפעילות המבצעית, גם חדר התדריכים וגם "מועדון הידידות" ששיפוצו ואבזורו הסתיימו ממש לאחרונה. "נהייתה פה פתאום אווירה של סלון, תחושה של בית", אומר אחד החיילים בהפתעה. מחיילים דרוכים, עטופים ציוד מלחמה ומיגון, הם הופכים בתוך רגע לצעירים רגילים, עוד לא בני 20, שמשחקים פלייסטיישן ורואים טלוויזיה. בלי הקסדות על הראש ומשקפי האבק, אפשר להבחין עכשיו בהבדלים בניהם.  במרחב "האזרחי" של המוצב הם מדברים בקול אחר, על נושאים אחרים. "מדהים לראות", אומר אחד החיילים, "איך שינוי פיזי עושה שינוי באווירה. איך אסתטיקה מרגיעה הופכת גם פינה צבאית כל-כך, למקום ביתי. לפני כמה חודשים באה לבקר אותי החברה שלי בשבת. הסתובבנו בכל הבסיס בניסיון למצוא מקום נעים לשבת בו. היא לא רצתה ליד הבונקר תחמושת למרות שיש משם נוף יפה, אני לא רציתי ליד המשטח של הנגמ"שים בגלל ריח השמן והגריז. אני חייב לצלם לה את המועדון. כשהיא תבוא בפעם הבאה נשב על אחת הספות פה. גם היא תשכח שזה בסיס צבאי".