פיקוד העורף התרעה במרחב

טור אישי : מסורבות גט

עו"ד בתיה כהנא דרור מנהלת ארגון מבוי סתום – למען נשים מסורבות גט

04/03/15 22:00



אחרי שנירגע קצת מפרשיות הבקבוקים והחשמלאי של משפחת נתניהו, אולי נשים לב כי ערב בחירות הינו גם הזדמנות טובה לעסוק בענייניים מהותיים יותר הנוגעים בעצם קיומנו כאן כחברה. בהקשר זה סוגיית סרבנות הגט אשר תעלה הערב במסגרת התוכנית "המערכת" תיקח אותנו למקום בו אנו צריכים להיות במערכת הבחירות הזו לשאלת זהותנו כמדינה יהודית ודמוקרטית.
שכן סוגיית סרבנות הגט מעבר לעובדה כי היא מקפלת בתוכה סבל אנשי רב ועוול בלתי מוצדק בעליל, הנה סוגיה העוסקת בתפר (שיש שיאמרו שהוא גס מדי) בין המדינה היהודית לדמוקרטית.
שכן עיקר ענינו של מצב בלתי נסבל זה, בו מצויות נשים רבות בישראל, אינו נובע רק מהשחיתות ורדיפת השררה של בתי הדין הרבניים, גם ערלות ליבם של הדיינים אינו יכול לתת הסבר מספק למצב אומלל זה, נראה כי הסיפור האמתי הוא דיכויה של האישה הישראלית במדינת ישראל, ושלילת החופש שלה ושבעיני רוב הציבור כאן עדיין נחשב בגבולות הסביר, או לכל הפחות כקרבן ראוי עבור עובדת היותנו מדינה יהודית .
הרוב קבע שנשים בישראל לא זכאיות לחרות . שכן מרגע שהם מתחתנות כאן על פי חוק, כל אחת ואחת ללא קשר למוצאה, מידת דתיותה וכמה כסף יש לה בחשבון הבנק היא בפוטנציאל מסורבת גט. בית הדין הרבני שקיבל את כל המונופול ביחס להליכי הנישואים והגירושין , קצרה ידו מלהושיע כאשר הבעל אינו רוצה לשחרר את אשתו ולתת לה גט. שכן על פי הדין הדתי החופש המיוחל של האישה עובר דרך הבעל ולא דרך בית הדין. ולפיכך כל עוד הדרך החוקית בישראל להינשא ולהתגרש היא רק אחת (ברבנות) נשים בישראל לא תהינה בנות חורין.
בניגוד לחברה המסורתית אחד ממאפייני החברה המודרנית היא מתן האפשרות לפרט לממש את זכות הבחירה שלו ביחס לאורח חייו. אומנם אין להפריז באוטונומיה לבחור גם בחברות מודרניות , אך לכל הפחות התודעה , שאם תרצו יוצרת את המציאות, היא שעומדת ביסוד החשיבה המודרנית. לעניינינו מגבלת הגט, מהווה את הגבול הדק, בין היכולת של כל אחד מבני הזוג בכל רגע נתון בחייהם המשותפים לקבל החלטה כי הקשר הגיע לקיצו. לבן מימושו של הפירוק עצמו.
במובן זה בחוויה שלנו כאנשים מודרניים רעיון ה"גט" מהווה מגבלה שרירותית שאינה יכולה להעניק הסבר רציונלי למצב בו האישה מאבדת את זכות הבחירה שלה ביחס לחייה.
חוסר האונים שבסיטואציה זו, הנחוות לא אחת אצל הנפגעות כגזרה משמיים, ולא כתוצר של מוסכמות חברתיות, מסורתיות, דתיות ואפילו פוליטיות , היא שהניע אותי לעסוק בסוגיה זו. ולרצות לשנות אותה.
כאישה וכאישה דתית , קשה לי לקבל את העובדה שנשים רבות בישראל החיות את המציאות המודרנית, בהגיעם לסוגיית הגירושין הופכות באחת לנטולות כל זכות בחירה, חייהן נתונות באופן מלא בידי ה"אחר" אם הבעל ואם בית הדין ואין להן מגן ומושיע. תחושת השרירותיות שבמציאות הזו שאינה לגיטימית בעיני לא בפן ההלכתי ולא בפן החוקתי, היא שגייסה אותי למאבק זה.
הזירה בה בחרתי לפעול היא הזירה המשפטית והציבורית. בזירה המשפטית אני מנסה לאתגר את מערכת המשפט האזרחית ביחס לנורמות הקיימות במערכת המשפט הדתית ולערער מוסכמות בתוך המשפט וההלכה, ובמקביל למצוא את הדרכים פורצות הדרך שיובילו לשינוי המצב.
בזירה הציבורית בחרתי לפעול לביטול המונופול הרבני וליצירת מסלולים אלטרנטיביים המאפשרים חופש בחירה בנישואים, כמובן תוך חיזוק מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית .

על אף שאין מאבקים אלו פתרון מלא לתפיסת עולם הדוגלת ב"חרות הפרט", זה המישור בו אני מנסה ולו במעט לשנות את הזירה הפוגענית (בית הדין הרבני) .

באופן ציבורי אני יוצאת לא אחת בתביעה מוסרית כלפי נושאי ההלכה, דיינים ורבנים ובכלל זה כל מי שהופקדו על ענייני הנישואים והגירושין מטעם מדינת ישראל, קיבלו את המונופול המוחלט ואינם ממלאים את תפקידם. אינם מייצרים פתרונות למנועי גירושין , ולמנועי נישואין , הופכים את ההלכה לקרדום לחפור בו על מנת להרחיב את סמכותם, לשמור על משרות כוח ושליטה תוך פגיעה אנושה ומתמשכת בחירויות בסיסיות של אזרחיות המדינה.

אני מאמינה כי ניתן לייצר מציאות בה ערכים מסורתיים של משפחתיות והתקשרות זוגית שבין גבר ואישה לא יסתרו ערכים ליברליים ומודרניים.
אני מאמינה כי היהדות עצמה וההלכה נותנת בידנו את הכלים למצוא פתרונות אשר ישחררו את האישה מעול לא לה.