פיקוד העורף התרעה במרחב

למה אנחנו לא?

ד"ר הני זובידה, מרצה בכיר בחוג למדע המדינה, על בעיית הדיור בפריפריה

04/03/15 22:00




ישראל 2014 היא חברה שיש בה עושר רב, חלקו הוא כלכלי וחלקו תרבותי – העושר כיום נמצא בשפע רב יותר משנים קודמות. אולם, בעיה מהותית קיימת בחברה זו, הצורה בה מתחלק העושר היא מאוד לא שוויונית, והמערכת בנויה בצורה כזו שהפער הולך וגדל בין הקבוצות השונות באוכלוסייה. החלוקות הכואבות ביותר בחברה הישראלית הן חלוקת משאב הקרקע בדיור ומיסים – ובשניהם הפריפריה שבורכה ביתרון יחסי רואה אותה בעיניים כלות מתמוסס אל מול עיניה.
ראשית עומד משאב הקרקע מול עינינו, רבים מדברים על מהפיכה אגררית בישראל, בה ישונו סדרי חלוקת הקרקע בין אזרחי המדינה. בראש ובראשונה הנפגעים הן תושבות ותושבי הפריפריה. זה קצת עצוב/חלמאי מה שקורה מבחינת דיור וקרקע בפריפריה – למה? ובכן, קרקע לא חסר בפריפריה – אבל בנו שם בצורה קצת חלמאית שיכונים והשאירו שם את התושבים המקוריים, ברובם מזרחים – ואז ניסו "לחזק" את היישובים בצורה של ג'נטריפיקציה – העמסת אוכלוסייה חזקה שלא יכולה להישאר במרכז היקר. לאוכלוסיות אלו נתנו קרקע במחירים מועדפים על מנת שיגיעו לפריפריה ואיל את התושבים שחיו שם כל ימיהם השאירו מאחור.
זה היה יכול להיות סיפור מדהים אם זה לא היה כל כך טיפשי ועצוב – בהשוואה לקיבוצים. בזמן שבפריפריה אנשים נגררו לעוד דור של עוני וחוסר בדיור, בקיבוצים חילקו לבנות ובנים ממשיכים יחידות דיור ומשקים. לא, עיני אינה צרה בקיבוצים, אבל אני אומר, למה איפה ואיפה? היכן הצדק החלוקתי? נותנים לבנות ובנים ממשיכים בקיבוצים (למרות חובות של 20 מיליארד שקלים שנמחקו!!!)? בבקשה, אבל, באותה הינף קולמוס חייבים לתת לבנים ובנות ממשיכים בפריפריה – לתת לכולן/ם דירות! שהרי החלוציות לא נגמרה עם גדר הקיבוץ, החלוציות היא בפריפריה עצמה, ובני ובנות המקום שקשרו את גורלם עם המקום ואינם מוכנים לעזוב חייבים לקבל את התנאים ההולמים – בראש ובראשונה דיור!

 

תמונה גדולה

שם הפריט: ד"ר הני זובידה
קוד זיהוי:213603
ד"ר הני זובידה
 

 


בעיה נוספת שהופכת לאקוטית בפריפריה היא בעיית התעסוקה, גם זה סיפור מגוחך. בפריפריה בנו מפעלים, אולם, למרבה הפלא חלקם הגדול נמצא בשטחי שיפוט של מועצות אזוריות. הבא וניקח לדוגמא את מועצה אזורית רמות-נגב בה מתגוררים כ-5,000 תושבים מועצה זו מכניסה מארנונה כ-55 מיליון שקלים ויש לה שטח שיפוט של 4.3 מיליון דונם – כחמישית משטחה של מדינת ישראל! לעומתה ירוחם, עיר בישראל המונה כ-10,000 תושבים על שטח שכ-38 קילומטרים רבועים – פחות מעשירית משטחה של מועצה אזורית רמות-נגב – מכניסה כ-13.6 מיליון ₪ - מתוכם 8 מיליון ₪ בלבד מתעשייה והשאר מארנונת מגורים!
ואיפה המדינה? ואיפה משרד הפנים? והיכן מערכת המשפט? כולם שותקים! ותושבי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל ממשיכים לסבול. אולם, מתוך אותו אי-צדק משווע צומח לו דור חדש של תושבי הפריפריה, דור ממשיך של נשים וגברים שאינו מוכן להמשיך להביט מהצד כיצד העגלה עוברת והם נותרים עוד סיבוב מאחור, והם דורשים שוויון וחלוקה צודקת של המשאבים הכלליים. ואם פרנסי המדינה ולחברה הישראלית נותר עוד שמץ של יושרה הגיע הזמן להביט נכוחה במציאות, לראות את הדור החדש שגדל הפריפריה להכיר בחשיבותם לחברה הישראלית ולשנות את החלוקה העקומה של המשאבים הכלליים של כולנו, ויפה שעה אחת קודם!

ד"ר הני זובידה, מרצה בכיר בחוג למדע המדינה, האקדמית עמק יזרעאל – ובעל הבלוג "ביקורת ולא בהכרח בונה"