פיקוד העורף התרעה במרחב

הבלוג של במאית סרט הפנסיה

"הזקנה היא האמא של כל הפחדים כולם" - שרון קרני בבלוג אישי

04/03/15 22:00



כמו כולם, גם אילן שיזף, השותף שלי בהכנת הסרט, ואני לא הבנו כלום בכל מה שקשור לפנסיה עד שהתחלנו לעבוד על הסרט הזה. אני מעולם לא פתחתי את המעטפות האלה שהגיעו מדי פעם מחברת הביטוח, אלא נתתי להן להיערם באיזו מגירה, וכשנגמר בה המקום השלכתי אותן לפח וקיוויתי שיהיה בסדר. לאילן, כמו להרבה עצמאים, אין בכלל ביטוח פנסיוני. איך אפשר לחסוך לפנסיה לפני שהצלחת לחסוך מספיק כסף לדירה?

הזקנה היא האמא של כל הפחדים כולם. אף אחד לא רוצה לדמיין את עצמו זקן, כולנו יודעים שנגיע לשם ממילא, אבל עד אז, שלא ידברו איתנו על זה. תחברו לזה את הרתיעה הטבעית שיש לרובנו מכל עיסוק מתמטי טיפה מורכב יותר מארבע פעולות החשבון הבסיסיות, וקיבלתם את הנושא שאף אחד לא רוצה לדבר עליו או להבין בו יותר מדי: הפנסיה.

וזו האמא של כל הטעויות. כי המונח "בורות פיננסית" לא אומר רק שללמעלה מ 70% מהישראלים אין מושג איך בדיוק עובדת הפנסיה וכמה יקבלו כשיפרשו. מאחורי המונח הזה מסתתרים הרבה פנסיונרים שגילו, מאוחר מדי, שהפנסיה שלהם לא מספיקה כדי לחיות ולשלם את החשבונות, ובטח שלא בשביל לקנות מתנות לנכדים. מאחורי המונח הזה מסתתרים פנסיונרים שלא ידעו שהביטוח הלאומי הוא, מבחינת אנשי האוצר "הרובד הפנסיוני הראשון" בלבד, שזה במילים פשוטות אומר: לא דאגת לעצמך לפנסיה? שיהיה לך בהצלחה כי אנחנו ניתן לך קצבת זקנה של 2000 ש"ח במקסימום. ובואו לא נשכח את עשרות אלפי הפנסיונרים שמקווים להתקבל לעבודה באבטחה או ניקיון כדי שיוכלו לגמור את החודש.

 

תמונה גדולה

שם הפריט: קשישה
קוד זיהוי:211937
המציאות השחורה של הפנסיה
 

 

מאחורי המונח הזה נמצאים גם אנחנו, מאות אלפי הפנסיונרים של העתיד. אלה שעלולים לגלות ששילמו הרבה יותר מדי (דמי ניהול) עבור מוצר (קצבת פנסיה) שנותן להם פחות מדי. אלה שעלולים לגלות שאם אתה עובר תקופות אבטלה בחיים, ונאלץ, מגיל מסוים, להתפשר על השכר והתנאים, הפנסיה שלך נפגעת באופן קשה. אלה שיגלו שאם הם פדו את כספי הפיצויים בכל פעם שעברו מעבודה לעבודה, כדי לקנות אוטו או להחליף את הסלון או פשוט כדי לשרוד כלכלית את תקופת החיפוש אחר העבודה הבאה, הפנסיה שלהם התכווצה בשליש. אלה שיגלו שכשהבורסות בעולם נופלות, נופלת איתן גם קצבת הפנסיה שלהם.

שלא נטעה. אנחנו לא האשמים כאן. הבורות הפיננסית שלנו, שנובעת לא מעט מהעובדה שבישראל, בניגוד למדינות רבות בעולם המערבי, אין בכלל חינוך פיננסי בשלב בית הספר, היא אחת הבעיות הקטנות של שוק הפנסיה הישראלי. זה שוק קטן מדי שהתחרות בו מצומצמת, וכוח המיקוח של מי שאינו עובד במקום עבודה גדול ואינו מאוגד, כמעט ולא קיים. המוצר (הפנסיה, ביטוח המנהלים או קופת הגמל) מסובך מדי שלא לצורך ויש מי ששמחים לנצל את העובדה שאין לנו מושג מהחיים שלנו. הריבית נמוכה מדי, יוקר המחיה עולה כל הזמן מבלי שהשכר שלנו או ההפקדות שלנו לפנסיה עולות. תוסיפו לזה את הבעיה הקריטית של העולם המערבי כולו: תוחלת החיים שלנו עלתה משמעותית מה שאומר שאותו סכום כסף, אותו חיסכון פנסיוני, צריך להספיק ליותר שנים ותקבלו המון בעיות שכולן גורמות לכך שקצבת הפנסיה שלנו תלך ותקטן, עם או בלי חינוך פיננסי.

אל תוך הכאוס הזה מצטרפת ההחלטה של ממשלת ישראל, החל מאמצע שנות התשעים ואילך, לצאת משוק הפנסיה, ולהתמקד כמעט אך ורק ברגולציה. היא העבירה אותנו לשוק החופשי, והשאירה אותנו להתמודד בו לבד מול חברות הביטוח הגדולות שמנהלות כמעט את כל המוצרים הפנסיונים. והרגולציה? בואו נגיד שעל רשימת הבעיות שמנינו היא עדיין לא הצליחה להתגבר.

אז בצד זה שחשוב וצריך לתבוע מהמדינה לעזור לנו לדאוג לעצמנו לזקנתנו באמצעות רגולציה אגרסיבית הרבה יותר, או אפילו לקחת חלק רחב הרבה יותר בהבטחת עתידם של הפנסיונרים שלה, כפי שנהוג במדינות מערביות רבות, (האופציה המועדפת תלויה בהשקפתכם הכלכלית) בצד כל אלה, חשוב מאד שניקח אחריות על העתיד שלנו.

מה זה אומר? זה אומר שחייבים לחסוך לפנסיה (כשאתה עצמאי זה עדיין נתון לשיקול דעתך) גם בקרן פנסיה/קופת גמל וגם באמצעים אחרים, להתעניין וללמוד קצת (זה לא באמת מאד מסובך). לקרוא את הדו"חות שמגיעים בדואר או ללכת ליועץ פנסיה שיסביר, להבין כמה יש לנו וכמה מעריכים שיהיה לנו בפרישה, להתמקח על דמי הניהול כאילו היו התעריף של הסלולאר או האינטרנט, ולהעביר את הכסף, אם צריך, למוצר טוב יותר. לא למשוך אף פעם את הפיצויים ולא לפדות אף פעם את הפנסיה לפני הפרישה. להפסיק להיות פרייארים. זה יכול, לפעמים, לעשות את ההבדל בין זקנה בעוני לזקנה בכבוד.