פיקוד העורף התרעה במרחב

בלתי הפיך: סיכום שיעור

הדס בשן בבלוג שמסכם את כל חוויותיה ורשמיה מהעונה של בלתי הפיך

08/05/13 21:00



 

עברו 13 פרקים. צחקתי עם רונה ואודו, בכיתי איתם, סבלתי איתם מחוסר שינה, אוכל, סקס ותשומת לב וכעת אני משוכנעת, שאדם שבאמת אוהב את עצמו ואת החיים שלו - לא יעשה ילדים. אבל מי אמר שאני אוהבת את החיים שלי? 
 
לפני מספר חודשים, התחלתי את המדור הזה עם מטרה אחת ברורה: להחליט אם להביא ילד לעולם, על סמך חוויותיהם של רונה ואודו.  לכאורה, מעקב אחר תכנית טלוויזיה היא דרך קצת שטחית כדי לקבל החלטה כה חשובה, אבל זה לא כאילו שאר המין האנושי שוקל את ההשלכות של המעשה הזה בצורה יותר מושכלת. הרי ברור שרוב בני האדם עושים ילדים כי מתחשק להם, ולא כי זה הדבר הנכון לעשות.
ובכן, עברו 13 פרקים. צחקתי עם רונה ואודו, בכיתי איתם, סבלתי איתם מחוסר שינה, אוכל, סקס ותשומת לב; החלפתי איתם חיתולים ורבתי איתם על משמרות, וכעת אני משוכנעת, שאדם שבאמת אוהב את עצמו ואת החיים שלו - לא יעשה את זה. כעת אני רק צריכה לשאול את עצמי אם אני אוהבת את החיים שלי. זה הזמן להחלטה הזו, המושכלת.
המממ, מאוחר מדי. החלטתי שאני רוצה ילד. בלי סיבה. סתם, כי מתחשק לי.
הפרק האחרון של "בלתי הפיך", עם ידיעת ההריונות הכפולים והלא צפויים של רונה ועינת, ממחיש בדיוק את המקריות, הכאוס, והמהומה המוחלטת שבה ילדים מגיעים אל העולם הזה, וכן, זה קורה גם לנשים מתוחכמות בנות 35, ולא רק בדירות שיכון בקריית גת לבת 16 שנתקלה בקונדום קרוע. והרי גם ההריונות המתכוננים והמתוקתקים ביותר בעולם, כמו למשל זה של אסתי (אין לנו סיבה להאמין שגם היא הייתה פנצ'ר, יש גבול) - הופכים את החיים בסופו של דבר למסע מכשולים. החוכמה היא לדעת להנות מהצבעוניות הזו, להתענג על הלונה-פארק שהשתלט לך על החצר, ואפילו לתקשר עם הליצן - גם אם לא הזמנו אותו בכלל. בסופו של דבר הרי כולם נהנו מהמסיבה, לא?
אז לרגל הפרק האחרון, באופן מיוחד ובלעדי, אני אוספת את המיטב שלמדתי מ-13 פרקים, ומבטיחה לעצמי, סופית, את כל אלה:
 
1. לא אנסה להיות אמא מושלמת
אינני צריכה את המטפלת הכי טובה באזור, את הגן הכי מושקע במחוז או את מפעיל המתקנים הכי משכיל בשיכון. רונה ואודו בזבזו אנרגיות רבות במשך עונה שלמה על סמלי הסטטוס האלה, כדי להתחרות בשכנים שלהם וסתם להרגיש פחות אשמים - אבל זה כי הם אנשים חלשים. אני, מה אכפת לי אני. בכל זמן ההתרוצצויות הנוירוטיות האלה, אני יכולה לישון ובכך להפוך את עצמי לאמא מרוצה ויעילה הרבה יותר. או לפחות יפה יותר. זה בטח משהו שהילד ישמח שיהיה לו, לא?

רוצים להמשיך לקרוא? לחצו כאן