ישראל לא יציבה? תסתכלו על יפן

מדינת ישראל היא אולי הדמוקרטיה המתפקדת היחידה במזרח התיכון, אך אזרחיה חשים לעיתים קרובות שהיא סובלת מחוסר יציבות קיצוני שהולך ומחמיר: יותר מדי מפלגות, יותר מדי בחירות, יותר מדי ראשי ממשלה. האם יש בסיס לתחושות אלו, או שאנו מחמירים עם עצמנו יתר על המידה?

כל כמה שנים בממוצע אנו מצביעים? (משנות ה (המכון הישראלי לדמקורטיה)

בשבוע הבא אנחנו הולכים להצביע. זהו יום חג לדמוקרטיה, ההזדמנות האמיתית שלנו להשפיע על עיצוב החברה שסביבנו ועל המדינה אליה אנו משתייכים. אולם, רבים מאיתנו מלינים על מערכת פוליטית שיצאה משליטה. מערכת שיש בה מפלגות רבות מדי, מערכת לא יציבה שסובלת מבחירות תכופות מדי ומחוסר יציבות. האמנם הדבר נכון? ברשימה זו נתייחס בקצרה לארבעה היבטים של מה שאנו תופסים לעיתים קרובות כמשקף חוסר יציבות פוליטי.

מתלבטים במי לבחור? מצפן הבחירות יגיד לכם

1. האם אנו הולכים להצביע יותר מדי פעמים?
"מה? עוד פעם בחירות? שוב הולכים להצביע?" לפני שנקטר בואו נראה אם הנתונים מאמתים את התחושות שלנו. כדי לעשות זאת נשווה את ישראל ל-11 דמוקרטיות אחרות החולקות איתה שני מאפיינים מוסדיים דומים: שיטת ממשל פרלמנטרית (שבה אפשר להקדים את הבחירות) ותקופת כהונה של 4 שנים לפרלמנט. כדי לא ללכת יותר מדי אחורה, נציב את נקודת ההתחלה על ראשית שנות השמונים ונבדוק בכל כמה זמן בממוצע, מאז ועד היום, הלכו אזרחי כל מדינה לבחירות כלליות. כפי שממחיש התרשים, ישראל נמצאת "במקום טוב אמצע": מתקיימות בה בחירות בכל שלוש וחצי שנים בממוצע. זה אמנם זמן קצר יותר בהשוואה למדינות כמו גרמניה, שוודיה ופינלנד, אך יותר ארוך מהולנד ודנמרק, למשל. כלומר - גם אם נדמה לנו שיש כאן יותר מדי בחירות, הנתונים מוכיחים אחרת.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 באינטרנט

2. האם ראשי הממשלה מתחלפים כאן בקצב מהיר מדי?
טוב, אולי לא הולכים לבחירות יותר מדי פעמים, אבל אין ספק שיש כאן תחלופה גבוהה מדי של ראשי ממשלה. איפה הימים הטובים שראש ממשלה היה בשלטון מספר שנים רצופות טובות? נכון? לא נכון? בואו נראה. כמה ראשי ממשלה התחלפו אצלנו מאז 1980? עשרה (שמיר-פרס-שמיר-רבין-פרס-נתניהו-ברק-שרון-אולמרט-נתניהו). ומה המצב במדינות אחרות? ובכן, ישראל נמצאת הרחק ממדינות כמו גרמניה, בריטניה או הולנד בהן התחלפו רק 4-3 ראשי ממשלה מאז 1980. אבל היא באותה סביבה של מדינות כמו פורטוגל ואירלנד (9 חילופים של ראשי ממשלה), נורווגיה (10) ויוון (11). חשוב מכך, ישראל רחוקה מאוד מקצב התחלופה המסחרר של ראשי ממשלה באיטליה (19) וביפן (20). זו האחרונה שברה לאחרונה שיאים: מאז שנת 2006 התחלפו בה לא פחות משבעה ראשי ממשלה!

מספר הרשימות המתמודדות בבחירות (המכון הישראלי לדמקורטיה)

3. האם יש כאן יותר מדי מפלגות?
טענה שכיחה נוספת נוגעת למספר המפלגות המרובה הקיים בישראל. תחושה לפיה עם הזמן יש יותר ויותר מפלגות שזוכות להיכנס לכנסת ומקשות את היכולת למשול. האמנם? המספרים מעידים אחרת. מאז קום המדינה נע מספר המפלגות שהצליחו להיכנס לכנסת בין 10 לבין 15. עדיין מוקדם לקבוע כמה מפלגות יצליחו להיכנס בבחירות הקרובות, אבל אם נסתמך על סקרי דעת הקהל יהיה מדובר בכ-12 מפלגות, מספר הנמצא בתחום הטווח. כפי שרואים מהתרשים, יש אמנם עלייה בכמות הרשימות המתמודדות לכנסת (34 הרשימות שרצות הפעם מהוות מספר שיא) אך אין שינוי של ממש בכמה מתוכן מצליחות להיכנס. ומה קורה במדינות הדומות לנו מבחינת שיטת הבחירות וההרכב החברתי המגוון? ובכן, בבלגיה יש כיום 12 מפלגות בפרלמנט, בהולנד - 10 ובפינלנד - 8.

4. האם כבר אין לנו "מפלגות גדולות"?
ולבסוף, האם יש יסוד לטענה בדבר היחלשותן של המפלגות הגדולות? כאן התשובה, היא "כן" נחרץ. מאז 1965 ועד סוף שנות התשעים היוו שתי המפלגות גדולות על גלגוליהן השונים (מערך ומפלגת העבודה, גח"ל והליכוד) את שני העוגנים של המערכת הפוליטית בישראל. הן התחרו ביניהן על השלטון ומשכו אליהן את מרבית קולות הבוחרים. לשיא כוחן הגיעו המפלגות הגדולות בשנות השמונים, כשהיה להן ביחד למעלה משני שלישים ממושבי הכנסת. הטבלה ממחישה את היטב את הקריסה הזו בכוחן של המפלגות הגדולות. עד שנת 1996, הצליחה המפלגה הגדולה לזכות בלפחות שליש מחברי הכנסת (40 מנדטים). מאז 1996 התקיימו שש בחירות. באף אחת מהן לא קיבלה מפלגה מסויימת מעל 40 מנדטים. בשלוש מהן היא אפילו לא הגיעה ל-30! הכוח המשותף של שתי המפלגות הגדולות עבר עד 1999 תמיד את ה-60 חברי כנסת. מאז, זה לא קרה.

המנדטים של המפלגות הגדולות מ-81' (המכון הישראלי לדמקורטיה)

חולשת המפלגות הגדולות מקרין גם על היבטים אחרים של הפוליטיקה. עם מפלגת שלטון קטנה, נאלצים ראשי ממשלות לבנות קואליציות מרובות מפלגות ורבות ניגודים פנימיים שמקשים עליהם לשלוט. מפלגת השלטון גם נמצאת, בניגוד גמור למה שהיה נהוג עד שנת 1999, בעמדת מיעוט בתוך הקואליציה שלה. הדבר מביא לחולשה מבנית של הממשלה ולכרסום גרעין השליטה של מפלגת השלטון. היחלשות מפלגות השלטון מהווה קרוב לודאי את המשתנה המשפיע ביותר על יכולת המשילות ומידת היציבות השלטונית בישראל.

ד"ר עופר קניג הוא מומחה למפלגות וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה