מצעד 25 הביטויים הפוליטיים הבלתי נשכחים

ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית משובצת בפניני לשון, ביטויים שהפכו להיות קלאסיקות. אחרי סינון, הערכה ודירוג מוגשת לפניכם רשימת 25 הביטויים הפוליטיים הבלתי נשכחים: מהמיידלע של וייצמן עד התרגיל המסריח של רבין

התרגיל המסריח. יצחק רבין ז"ל (ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)

25. מה אתה עשית בשביל מדינה? (פלאטו שרון)
רשימת פלאטו שרון התמודדה בבחירות 1977 והציגה מועמד אחד - פלאטו שרון בעצמו. הרשימה זכתה בשני מנדטים, אך בהיעדר מועמדים נוספים רק פלאטו שרון נכנס לכנסת. פלאטו שרון מצא בישראל מקלט נרשויות החוק בצרפת וכמעט לא ידע עברית בעת היבחרו. בוויכוחים נוקבים מעל במת הכנסת נהג לקטיח כלפי מבקריו, במבטא צרפתי כבד: "מה אתה עשית בשביל מדינה?" (השיבוש במקור)

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק 

24. "למה לי פוליטיקה עכשיו?" (שלומי ברכה)
לא אמירה של פוליטיקאי, אך מטבע לשון שהשתרש ואף משקף את אחת התופעות הבולטות בחברה הישראלית של השנים האחרונות: הניכור הגובר מפוליטיקה וחוסר האמון בפוליטיקאים המתבטאים בירידה ניכרת באחוזי ההשתתפות בבחירות. לא שפעם היה יותר טוב, הרי הביטוי זקוף לזכותה של להקת "משינה" שהמציאה אותו עוד בשנת 1990...תרבות הפופ-רוק הישראלית אחראית לעוד מספר ביטויים פוליטיים. מתוכם נזכיר כאן רק את "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" של שלום חנוך, אשר באחד מהאלבומים הפוליטיים ביותר שהוקלטו בישראל, הצליח ללכוד את רוח התקופה של המדינה בשנים 1984-1982.

23. "הליכוד זה מפלגה של רוסים ולבנים" (אריה דרעי)
"השד העדתי" (ביטוי בפני עצמו) מלהיט מאז ומעולם את המערכת הפוליטית ולא חדל להפיק ביטויים עסיסיים. כאן מדובר במקרה טרי טרי ממערכת הבחירות הנוכחית. עוד לא ידוע אם יהפוך לקלאסיקה, אך בהחלט בעל פוטנציאל. לאחר שהליכוד ביתנו הבהיר כי תיק השיכון יילקח מש"ס התבטא דרעי: "מפלגת ישראל ביתנו ביצעה השתלטות עויינת על הליכוד. ממפלגת העם הפכה הליכוד ביתנו למפלגה יהירה וזחוחה המייצגת רוסים ולבנים בלבד".

מתלבטים למי להצביע? מצפן הבחירות יגיד לכם

22. "אני כופר בשיקול דעתו של העם" (יצחק בן-אהרן)
המהפך של 1977 הותיר רבים במחנה השמאל בהלם מוחלט. השמאל, שהיה בשלטון משך עשרות שנים, הפסיד לראשונה בבחירות והמחשבה שכוח ההנהגה יעבור לידי הליכוד ומנחם בגין הייתה קשה מנשוא. אחת מהתגובות הידועות בעקבות פרסום תוצאות המדגם במוצאי יום הבחירות הייתה זו של יצחק בן-אהרן, מהמנהיגים הוותיקים של תנועת העבודה.

בן-אהרן אמר כך: "אם המדגם אמיתי - הרי זו בעיטה בלתי מחושבת ובלתי שקולה....אני כופר בשיקול דעתו של העם". בהמשך דבריו אמר כי אם אכן זו ההכרעה - איני מוכן לכבד אותה. על אף תגובה זו ותגובות דומות, הדמוקרטיה הישראלית עברה בהצלחה יתרה את מבחן העברת השלטון הראשונה בתולדותיה. מאז, "מהפכים" הם עניין של מה בכך. לפעמים דומה שאנחנו מופתעים הרבה יותר אם אין חילופי שלטון...

21. "השמאל שכח מה זה להיות יהודי" (בנימין נתניהו)
בסוף אוקטובר 1997 הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לברך את הרב יצחק כדורי לרגל יום הולדתו. במהלך הביקור "לחש" נתניהו על אוזנו של הרב "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים...", דברים שנקלטו במכשיר ההקלטה של כתב רשת ב' ושודרו זמן קצר לאחר מכן. הדברים עוררו סערה ואנשי מפלגת העבודה הגדירו את הדברים הסתה וטענו כי הם חשפו את פרצופו האמיתי של נתניהו שבעת היבחרו הבטיח להיות ראש הממשלה של כל העם.

20. "הערבים מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות" (אבא אבן)
אבא אבן, מענקי הדיפלומטיה הישראלית ומדובריה המרכזיים בעולם, התבטא באופן כזה ב-1973 לאחר כשלון מפגש פסגה בז'נבה. בדבריו התייחס אבן לסירובם של הערבים לקבל את תכנית החלוקה של האו"ם (1947), לקו הנוקשה שאימצו לאחר מלחמת ששת הימים (1967) ולשורה של הזדמנויות מוחמצות נוספות. בעיני רבים האימרה עדיין תקפה, גם ארבעים שנה לאחר שנאמרה במקור, ואירועים נוספים אף התווספו כדי לחזקה: קריסת תהליך אוסלו, כשלון שיחות קמפ דיוויד בקיץ 2000 וגורל רצועת עזה לאחר תכנית ההתנתקות.

19. "מי נתן את ההוראה?"
שאלה שעמדה במרכז הויכוחים הפוליטיים בישראל במשך שנים ארוכות. פרשת לבון החלה ב-1954 כמה שנודע כאירועי "העסק ביש" - כשלון של חוליית חבלה של צה"ל שנשלחה למצרים במטרה לחבל ביחסיה עם בריטניה. נשאלה השאלה "מי נתן את ההוראה" להפעלת החולייה - שר הביטחון פנחס לבון או ראש אמ"ן בנימין ג'יבלי? 

לבון הכחיש בכל תוקף כי נתן את ההוראה אך ועדת בדיקה לא הגיעה למסקנה מוחלטת. שש שנים מאוחר יותר התנפחה הפרשה למימדים עצומים, לאחר שקצין בכיר בצה"ל חשף בפני לבון רשת שקרים בצמרת הצבא שנועדה לטשטש ראיות הנוגעות להוראה להפעיל את החולייה. לבון יצא למסע צלב אישי לטיהור שמו והקים עליו את ראש הממשלה בן גוריון. הפרשה קרעה את מפא"י והייתה מהסיבות הראשיות לפילוג שחל במפלגה ב-1965. הביטוי השתרש בז'רגון הפוליטי ונעשה בו שימוש תכוף כאשר התקשורת והציבור רוצים לדעת מי נושא באחריות למחדל מסויים. הוא גם התגלגל לסרט הפולחן "גבעת חלפון אינה עונה", שם זכור ויקטור (שייקה לוי) דורש לדעת "מי נתן את הוראה" ללכוד אותו ברשת.

18. "נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים" (מוטה גור)
מערכת הבחירות של 1981 הייתה המתוחה ביותר בתולדות המדינה. עצרות בחירות התאפיינו בצעקות וויכוחים עזים בין תומכי שתי המפלגות הגדולות (המערך והליכוד) ואף גלשו לעיתים לאלימות של ממש. אחד מהביטויים החריפים ביותר נישא בעת עצרת בחירות של המערך בירושלים. לאחר שתומכי ליכוד הפריעו לדבריו של מוטה גור הטיח לעברם בכעס - "כמו שדפקנו את הערבים ב-67' נדפוק גם אתכם".

בחירות 1981 גם הפיקו את ה"צחצ'חים" - ביטוי גנאי שהשמיע דודו טופז כלפי התומכים המזרחיים של הליכוד. ראש הממשלה בגין, כנגד, יצא נגד התנועה הקיבוצית וכינה את הקיבוצניקים "המיליונרים בבריכות השחייה שלהם". הקיבוצים היו גם מושא הביקורת של הרב שך, המנהיג הרוחני של דגל התורה, שאמר במהלך עצרת פוליטית ב-1990: "יש קיבוצים שאינם יודעים מה זה יום כיפור, שבת ומקווה - ומגדלים שם שפנים וחזירים...."

17. "חבר הכנסת היושב לימינו של מר בדר" (דוד בן גוריון)
במשך שנים ארוכות, הפגין ראש הממשלה דוד בן גוריון יחס עוין ומזלזל כלפי מנהיג חרות מנחם בגין. סלידתו מבגין הייתה כה גדולה, עד כי סרב לפנות אליו בשמו מעל במת הכנסת והתייחס אליו כאל זה שיושב לימינו של חבר הכנסת בדר. יוחנן בדר, היה המספר 2 של בגין ברשימת בחרות במשך שנים ארוכות. צורות נוספות בהם התייחס בן-גוריון לבגין כללו את "המוקיון", ואת "הקדוש המעונה מחירות". לקראת ערוב ימיו התרכך יחסו של בן-גוריון לבגין.

16. "כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק" (רפאל איתן)
רבים מקבריניטי המדינה נתפסו באימרות המאופיינות בחוסר רגישות וכבוד אנושי בכל הנוגע ל"אויב" הערבי. אחת הזכורות הם דבריו של הרמטכ"ל רפאל איתן (רפול) בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ב-1983. בתשובה לשאלה אילו צעדים לנקוט נגד פלסטינים המיידים אבנים על רכבים ישראלים ביהודה ושומרון, ענה רפול שהתשובה צריכה להיות הקמת התנחלויות נוספות: אם בין חברון לשכם יהיו מאה התנחלויות אז "הערבים יתרוצצו כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק". באותה רוח של "רגישות" ראוי להזכיר ביטויים כמו "לשבור להם את הידיים והרגליים" (הפתרון של רבין לאינתיפאדה), "מכה קלה במטוס" (הרמטכ"ל דן חלוץ עונה לשאלה כיצד טייס קרבי חש כאשר הוא משחרר פצצה) ו"אם אין סוכר שיעשו ריבה" (רוחמה אברהם מגלה רגישות למחסור במוצרי יסוד ברצועת עזה).

מי לא נחמד? גולדה מאיר (AP)

15. "בית לא עוזבים!" (שאול מופז)
פרישות, עריקות ופיצולים הם חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה הישראלית. אז אולי עדיף לפוליטיקאים לא לצאת באמירות החלטיות של הצהרת נאמנות......בשלהי 2005, יומיים לפני שהחליט לעזוב את הליכוד ולהצטרף לקדימה, התבטא שר הביטחון שאול מופז בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "בית לא עוזבים....הציעו לי בקדימה להיות מספר שתיים וסירבתי. בחרתי להישאר בליכוד כי בית לא עוזבים. בדעתי להישאר בליכוד בכל מצב".

כאמור, יומיים לאחר הדברים, עזב מופז את הליכוד והצטרף לקדימה. בהקשר זה של עריקות מפלגתיות זכורה קריאתו הנרגשת של מנהיג הליכוד יצחק שמיר ב-1990 לעבר אברהם שריר: "אברשה, שוב הביתה!". חבר הכנסת שריר, שחצה את המתרס הפוליטי והסכים לתמוך בממשלת שמאל, אכן חזר לחיק החמים של הליכוד.

14. "אני ראש ממשלה לא פופולרי" (אהוד אולמרט)
בשנת 2007, פחות משנה לאחר שנבחר לראש הממשלה הורו סקרי דעת קהל על כך שאהוד אולמרט מושך שיעורי אהדה ציבורית נמוכים ביותר. בנאום בפני מועצת קדימה, הפתיע אולמרט בדברים כנים שלא מאפיינים בדרך כלל פוליטיקאים: ""אני ראש ממשלה לא פופולרי. הסקרים מעידים על כך שאני לא פופולרי. העיתונים דואגים להזכיר לציבור שאני לא פופולרי...אפילו במפלגה שלנו יש מי שעוסקים בשאלה. אני חושב שהם צודקים - אני אכן ראש ממשלה לא פופולרי". אולמרט הוסיף וטען כי אינו רודף אחר אהדה, אלא מגיע כדי "לעשות את העבודה".

13. "המטפחת היא הדבר היחידי שבו בן-גוריון מרשה לי לדחוף את האף שלי" (חיים ויצמן)
המאבק על סמכויות פוליטיות בימים הראשונים של מדינת ישראל הוכרע באופן חד-משמעי לטובת ראש הממשלה דויד בן-גוריון, שדאג למנוע מהנשיא חיים ויצמן עוצמה פוליטית משמעותיות. ויצמן המתוסכל הביע מספר פעמים תרעומת על כך שהסמכויות שניתנו לו בתור הנשיא הראשון היו מצומצמות ביותר.

12. "עז עיוורת" (הרב עובדיה יוסף)
הרב עובדיה יוסף תרם בשנות פעילותו הארוכות כמנהיג ש"ס אמרות כנף רבות, שרובן הושמעו במהלך דרשותיו השבועיות במוצאי שבת. אחת הזכורות בהן הייתה ביקורת מרומזת על מנהיגותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-1997. הרב יוסף הביא משל על רועה ששם בראש העדר עז (עיזה בלשון המקור) עיוורת שהולכת ונופלת ושאר העדר הולך ונופל בעקבותיה.

עוד זכור הציווי החד-משמעי שהפנה הרב כלפי איש התקשורת ניצן חן "תצא בחוץ!". יוסף השתלח גם באישי ציבור: על מנהיגת מרצ שולמית אלוני אמר כי "ביום שהיא תמות צריך לעשות משתה", אל אהוד אולמרט התייחס כאל "רשע מרושע" וכלפי מבקרת המדינה מרים בן-פורת הטיח "עוכרת ישראל, שונאת דת ושונאת תורה."

11. "ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו" (בנימין נתניהו)
כמי שהושפע רבות מהפוליטיקה האמריקאית, נתניהו היה מודע לכוח ולאפקטיביות שיש לסיסמאות (סלוגנ'ס) קצרות וקליטות. שני משפטי התנאי הקצרצרים הללו הצליחו להציג באופן יעיל ובהיר את הפילוסופיה של נתניהו בסוגיית המשא ומתן עם הפלסטינים. כפוליטיקאי השולט ברזי שפת התקשורת ליווה נתניהו את המילים בהטעמות נכונות ובשפת גוף מדוייקת שעזרה לביטוי להיקלט היטב בתודעת הצופים.



10. "חתרן בלתי נלאה" (יצחק רבין)
את עשרת הגדולים פותח יצחק רבין, שחתום על כמה ביטויים שנכנסו להיכל התהילה של הפוליטיקה הישראלית. בין היתר חתום רבין על פנינים כמו "נפולת של נמושות" (שהופנה כלפי ישראלים שירדו מהארץ) ובבל"ת (בלבולי ביצים ללא תכלית, לתיאור דברים שרבין ראה בהם כלא חשובים). הביטוי חתרן בלתי נלאה הופיע בספרו "פנקס שירות" שיצא לאור בשנת 1977.

בפרק שהוקדש לתיאור מאבקים בצמרת המפלגה כתב רבין כי מרגע שפרס הפסיד לו בקרב על הנהגת המפלגה ב-1974 הוא לא חדל מלחתור תחתיו. היריבות העזה בין השניים נמשכה לאורך שני עשורים אך הגיעה לכדי פיוס וכבוד הדדי במהלך שנות התשעים. הידידות ושותפות הדרך הפוליטית הגיעה לשיא סמלי בעצרת השלום בנובמבר 1995 שבסיומה נרצח רבין.

9. "הם לא נחמדים" (גולדה מאיר)
עוד לפני שעלתה לשלטון בבריטניה "גברת ברזל" (מרגרט ת'אצ'ר) הייתה לישראל גברת ברזל משלה. ראש הממשלה גולדה מאיר אמרה את הביטוי הידוע לאחר שנפגשה באפריל 1971 עם קבוצת פעילים של הפנתרים השחורים, תנועה שמחתה כנגד אפלייה העדתית והפערים בחברה. במהלך הפגישה הציגו נציגי הפנתרים בפני גולדה תמונה קשה של מצוקה והעלו מספר תביעות עקרוניות. הביטוי "הם לא נחמדים" שיקף את היחס החשדני כלפי הפנתרים והתקבע כביטוי המשקף את היחס המתנשא של ראשי השמאל כלפי המזרחיים.

8. "מי שלא רוצה אותו בתור שר ביטחון - יקבל אותו כראש ממשלה" (אורי דן)
יש נביא בעירו. בעקבות דוח ועדת כהן שחקרה את האירועים במחנות הפליטים סברה ושתילה (1983) החליטה הממשלה להדיח את שר הביטחון אריאל שרון מתפקידו. כשהדבר נודע צוטט מקורבו של שרון, אורי דן, בנבואה שהגשימה את עצמה: מי שלא רצה את שרון בשעתו כרמטכ"ל קיבל אותו כשר ביטחון. מי שלא רוצה אותו כעת כשר ביטחון - יקבל אותו כראש ממשלה".

במשך שנים ארוכות לאחר מכן נשמעה האימרה הזו כקשקוש מוחלט - המחשבה כי אריאל שרון יגיע לעמדת הנהגה נראתה דמיונית. אולם בפוליטיקה הישראלית אין דבר שאינו אפשרי. שרון נבחר ליושב ראש הליכוד לאחר פרישת נתניהו ב-1999, מתוך תפיסה כי הוא ישמש רק כמנהיג זמני שינסה לשקם את המפלגה. שנה וחצי לאחר מכן הביס שרון את אהוד ברק ונבחר לראש הממשלה.

7. "מיידלע, ראית פעם גבר סורג גרביים?" (עזר ויצמן)
הנשיא לשעבר עזר ויצמן היה ידוע בלשונו הישירה שהייתה חפה מכל תקינות פוליטית. ויצמן, שהיה בזמנו מפקד חיל האוויר, שוחח עם אליס מילר שהייתה חלוצת הנאבקות על זכותן של נשים להגיע לקורס טיס. בשיחתו עם מילר אמר ויצמן כי אינו מסכים עם שאיפתה ונימק: "מיידלע, ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם כירורגית שעומדת שש שעות על הרגליים? ראית פעם אישה מנצחת על תזמורת?"

בסופו של דבר נקבע בבג"ץ כי מילר רשאית להתחיל קורס טיס והפסיקה סללה את דרכן של נשים לתפקידים רבים בצה"ל שנמנעו מהן קודם לכן. לזכות ויצמן נזקפים עוד כמה ביטויים נעדרי תקינות פוליטית, ביניהם דברי ההספד שנשא מעל קברו של יצחק רבין: "יחסרו לי השעות שישבתי ודיברתי איתו. יחסרו לי אותן השעות שישבנו לבד, אכלנו כמה דברים טובים, שתינו כמה דברים טובים....". זכורה גם אמירתו "המלך דויד היה פייגלע לא קטן".

6. "מי בעד חיסול הטרור?" (אריאל שרון)
שאלה זו נישאה מעל במת מרכז הליכוד בראשית 1990, במה שנודע כ"ליל המיקרופונים". על הבמה ניצבו שניים - ראש הממשלה יצחק שמיר ויו"ר המרכז אריאל שרון. כל אחד מהשניים ניסה לשלוט בסדר היום ולקבל את אישור המרכז להצעתו הוא. כשניסה שמיר לערוך הצבעה חטופה השתלט שרון על מיקרופון אחר ובזמן ששמיר קורא "מי בעד שירים את ידו", צעק שרון במקביל "מי בעד חיסול הטרור?" האירוע התקבע כמשקף את התרבות הקלוקלת של ההתכנסויות המפלגתיות במפלגות הגדולות שפעמים רבות מתדרדרות ממה שאמור להיות חגיגה לדמוקרטיה אל שוק מבולגן והמוני.

5. "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים" (לוי אשכול)
ראש הממשלה השלישי, לוי אשכול, היה ידוע בחוש ההומור הבריא שלו. ביטוי כנה זה תופס את אחת האמיתות הפוליטיות היסודיות ביותר ולפיה יש לקחת הצהרות ואמירות של פוליטיקאים בערבון מוגבל ובזהירות הראוייה. זכורים שני ביטויים דומים ברוח זו: שמחה ארליך, שר האוצר הראשון של מנחם בגין אמר "אני לא מתכוון למה שאני אומר ולא אומר את מה שאני מתכוון"; יצחק שמיר, במענה לזעקה מצד אחד משריו "אבל יש לנו הסכם", הטיח בחזרה "אז תשים אותו במוזיאון".

4. או"ם שמו"ם (דוד בן-גוריון)
הקו המנחה של מדיניות החוץ הישראלית??? כינוי מזלזל שטבע דוד בן גוריון כלפי ארגון האומות המאוחדות באמצע שנות החמישים. הרקע היה דיון בממשלה שבמסגרתו הוצע לגרש את המצרים מרצועת עזה. שר החוץ המתון משה שרת הזהיר כי צעד ישראלי כזה ייתקל בתגובה חריפה מצד האו"ם, ארגון שבלעדיו לא הייתה קמה המדינה.

בתגובה הזדעק בן גוריון ואמר כי "רק העזת היהודים הקימה את המדינה - ולא החלטת או"ם שמו"ם". מאז נעשה שימוש בביטוי פעמים רבות, בעיקר כאשר האו"ם או ארגונים אחרים מקבלים החלטות בעלות גוון אנטי-ישראלי. קרוב משפחתו של הביטוי אום שמו"ם הוא ביטוי נוסף עליו חתום בן גוריון: "עתידנו לא תלוי במה הגויים אלא במה יעשו היהודים".

3. "הערבים אותם ערבים והים אותו הים" (יצחק שמיר)
ראש הממשלה יצחק שמיר, שעמד איתן כנגד יוזמות שלום וכנגד ויתור לפלסטינים, אמר זאת בשנת 1989. "פעם הם דיברו על זריקתנו לים. היום הם לא אומרים זאת. הם נעשו מתוחכמים יותר, אך אם נסתכל במציאות היא לא השתנתה.....הערבים הם ערבים....והים אותו הים". האמרה משקפת דיעה שרווחת לפרקים בקרב חוגים רחבים בציבור הישראלי ולפיה יש לחשוד בכוונותיהם האמיתיות של הערבים, שלא יקבלו לעולם את עצם המדינה היהודית בארץ ישראל. בדומה, עולה הביטוי "אין פרטנר" כמשקף מציאות לפיה אין טעם ביוזמות שלום למיניהן כיוון ש"אין עם מי לדבר".

2. "אני לוזר???" (שמעון פרס)
ב-1997, כשנה לאחר ההפסד הכואב לבנימין נתניהו, נאם שמעון פרס בפני ועידת מפלגת העבודה שעמדה לבחור באהוד ברק כמנהיגה החדש. תומכי פרס ביקשו למנותו לתואר של נשיא המפלגה אך נתקלו בהתנגדות של מקורבי ברק. פרס לא ויתר ובדבריו ניסה להסביר מדוע הוא מבקש להמשיך לשאת בתפקיד מפתח במפלגה. "אני שומע חברים אומרים 'פרס הוא לוזר'. אני לוזר???" שאלתו נענתה בקריאות "כן" מהקהל. אמנם, פרס הפסיד כמעט בכל מערכת בחירות בהן התמודד. הלקח החשוב אותו צריכים פוליטיקאים לשנן הוא לגלות משנה זהירות בשימוש בשאלות רטוריות. גם לימור לבנת נפלה בפח הזה באותה שנה כאשר עלתה על במת ועידת הליכוד שדנה בביטול הפריימריז והחזרת הכוח למרכז המפלגה. בניסיונה לשכנע נגד ביטול הפריימריז, קראה לבנת לעבר הנוכחים - "האם נבחרנו כדי לחלק ג'ובים?" התשובה, למותר לציין, הייתה "כן" רועם.

1. "התרגיל המסריח" (יצחק רבין)
אין ראוי מיצחק רבין - הקופירייטר המוצלח ביותר של הפוליטיקה הישראלית - לעמוד בראש הרשימה. ואין מונח קולע יותר שרבין חתום עליו מאשר "התרגיל המסריח", מונח שמצליח לתפוס בשתי מילים קצרות את מה שרבים רואים כתמצית המערכת הפוליטית בישראל. רבין הדביק את הכינוי "התרגיל המסריח" לסדרת האירועים שהתרחשה ב-1990 שבמסגרתה הוביל שמעון פרס מהלך להפלת הממשלה בראשות יצחק שמיר.

הממשלה אכן נפלה, אך פרס לא הצליח להקים ממשלה חלופית. הניסיונות להקים ממשלה חדשה היו מלווים בתמרונים פוליטיים מפוקפקים שחשפה תרבות שלטונית ופוליטית קלוקלת. יצחק רבין התייחס לניסיונות הכושלים האלה של פרס להקים ממשלה צרה בתור תרגיל מסריח. מאז, מתייחסת התקשורת לכל תמרון פוליטי ערמומי שעולה ממנו ריח רע כאל תרגיל מסריח.

ד"ר עופר קניג הוא מומחה למפלגות וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה