יומן מלחמה: הלוחמים שבים מהחזית

אחרי יותר משלושה שבועות של לחימה ממושכת ברצועת עזה, לוחמי גדוד הסיור של בה"ד 1 לא איבדו תקווה להפסקת אש. בתיעוד מיוחד מתוך הרצועה הם סיפרו על החששות וגם על החיים שהשאירו מאחור. למרות הפחד והעייפות, הלוחמים לא איבדו את רוח הקרב. "כשיהיה שקט במדינה זה יהיה מעולה", הם הבהירו

ללוחמים של גדוד הסיור בבה"ד 1 כבר יש ניסיון בלחימה. עבור רובם זו לא הקפצה ראשונה, אבל בכל זאת הפעם זה נראה שונה. "הייתי אמור להיות היום על המטוס בשדה התעופה כדי לבקר את המשפחה של אשתי", סיפר חנן קדאשב, לוחם בגדוד, במהלך היום ה-23 ללחימה. "היא לא ראתה אותם שמונה שנים. זה הרבה זמן".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"התחתנתי לפני חודש. ב-16.6", ציין הלוחם עידן בן שטרית. "הייתה חתונה מעולה, אבל כשיהיה שקט במדינה יהיה עוד יותר מעולה". במהלך השיחה נשמעו קולות של פיצוצים עזים מרחק קצר מעמדת הלוחמים. "מה שאנחנו שומעים זה הפגזות של שריון, חיל האוויר וכוחות חי"ר", הסביר נבו כץ, שהמשיך לתעד את המתרחש בחזית.

בחזרה לתינוקת שנותרה מאחור

לוחמי הגדוד כבר שנים ביחד, ולרוב נפגשים בתרגילים. הפעם לכניסה הקרקעית הצטרף החשש, אך כולם עדיין כאן. מלאים באחווה אמיתית, כזו שאי אפשר למצוא במקום אחר. ברווח שבין הארוחות לירי בעמדות, הלוחמים הרגישו לא פעם שהמלחמה עומדת להיגמר, תוך כדי שהגיעו מהעורף ידיעות על הפסקת אש אפשרית.

לפתע נשמעו יריות ממרחק לא רב. הלוחמים חזרו לעמדותיהם והשיבו אש למקורות הירי. זמן קצר לאחר מכן, הם כבר היו בדרכם חזרה לשטח ישראל. "זאת הגדר, היינו בעזה ועכשיו בישראל. איזה כיף", אמר נבו למצלמה.

אלו שהניחו בצד את כל עולמם ורצו לאש, חוזרים כעת מעוטרי זיפים לישראל ועטופי אבק ומקווים שזה נגמר, לפחות לשנים הקרובות. נבו לא הפסיק לצלם עד שפגש את בתו, זו שפגש רק פעם אחת לפני המבצע כשנולדה.