פרס בפרלמנט הגרמני: לא עוד התעלמות מדיקטטורים צמאי דם

נשיא המדינה הגיע לבית הנבחרים הגרמני שם הוא נאם בעברית לציון יום השואה הבינלאומי. את נאומו פתח הנשיא בקריאת קדיש לזכר ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה

"ניצב אני לפניכם, כנשיא מדינת ישראל, ביתו של העם היהודי". פתח פרס את נאומו, בעוד שליבי נקרע אל מול זיכרונות העבר הנורא, צופות עיניי אל עולם חף מכל שנאה". לאחר דברי הפתיחה אמר פרס קדיש על קורבנות השואה, "את התפילה הזו לא הספיקו לומר ולא לשמוע האמהות שתינוקותיהן נקרעו מידיהן, האבות שליוו במבטי אימה את ילדיהם הנדחפים אל תאי הגזים והילדים שעלו בעשן המשרפות", אמר הנשיא.

"היום", ממשיך הנשיא, "הוא היום שבו הפציעה השמש לראשונה לפני 65 שנים, אחרי שש שנות אופל, וקרניה חשפו לפני כל את מימדי החורבן והאסון של עמי". פרס הדגיש כי היום הזה, הגיע לעולם מאוחר מדי, "שישה מיליון יהודים כבר לא היו בין החיים, כך שיום זה מסמל גם את הטרגדיה שבאיחור, זה לקחו של פרק הזמן שבו הוסחה דעת העולם אפוף הלהבות, ותעשיית הרצח פעלה יום אחרי יום, שנה אחרי שנה, מבלי שאף אחד הצליח לעצור אותה".

"תמיד תישאר יהודי"

למרות שפרס עצמו היה בישראל בזמן שהשואה התרחשה באירופה, הנאצים הגיעו לעיר הולדתו וישנייבה שבבלארוס ורצחו את סבו. "רבי צבי מלצר היה סבי, איש נאה ונשוא פנים. הוא היה המורה והמחנך שלי, הוא לימד אותי תורה. אני זוכר אותו עומד בתחנת הרכבת שהסיעה אותי בדרכי לארץ ישראל, זוכר את חיבוקו הנרגש ואת מילותיו האחרונות אליי 'תמיד תישאר יהודי!', זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. הנאצים כינסו את כל יהודי העיירה בבית הכנסת והעלו אותו באש, איש לא שרד".

"כיהודי, אני תמיד נושא את החותם של שואת אחיי ואחיותי", אומר פרס, "כישראלי, אני מבכה את האיחור הטרגי בהקמת מדינה ליהודים, שהותיר את עמי ללא חוף מבטחים". עם זאת, פרס מביע את גאוותו על מורשת אבותינו, אותה הוא מכנה "ניגודה הגמור של תורת הגזע". "אני מודה לאל שקמו עמים והכריעו את הטירוף, את הרשע ואת האכזריות. השואה חייבת לעמוד לנגד עיניה ומצפונה של האנושות כאזהרת נצח חמורה". פרס הדגיש כי אין לראות בשואה כחור שחור, ויש לזכור גם את החיים שלפני השואה, בו היהודים תרמו לאנושות ופיארו את תרבותה של גרמניה שלפני עליית הנאצים לשלטון.

"לעולם לא עוד"

פרס הזכיר בנאומו גם את המסקנות שלדעתו האנושות הייתה צריכה להסיק לאחר השואה. לא עוד תורה גזענית. לא עוד רגש עליונות. לא עוד סמכות כביכול אלוהית להסית, לרצוח, לצפצף על החוק. להכחיש אלוהים ושואה. לא עוד התעלמות מדיקטטוריים צמאי דם, מתחבאים מאחורי מסכות דמגוגיות, וּבפיהם סיסמות רצח. הלקח המכריע צריך להיות לעולם לא עוד".

כמו כן התייחס פרס לאיום האירני. "האיומים בהשמדת עם ומדינה מושמעים בצילו של פיתוח נשק להשמדה המונית, בידיים שאינן שקולות, ובלשון שאינה דוברת אמת. כדי למנוע שואה נוספת יש לחנך את בנינו, לכבד חיי אדם, לקיים יחסי עמים בדרכי שלום, לקרוא את עשרת הדיברות, לתת מזון לרעבים ומים לצמאים, לספק אוויר נקי לנשימה וחכמה לאנושות.

הידידות - לאופק התקווה הטובה

יחסי ישראל הצעירה וגרמניה לאחר השלטון הנאצי היו מורכבים ובעלי משקעים אותם אפשר להבין, פרס הודה לגרמניה על התמיכה הרבה שהעניקה לישראל בתחילת שנות ה-50. "אנחנו זוכרים היטב שבעודנו מתבוססים בדמנו לאחר מלחמת השחרור, הגיעה עזרה ממקום בלתי צפוי - מכם". פרס הוסיף כי החלטת ממשלת ישראל לנהל משא ומתן ישיר עם ממשלת גרמניה אמנם עוררה סערת רוחות, "אך ראש ממשלתנו דוד בן גוריון עמד על שלו, לדבריו הפכתם לגרמניה אחרת, איתה צריך לדון על העתיד, ולא על העבר".

"הידידות שנוצרה בין המדינות לא באה על חשבון השכחה של השואה, אלא מתוך מועדות לאופל הצלמוות של העבר, לאור החלטה משותפת ונחרצת להפנות את המבט קדימה, אל אופק התקווה הטובה", אמר פרס והוסיף "האמנו ואנו מוסיפים להאמין שגרמניה החדשה תעשה ככל הדרוש מצדה שהמדינה היהודית לא תעמוד על נפשה כשהיא לבדה, שדיקטטורות רצחניות ומתנשאות לא תוכלנה להרים ראש". פרס הודה למנהיגי גרמניה בעבר ובהווה על התרומה המשמעותית שתרמו ליחסים המצוינים כיום בין שתי המדינות.

התחלתי בקדיש, אסיים בה'תקווה'

,"אני עומד כאן לפניכם כאדם שמאמין שבכוחכם ובכוחנו לתרום ליצירת היסטוריה חדשה, אני מאמין שהשלום הוא בהישג יד. איומים על ישראל לא יסיטו את ליבנו מהשלום", הדגיש פרס. "אני עומד כאן היום לפניכם כבנו של עם השואף לתרום ככל יכולתו לעולם נאור וצלול, שאדם לאדם יהיה אדם". "היום, יום השואה הבינלאומי לשואה הוא יום התייחדות והתבוננות, שעת חינוך ותקווה".

פרס, שפתח את נאומו בהקראת קדיש, סיים כאשר הוא מדקלם את ההמנון הלאומי "התקווה". וסיכם "אנחנו נרשה לעצמנו, ואני בטוח שאתם תרשמו לעצמכם, לחלום טובות, ולהגשים חלומות".