בין סנקציות להסכם: כך נולדה תכנית הגרעין של אירן

משנות ה-50 החלה אירן לפתח תכנית גרעין, אך הנתק מול המערב והקשיים הכלכליים עיכבו את ההתעצמות האירנית. לאחר שגולים חשפו את המתקנים החשאיים ואחמדינג'אד איים בהשמדת ישראל, נראה היה שאירן והמעצמות בדרך לפיצוץ - אך בחירתו של רוחאני הובילה לשיחות גלויות ולהסכם היסטורי ושנוי במחלוקת. כך נולדה התכנית האירנית

הדרך להסכם ופירוק הגרעין או להתעצמות? הסכם הגרעין שהושג בין אירן למעצמות הגיע לאחר כשנתיים של משא ומתן גלוי ושנים רבות של עימותים פומביים ואיומים בתקיפה צבאית. ההסכם צפוי להסיר את הסנקציות שרודפות את אירן כבר עשרות שנים, ובמערב מקווים כי ההסכם ימנע מאירן להשיג את הפצצה בטווח הקרוב ולמנוע את הפיכתה למעצמה אזורית. אז איך נולדה תכנית הגרעין האירנית?

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

כבר בשנות ה-50 החלו הדיווחים על כוונת אירן להשיג עוצמה גרעינית: ב-1957 סיכמה אירן על הקמת מתקן גרעין במסגרת תכנית "אטום תמורת שלום" של הנשיא האמריקני אייזנהאוור וב-1958 הצטרפה לסוכנות הגרעין הבינלאומית של האו"ם (סבא"א).

בשנות ה-60 חתמה אירן על שורת אמנות בינלאומיות למניעת הפצת נשק גרעיני ולהגבלת ניסויים גרעיניים. ב-1979 התרחשה המהפכה האירנית, ששברה את הכלים מול המערב: תוך זמן קצר הבטיח האייתוללה ח'ומייני להעצים את כוחה הצבאי של אירן מול האיומים של עירק השכנה וישראל.

האייתוללה חמינאי, שירש אותו ב-1989, הבטיח להמון המשולהב להמשיך בדרכו. בשלב זה, לדברי חוקרים בינלאומיים, החלו האירנים לקדם את תכנית הגרעין אך נתקלו בקשיים כלכליים וטכניים - השלמת הכור בבושהר התעכבה עד לשנות ה-90 כיוון שהנתק עם המערב יצר מחסור בידע מקצועי רלבנטי.

ארה"ב בלמה הסכמים, הגולים חשפו את מתקני הגרעין

בשנות ה-80 יירטה ארה"ב, תחת הנהגתו של רייגן, מספר ניסיונות אירניים לשיתופי פעולה גרעיניים עם סין וארגנטינה. הנשיא קלינטון הטיל מספר סנקציות על כלכלת אירן כבר ב-1996, אך הפיתוח נמשך למרות התנגדות המערב וללא פיקוח בינלאומי. הכור בבושהר הושלם לבסוף תוך סיוע מהרוסים רק ב-2010.

ב-2002 חשפו גולים אירניים את קיומו של מתקן המים הכבדים הסודי באראק. הגולים שכינו את עצמם "מועצת ההתנגדות האירנית", דיווחו למערב על בניית המתקן בנתאנז. המידע שהעבירו הגולים הוביל לחשש בינלאומי מהתקדמות אירנית לעבר הפצצה.

ב-2003, על רקע המבצע האמריקני בעירק הסמוכה, הודה הנשיא חתאמי בקיומו של המתקן בנתאנז אך הוא טען כי המפעל נועד להעשרת אורניום ברמה נמוכה עבור תחנות כוח גרעיניות. בעקבות לחץ בינלאומי הסכימה אירן לביקור של פקחי האו"ם במבנה בנתאנז בפברואר 2003. סבא"א (סוכנות הגרעין הבינלאומית של האו"ם) קיבלה התחייבות מידי אירן לביקורים עתידיים במתקן.

כך בלמה אירן את הביקורת הבינלאומית

במאי באותה שנה הורשו פקחי האו"ם להיכנס למפעלי חברת האלקטרוניקה "קלאייה" שעובדת עם מתקני הגרעין, אך העובדים מנעו מהם לקחת דגימות. בעקבות הקשיים שהטילה אירן על הפקחים, קבעה סבא"א כי אירן "לא עמדה בתנאי הפיקוח הבינלאומיים".

בעקבות הדוח גרמניה, צרפת ובריטניה ("שלוש המעצמות" המקוריות בדיוני הגרעין) פתחו במאמץ דיפלומטי להסדרת תכנית הגרעין. הנשיא בוש סירב להשתתף במאמץ בשלב זה, והגדיר את אירן כחלק מ"ציר הרשע" בעולם. באוקטובר 2003 הגיעה אירן להסכם עם שלוש המעצמות. במסמך שנקרא "הצהרת טהרן" הסכימה אירן לשתף פעולה באופן מלא עם סבא"א ולהשעות את כל העשרת האורניום.

אחמדינג'אד באחד ממתקני הגרעין (רויטרס)

ההסדר נקלע למשבר עם בחירתו של מחמוד אחמדינג'אד הקיצוני לנשיאות אירן באוגוסט 2005. עם מינויו הבטיח אחמדינג'אד לחדש בעוצמה את תכנית הגרעין, ותוך זמן קצר קרס ההסכם עם שלוש המעצמות. אירן חידשה את המרת האורניום במתקן באיספהאן, ואחמדינגא'ד הצהיר בנאומו באו"ם כי "לאירן יש זכות לפתח תכנית לייצור כוח גרעיני".

ב-2006, לאחר שאירן הערימה קשיים נוספים על הפיקוח וחזרה לפתח את העשרת האורניום, החליטה סבא"א לדווח על אירן למועצת הביטחון של האו"ם. הרפובליקה האסלאמית הקשיחה עמדות והודיעה כי תחדש את ההעשרה בהיקף נרחב.

אירן איימה בהשמדה, מועצת הביטחון הגיבה בחריפות

באפריל באותה שנה אמר אחמדינג'אד כי אירן "הצטרפה למדינות שמחזיקות בטכנולוגיית גרעין", אך הבהיר כי מדובר בתכנית לייצור חשמל אזרחי ולא ייצור נשק המוני. במקביל באותן שנים רמז אחמדינג'אד על שאיפתו להשמדת ישראל וטען כי אין ליישות הציונית זכות קיום.

בתגובה להקצנה האירנית, שלוש המעצמות צירפו את סין, ארה"ב ורוסיה - וכך נוצר הפורום הקיים כיום של שש המעצמות המכונות P5+1, חמש מדינות החברות במועצת הביטחון של האו"ם לצד גרמניה. המעורבות הגרמנית בלחץ הדיפלומטי זכתה לביקורת בשל קשרי המסחר הרבים של גרמניה עם טהרן.

ביולי 2006 הועברה הצעה ראשונה במועצת הביטחון של האו"ם נגד אירן: המועצה דרשה מאירן להפסיק את העשרת האורניום ולפתח את הטכנולוגיות המתקדמות.

עד לשנת 2010 התקבלו שש הצעות נגד אירן במועצת הביטחון, שהטילו בהדרגה סנקציות על הכלכלה האירנית: נכסים של אישים וחברות מאירן שהיו מעורבים בהעשרת האורניום הוקפאו, והמועצה גם אסרה על אספקת טכנולוגיה מתקדמת שיכולה לשמש לצרכי תכנית הגרעין.

מתקפות סייבר וחיסולים: ישראל אשמה?

בחירתו של ברק אובמה לנשיא ארצות הברית סימנה תקופה חדשה בשיחות: אובמה חשף את קיומו של המתקן בפורדו, הסמוך לעיר קום. ארה"ב דנה ברצינות באותו שלב בתקיפה אווירית באירן על מנת לעצור את העשרת האורניום, ובכירים בישראל איימו בפעולה צבאית.

באותן שנים התרחשו מספר התנקשויות מסתוריות במדעני גרעין אירניים: בטהרן האשימו את ישראל ושירותי הביון בחיסולים, שעל פי דיווחים זרים עיכבו את תכנית הגרעין האירנית. ב-2012 בוצעה מתקפת סייבר נרחבת על המחשבים של מתקני הגרעין, ובאירן האשימו את ישראל וארה"ב בפגיעה מכוונת במחשבים.

ב-2012 הקפיאה ארה"ב נכסים נוספים של אירן ומנעה מאנשי עסקים גישה לכספים שהוחזקו בשטחה. תוך זמן קצר הצטרף גם האיחוד האירופי לסנקציות הכלכליות הנרחבות, במטרה ללחוץ על הנשיא אחמדינג'אד.

באותה שנה נאם ראש הממשלה בנימין נתניהו באו"ם: בנאום הפצצה המפורסם הזהיר נתניהו מההתחמשות האירנית באמצעות איור של פצצה. הנאום זכה לתגובות קומיות רבות, אך המחיש את טענתו של נתניהו כי אירן נמצאת "על סף הפצצה".

נתניהו והפצצה באו"ם (רויטרס)

אובמה ורוחאני שברו את הקרח

במרס 2013 התחילו השיחות החשאיות בין ארה"ב לאירן: ממשלו של אובמה לא עדכן את המעצמות הנוספות בתוכן השיחות. ביוני 2013 נבחר הנשיא רוחאני, ובארה"ב קיוו שינקוט במדיניות מתונה יותר ויהיה מוכן לדון עם המעצמות בגלוי.

בספטמבר 2013 נשבר הקרח באופן רשמי: הנשיא אובמה שוחח בטלפון עם רוחאני, במגע הראשון בין מנהיגי ארה"ב ואירן מאז המהפכה ב-1979. מזכיר המדינה ג'ון קרי נפגש יום קודם לכן עם עמיתו האירני זריף והשיחות בין הצדדים עברו למצב גלוי ופומבי. לאחר מכן החליפו הצדדים איגרות וברכות.

בנובמבר 2013 גובש הסכם הביניים בין המעצמות לאירן: ההסכם הגביל את תכנית הגרעין וכלל הפסקה של ייצור המים הכבדים בכור באראק. אירן התחייבה להפחית את מאגר האורניום שהועשר ברמה בינונית. המעצמות בתמורה הסכימו להפחתה חלקית של הסנקציות שהכבידו על כלכלת אירן והפשרת חלק מהנכסים האירניים שהוקפאו.

השיחות התארכו ונדחו פעמים רבות

הצדדים סיכמו להגיע להסכם קבע עד יולי 2014, אך השיחות התבררו כקשות מהצפוי והצדדים הציגו דרישות סותרות. תאריך היעד הוארך עד לנובמבר 2014 ולאחר מכן ליוני 2015. באפריל האחרון הסכימו אירן והמעצמות על תנאי המסגרת של הסכם הקבע, שכללו הגבלה של תכנית הגרעין בתמורה להקלות מידיות בסנקציות אם ההסכם הסופי יושג.

גם בשבועות האחרונים הוארכו השיחות מספר פעמים בימים ספורים. רוחאני טען בתחילת החודש כי אירן "הצליחה להדהים את העולם" בשיחות, ואתמול אף בירך בעמוד הטוויטר שלו על ההסכם - לפני שהתחרט ומחק. שר החוץ האירני זריף סירב להתחייב להסכם קבוע, וזכה לאהדה רבה בטהרן בשל הצלחתו בניהול המשא ומתן מול המעצמות.