תנועת החרם: 171 ארגונים נגד ישראל

חרם, הימנעות מהשקעות ועיצומים "עד שישראל תעמוד בחוק הבינ"ל ועקרונות זכויות אדם לפלסטינים". אז מי בפנים? בעיקר ארגונים לא-ממשלתיים, עמותות שמאל קיצוני ומאתמול - גם הסטודנטים בבריטניה. כל הפרטים

פועלים נגד ישראל, ה-BDS (רויטרס)

התאחדות הסטודנטים בבריטניה הצביעה אמש ברוב קולות בעד תמיכה בתנועת ה-BDS הקוראת לחרם כלכלי, אקדמי ותרבותי על ישראל. ההחלטה מעוררת המחלוקת גרמה לדאגה רבה במסדרונות משרד החוץ, שם כבר החלו לפעול במטרה למנוע מפולת מדינית. התמיכה הזו הפנתה פעם נוספת זרקור על הארגון האנטי-ישראלי ולעיתים גם אנטישמי, שעלול להביא לבידודה הבינלאומי של ישראל.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

תנועת ה-BDS (ראשי תיבות של The Boycott, Divestment and Sanctions) מורכבת מ-171 גופים פרו-פלסטינים, שעל פי שמם, פועלים לעודד את החרם על ישראל, למנוע השקעות של חברות זרות, ולעודד סנקציות נגד "הכיבוש הישראלי", כך כהגדרתם.

התנועה מהווה גורם משמעותי במאבק האזרחי נגד ישראל, ומנסה בפעילותה להגביר את הלחץ הכלכלי, החברתי, התרבותי והפוליטי על מדינת ישראל עד שיושגו מטרותיה - סיום הכיבוש, שוויון מלא לפלסטינים בישראל, כיבוד זכות השיבה של פליטים והריסת גדר ההפרדה.

תנועת החרם יצאה לדרכה ביולי 2005 כאשר 171 ארגונים לא-ממשלתיים ומוסדות פלסטיניים הכריזו על ייסודה. התנועה שואפת באופן מוצהר לחקות את האופן שבו פעלו הקמפיינים נגד שלטון המיעוט הלבן בתקופת אפרטהייד בדרום אפריקה.

קמפיין ה-BDS קורא לחרם נגד ישראל "עד שתעמוד בהתחייבויותיה על פי החוק הבינלאומי", אך מדגיש כי על צעדי הענישה להיות "בלתי אלימים". מידת יעילותה של התנועה שנויה במחלוקת, אולם על פי הערכות שונות לקמפיינים בהובלתה השפעה קטנה יחסית על המשק המקומי.

שיטת העבודה על פיה פועלת התנועה דומה לאופן שבו מנוהל מסע פרסום, כאשר אתר ה-BDS מסמן מטרות מרכזיות לחרם ובהן חברות מסחריות, אגודות ספורט, גופי תרבות ומוסדות אקדמיים התורמים, לטענתם, להמשך דיכויים של הפלסטינים.

במרץ 2009 הפגינה התנועה לראשונה את כוחה, בשורה של הפגנות באוניברסיטאות ברחבי בריטניה במחאה על פעולות צה"ל בעזה. בעקבות ההפגנות החליטה אוניברסיטת קרדיף להפסיק את כל קשריה עם חברת BAE, יצרנית נשק בעלת קשרים עסקיים עם ישראל. מדובר היה בהישג ראשון וסמלי עבור התנועה.

במאי באותה שנה הוסרו מתחנות הרכבת התחתית בלונדון שלטי פרסומת לקידום התיירות בישראל לאחר שהופעל לחץ על רשות התחבורה של לונדון מצד ארגוני הסולידריות הפלסטיניים. בחודש יולי באותה השנה קבוצת הפיננסים הבלגית-צרפתית דקסיה הפסיקה את אספקת כל שירותיה הפיננסיים להתנחלויות בגדה המערבית.

מאז מתגאה התנועה בסדרה של "הצלחות", כהגדרתה, בשורה של פעילויות שהחריפו את היחס לישראל: בדצמבר 2012 הסירה קרן ההשקעות מניו זילנד Superannuation, שהשקעותיה בחברות ישראליות הסתכמה בכ-83 אלף דולרים, שלוש חברות ישראליות מתיק בניהולה בשל מעורבותן בבניית גדר ההפרדה ובתים בהתנחלויות.

מנהל הקרן להשקעות ציין אז כי "ממצאים שפורסמו על ידי האו"ם הנוגעים לפעילות העומדת בניגוד לחוק הבינלאומי היו שיקול מרכזי בהחלטה שלא לכלול חברות ישראליות". ב-2013 הוסיפה קרן הפנסיה של לוקסמבורג שמונה חברות ישראליות לרשימה שחורה יחד עם מוטורולה האמריקנית בשל מה שתיארה "סיוע בהפרת זכויות אדם בהתנחלויות בלתי חוקיות בפלסטין". גם חברות בהולנד, נורבגיה ודנמרק ניתקו את קשריהן עם בנקים וחברות מישראל מסיבות דומות.

עם תומכיה של התנועה ניתן למנות אלפי אמנים, סטודנטים, אנשי אקדמיה, מדענים ואנשי רוח. בהם גם הפרופסור סטיבן הוקינג, שתומך בחרם אקדמי על ישראל בדומה לפרופסורים נועם חומסקי ומלקולם לויט, והארכיבישוף האנגליקני דזמונד טוטו. ראשי התנועה טוענים כי גם בישראל אישים שונים מסייעים לתנועה בעצם קריאתם להחרמת מוצרים המיוצרים בהתנחלויות שמעבר לקו הירוק.

לאחר החלטת התאחדות הסטודנטים בבריטניה, ביקש סגן שגריר בריטניה בישראל, דוקטור רוב דיקסון, להבהיר כי "ממשלת בריטניה מתנגדת בתקיפות לקריאות לחרם על ישראל". הוא הוסיף כי "ממשלת בריטניה לעולם לא תניח לאלה הרוצים להחרים את ישראל לקטוע 60 שנות שותפות שעושה כה רבות למען חזיוקן של שתי המדינות שלנו".