הפיתוחים הישראליים שימנעו ממחבלים לפוצץ מטוס

כמה טוב היה יכול להיות אם היינו יכולים פשוט לעלות למטוס, בלי "ארזת לבד?". באין-ספור פיגועים הצליחו מוסלמים קיצוניים ברחבי העולם להרוס את החוויה הזו לכולנו, ויצרה תעשיית אבטחה שמעסיקה עשרות אלפי עובדים – ועולה מיליארדים. ומי ששולט בה הן חברות ישראליות

חישבו לרגע כמה קל היה להחתים דרכון, לקנות שוקולד קטן בדיוטי פרי, ופשוט לעלות למטוס. בלי "ארזת לבד?" - פשוט לעלות. באין-ספור פיגועים הצליחו מוסלמים קיצוניים ברחבי העולם להרוס את החוויה הזו לכולנו, ויצרה תעשיית אבטחה שמעסיקה עשרות אלפי עובדים – ועולה מיליארדים. ומי ששולט בה הן חברות ישראליות.

גם ברגע הזה, אלפי מטוסים נמצאים באוויר. מאות אלפי נוסעים מחכים בשניות אלה לנחיתה, אלפים אחרים מחכים בשדה התעופה. ביניהם יכול להסתובב גם הטרוריסט הבא, שיש לו רק מטרה אחת: לפוצץ מטוס.

קרב המוחות נמשך כל הזמן. מצד אחד הטרוריסטים, מן הצד האחר - אנשי האבטחה. כולם מנסים לצפות את השני, להערים עליו, להתחדש ולהתחכם, לנצח בקרב. זה מתחיל כבר ברגע שדלתות הטרמינל נפתחות. כולם מכירים את שלב התשאול. עשרות חברות הייטק, גם ישראליות, מנסות לפתח את הטכנולוגיה שתצליח לזהות, כבר בשלב הזה, את הכוונות הרעות.

המחשב מזהה מידת לחץ לפי קול

המכשירים של חברת נמסיסקו אמורים לאתר את המפגע על-פי מידת הלחץ בקול שלו. המכשיר הגדול ישאל את שאלות הסלקטור הקלאסיות, והוא מאפשר לנהל שיחה חופשית ולאתר לחץ חריג. מול הנחקר יעמוד איש הביטחון, ויראה על הצג את המצב הנפשי שלו.

גם במערכת של חברת אס-די-אס הישראלית שואלים שאלות, אבל כאן, האינדיקציה לכוונת הזדון מגיעה מכף היד. את הטכנולוגיה הזאת אפשר למצוא כבר בכמה שדות תעופה בעולם. היא מצלמת אותך, לוקחת טביעות אצבעות, מכניסה הכול למאגר ממוחשב, וגם מתאימה את השאלון באופן ייחודי לנבדק.

שתי המערכות לא מחליפות לגמרי את הסלקטור האנושי. אם יצאת חשוד, לרוב תגיע אליהם בסוף. המטרה היא להתגבר על החולשות האנושיות. קשה מאוד לאחראי ביטחון בשדה התעופה להישאר 100 אחוז מהזמן ערני, ולכן באה המערכת.

בואו ניקח את המקרה של עבד אלמוטאלב, הצעיר הניגרי שניסה לפוצץ את טיסת נורת'ווסט איירליינס בסוף השבוע שעבר. אם לא היו עולים עליו בשלב התשאול, גם בשלב שאחרי הוא יכול היה להיות תחת מעקב. כך, בעודו מסתובב בדיוטי פרי, יש מי שעוקב אחריו. המערכת יכולה גם לצלם אותו ולבדוק את התמונה שלו במאגרי מידע של סוכנויות מודיעין, יכולה למקם אותו כל הזמן בתוך השדה.

איפה שמים את הגבול?

הטכנולוגיות המתוחכמות האלה פותחות חזית לא רק מול טרוריסטים אלא גם מול שאלות אתיות. המערכות ברובן עוקבות אחרינו, אוספות מידע, שומרות אותו, משוות ביניהן, בלי שנדע. לא סתם קמה השבוע מהומה גדולה בנמל התעופה סחיפהול, שם הכניסו מכונות שיקוף חושפניות במיוחד. ואף אחד לא יודע בדיוק איפה לשים את הגבול. שהרי חזרה בטרמינל, הטרוריסט שלנו כבר שלח את המזוודה, ועכשיו הוא מסתובב עם תיק היד.

אם עד היום עיקר המשאבים הביטחוניים הופנו לשלבים שלפני העלייה למטוס, עכשיו מבינים בעולם שגם בטיפול בתסריט אימה כמו החטיפה הזאת, בתוך המטוס, אפשר להשקיע בטכנולוגיות מתקדמות. המצלמות והחיישנים של חברת עמוס של בכירי מערך האבטחה לשעבר באל-על מסמנים חשודים פוטנצאליים ובודקים מה קורה איתם במהלך הטיסה.

כך היו יודעים בדיוק איפה יושב המפגע הניגרי, וכל תנועה חשודה שלו הייתה זוכה לתשומת לב. הוא למשל נכנס לשירותים ושהה שם זמן רב. ברגע שהוא היה קם מהכיסא, המערכת הייתה אומרת החשוד שלכם קם מהכיסא.

המירוץ בין הטרוריסטים לאנשי הביטחון נמשך כאמור כל הזמן. שני הצדדים יודעים שמלבד תחכום, עורמה וטכנולוגיה, צריך גם הרבה מזל, כדי שהטיסה הבאה הזאת, שיוצאת עוד רגע, לא תהיה הטיסה שכולם ירצו לשכוח.