פרויקט מיוחד: האם ישראל תתקוף באירן?

הנה תסריט לא בהכרח בדיוני: בשש וחצי בבוקר מצלצל הטלפון בביתו של המזכיר הצבאי של רה"מ. על הקו – בנימין נתניהו. הוא מבקש לכנס במשרדו את "פורום איראן המצומצם" ומורה לזמן גם את ראש המוסד, הרמטכ"ל וראש אמ"ן. המזכיר מבין שזו ה-ישיבה שבה יוחלט האם ישראל תתקוף את איראן. האם זה יתכן ללא סיוע אמריקני?

כצעד כמעט ראשון עם כניסתו ללשכת ראש הממשלה הקים בנימין נתניהו את פורום החמישה. סביב שולחן אחד מתכנס פורום אירן לדיון בגררף החומרה והדחיפות הקריטית שמתווה ראש הממשלה.

הפורום מורכב מראש הממשלה, שר הביטחון, אליהם מצטרפים השרים בוגי יעלון, דן מרידור, בני בגין, ושר החוץ איווט ליברמן. גם גורמי מודיעין נקראים מדי פעם לדווח בטרם קבלת החלטות.

"יש להם (לאירנים) היום יכולת גרעינית ראשונית של פצצה או שתיים", אומר אלוף משנה ד"ר שמואל גורדון, מומחה לאסטרטגיה ולוחמה אווירית מהאוניברסיטה העברית. ואנחנו צריכים להביא את זה בחשבון בפעילות שלנו בשנה הקרובה.

לישראל יש יכולת צבאית לפגוע במתקני הגרעין האירניים. נקודה. זה לא יהיה פשוט
כמו תקיפת הכור העיראקי ב-81', אבל צבאית זה בהחלט אפשרי. חיל האוויר מתאמן על המתווה הזה הרבה שנים, והנושא מונח על השולחן - לא רק באופן תיאורטי.

החלטה בתיאום עם ממשל אובמה?

העניין הוא, שוב, התיאום עם ארצות הברית כתנאי מקדים הכרחי. כל דבר שנעשה
מחויב להיות מתואם, מובן, מוסכם, עם האמריקאים. שר ההגנה האמריקני גייטס היה מאוד נדיב בנכונות לספק מכם מתקדם וחיבור למערכות ההתרעה האמריקניות, אבל כששר הביטחון אהוד ברק שלף את רשימת הבקשות בעלות האופי ההתקפי, התשובה האמריקנית הייתה לאו מוחלט.

הגדרת המדיניות האמריקנית היא שלא מסירים אופציה צבאית, אבל הולכים להידברות. הפער בגישות בין זו הישראלית לאמריקנית נובע, אם כן, מתחושה שונה של דחיפות.
בישראל יש תחושה של דחיפות רבה ונדרשת מוכנות לשקול את ההשלכות למקרה שהסנקציות הללו לא תצלחנה להביא לעצירת המאמץ האירני.

"ישראל מאמינה ומעריכה יחד עם הרבה מאוד מומחים אמריקאים, שהסיכוי להצלחת המשא ומתן עם אירן נמוך מאוד", אומר האלוף במיל אהרן זאבי פרקש, לשעבר ראש אגף מודיעין שמשמש כחוקר בכיר במכון ללימודי ביטחון לאומי . "אני חושב שאנחנו צריכים להתכונן ליום שהתהליך הזה ייכשל, ולהגביל אותו בזמן - שזו נקודת ויכוח נוספת
בינינו לבין האמריקאים".

מה יבוא קודם?

אז שוב נשארנו עם שאלת הזמן - מה יבוא קודם? האם הבנה אמריקנית שהדיאלוג עם אירן כשל? או שבפרק הזמן שיידרש למשא ומתן הזה תעשיר אירן מספיק חומר בקיע
לבניית פצצה, ואז מהלך צבאי יהיה הרה סכנות, כי הוא יתנהל מול אירן גרעינית.

כל מדינה יכולה להחליט שהיא מעשירה אורניום באופן נמוך שאינו מספיק לפצצה. האירנים החליטו שהם עוצרים ברמה הנמוכה כך שהעולם לא יכול לבוא אליהם בטענות.
אבל אם האירנים ירצו, ויסלקו את הפקחים, המרחק מפה ועד לפצצה ראשונה יכול להיות חודשים ספורים.

ונניח שבאמת יחליטו באירן לעבור להעשרה ברמה גבוהה, אז יתפתח ויכוח נוסף עם ארצות הברית: האם שעון החול סיים את זליגתו? ישראל מן הסתם תיחפז יותר, כי היא מאוימת. ארצות הברית תעדיף למשוך עוד זמן.

היום שאחרי ההפצצה

תמונת היום שאחרי פעולה ישראלית עצמאית צפויה אפוא להיות סבוכה לא פחות מהיום שלפניה. "זה יכול לאחד גורמים רדיקליים בעולם הערבי נגד ישראל", אומר פרקש. ההוכחה היא מה שכמעט קרה לארצות הברית כשנכנסה לעירק. אך מלבד בעולם האיסלמי יהיו השלכות גם באירופה, שמספר המוסלמים הולך ועולה, צריך לשקול בצורה מאוד רצינית ואחראית מה קורה יום אחרי שהפצצות נופלות".

אז נותרנו עם תקוות שהמשא ומתן האמריקני-אירני ימצא פתרון. כי אם לא יהיה כך,
אז מהלך צבאי ישראל ייאלץ לצאת לדרך, על אף ההבנה המקדימה שפתרון של ממש, גם הוא לא יביא.