החששות - וההיערכות: עדויות האלופים מיד אחרי מלחמת ששת הימים נחשפות

עם פתיחת שנת היובל למלחמה נחשפות עדויות נדירות של בכירי צה"ל בהן הם מדברים על החשש מתוצאות הקרבות, ההיערכות והפחד ממכת מנע של האויב. וגם: צפו ברמטכ"ל רבין מסכם את הניצחון ובתיעוד רגעים מהמלחמה

ההחלטות הדרמטיות, ההערכות שהמלחמה בדרך - והחשש מכישלון בקרב: עם פתיחת שנת היובל למלחמת ששת הימים, חושף ארכיון צה"ל במשרד הביטחון עדויות נדירות של אלופי צה"ל מהתקופה שלאחר המלחמה - בהן גם עדותו של מי ששימש בה כרמטכ"ל, רא"ל יצחק רבין - לימים ראש הממשלה ושר הביטחון.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

את עדותו מסר רבין במלון "שרתון" בתל אביב בספטמבר 1969, שנתיים לאחר המלחמה ולאחר שכבר מונה לתפקיד שגריר ישראל בארצות הברית. רבין סיפר בעדותו על ההתפתחויות האזוריות שהובילו, להערכתו, למערכה מול צבאות מדינות ערב שסביב.

"החשיבות לא הייתה בהערכת המגמות, אלא לנסות ולאמוד מה מסתתר מאחורי", העיד רבין, "שגם אם ייווצר מצב שלא חזינו בו, שלא נישאר בידיים ריקות וללא תשובה במקום, בדמות כוחות מספיקים לענות על עוצמת הכוחות שהייתה ידועה לנו שנמצאת בתהליך ריכוז".



"באותו יום, אם אינני טועה, היה ברור שריכוז הכוחות פלוס פינוי כוח החירום יוצר מצב חדש במזרח התיכון", שיחזר רבין והבהיר כי "בניית הכוחות שלנו נעשתה בהתאם לבניית הכוחות בצד השני".

הרמטכ"ל דאז העריך שכבר ב-1964, שלוש שנים לפני המלחמה, החלו מדינות ערב להתכונן למערכה נגד ישראל: "הרקע, לפי דעתי, מתחיל מ- 1964 מוועידת הפסגה (הוועידה הערבית הראשונה שהתכנסה), כי זה היה המהלך הראשון ששינה את הסטטוס-קוו שהיה מסוף 1956-תחילת 1957. אז, בעצם, הייתה היערכות ערבית ראשונית, התארגנות לקראת פעולות נגד ישראל".

רבין נשאל האם צה"ל ידע על קיומה של תכנית ערבית לפתוח במתקפה על ישראל מכיוונן של ירדן ומצרים או דווקא מכיוון סוריה ב-6 ביוני: "ההוכחה שלא הייתה תכנית איננה הוכחה - לא הוכחה לכך שהייתה להם כוונה לתקוף ולא הוכחה לכך שהם לא היו תוקפים, כי כל ההתפתחות, ביסודו של דבר, אנחנו ראינו אותה".

מתוך עדותו של רבין, ספטמבר 1969 (ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

"צריך להיות מטומטם כדי לא להסיק מסקנות"

לדברי רבין, "זו לא הייתה תכנית, אלא התפתחות תוך כדי ביצוע. אף אחד לא יכול להוכיח לי שב-17 לחודש הייתה תכנית לכיבוש המיצרים. נאצר (נשיא מצרים דאז) אמר בסדרה של נאומים - חיסלנו את תוקפנות 1956. אנו עומדים בשלב של חיסול תוקפנות 1948. אז צריך להיות מטומטם כדי לא להסיק מזה מסקנות".

"אם נבחן מה קרה, מה המגמות שהתרוצצו במחנה הערבי, הרי ברור כמובן שאין לדבר על מלחמה ערבית, כלל ערבית, נגד ישראל, בלי שמצרים תמלא בה גם את הכינור הראשון וגם את תפקיד המנצח על התזמורת", הדגיש רבין.

הנשיא המצרי לשעבר נאצר


"אנחנו רואים מגמה מצרית להימנע ממלחמה, מתחילת 1964 נועד איזה שהוא תאריך בקרבת ה-15 במאי 1967. אינני צריך לחזור פה על כל אמירותיו של נאצר שאת עיתוי המלחמה לא הביא סוריה בגלל איזה טרקטור או משהו דומה לזה". רבין סבר כי חתימת הסכם ההגנה של מצרים עם סוריה והתחממות האווירה "הגבירו את סיכויי הדרדרות במזרח התיכון".

"מצב שבו, כל מדינות ערב נערכות, יחסית באין מפריע, לאורך הגבולות במיוחד, בנוסף להערכות הצבא הסורי, הערכות הצבא הירדני ותזוזת כוחות עיראקיים לירדן", מסביר רבין, "וגם נערך ונכנס הצבא המצרי, כולו ורובו לתוך סיני - אלה יצרו מצב צבאי מן הקשים ביותר לישראל".

"אני, לפחות, לא מוכן לומר שערב מלחמת ששת הימים ידעתי באופן מלא את מה שאני יודע בעקבות תוצאות מלחמת ששת הימים", סיכם.

"מלחמה? הייתי בטוח שזה משחק של נאצר"

חצי שנה לאחר מכן, במרס 1970, העיד גם אלוף פיקוד המרכז במהלך המלחמה, עוזי נרקיס, על ההערכות בשטח האם אכן מדינות ערב עומדות לפתוח במלחמה נגד ישראל: "מתחילים להתכונן למלחמה? הייתי בטוח שזה משחק של נאצר, אף אחד לא האמין שהיא באמת תתקיים".

עוד הביע האלוף נרקיס חוסר אמון בכך שמלך ירדן, חוסיין, יהיה זה שיפתח במלחמה: "חוסר האמון שחוסיין יעשה משהו באמת גדול ומשמעותי. אם יהיה משהו בירושלים אז יאשימו אותי", אמר.

אלוף פיקוד המרכז דאז עוזי נרקיס (משה מילנר, לע"מ)


נרקיס אף פירט כיצד ייערכו הכוחות בזירות השונות, במידה ואכן תפרוץ מלחמה: "פיקוד צפון יהיה נכון לכבוש את ג'נין וגב ההר, פיקוד מרכז יתמקד בפרוזדור ירושלים, רמאללה, הר חברון וניתוק ירושלים מיריחו". נרקיס ציין בעדותו שאין שום הוראות ברורות לגבי העיר העתיקה.

על רקע הלבטים האם לפתוח או לא במתקפת מנע לפני שצבאות ערב יתקפו את ישראל, הצביע נרקיס על מה שלהגדרתו היה אז משבר אמון בין הצבא לממשלה: "בפעם הראשונה אני מרגיש כי קיימת סכנה לדמוקרטיה בישראל. מדוע? מפני שהצבא מגיע לרגע שהוא לא מאמין בהיגיון של החלטות הממשלה - ועל זה מוכרחים להתגבר".

"יש לתקוף מיד - אסור להמתין"

אלוף פיקוד הצפון דאז, דוד (דדו) אלעזר, סבר שעל צה"ל לפתוח במתקפה כמה שניתן מהר - זאת לפני שיופתע, וכי על הצבא מוטלת החובה לפעול גם בגזרת הצפון ולא להזניח אותה: "אם תהיה מלחמה עם מצרים, אני משוכנע שתהיה גם מלחמה עם סוריה", הסב את תשומת לבו של הרמטכ"ל רבין.

בעדותו של דדו בדצמבר 1969, הוא מספר שנשאל לדעתו על המבצעים המתוכננים של צה"ל בגזרות השונות ואמר, בין היתר: "התכנית לכיבוש רצועת עזה העלתה לי את החום".

לאחר החלטת הממשלה בסוף חודש מאי להמתין פרק זמן של כשבועיים-שלושה עד לפעולה, מתכנסים אלופי צה"ל, דדו ביניהם, ומגיעים למסקנה שאסור להמתין שבועיים. דדו תמך בכך שצריך לתקוף מיד ולא להמתין - והאמין שתהיה מלחמה.

"צריך שראש הממשלה יידע שצה"ל אינו מסוגל לנצח בכל מצב וייתכן שמחיר הניצחון יהיה בבחינת אבדון", הזהיר דדו, "אם תהיה הפתעה אווירית ויושמד חיל האוויר שלנו אזי לא ננצח. צריך שתהיה תכנית, איך נחזיר לעצמנו את כוח ההרתעה. אנחנו צריכים כוח הרתעה שיכול להפיק כוח הדיפה".

דוד אלעזר (דדו) עם שר הביטחון דיין (לע"מ)

רבין ודיין במלחמה (ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)


דדו משתף את האלופים בדילמה הגדולה ביותר שלו בזמן המלחמה - התכנית לתקיפה בגזרת הצפון שכונתה 'מקבת הצפון'. דדו לא בטוח האם אכן לתקוף במועד שנקבע, ה-7 ביוני, האם יהיה לו סיוע אווירי, ואם מזג האוויר יהיה "מחורבן" - מה שעלול לגרום לביטול התקיפה.

בשיחת טלפון בינו לבין הרמטכ"ל רבין ושר הביטחון משה דיין, הם מעדכנים אותו כי החליטו שלא לתקוף - בין היתר עקב החשש מתגובת הסורים ולאור האפשרות שהמצרים יקבלו את ההצעה להפסקת האש, ובעיקר הפחד לאבד לוחמים נוספים. דדו ניסה להעלות טענות נגד ואמר: "זאת תהיה בכייה לדורות אם לא נעשה בגבול הזה משהו".

לאחר שנפגש עם ראש הממשלה לוי אשכול ועדכן אותו על ביטול התקיפה, פוגש דדו את אחת הפקידות בלשכתו והיא מציינת בפניו שבקרוב היא חוגגת יום הולדת - ושהיא רוצה במתנה את הבניאס. "מרים", הוא אמר לה, "אני אעשה הכל כדי שיהיה לך בניאס, אבל תעשי גם את".