הסודות הצבאיים שלעולם לא נדע

בקרוב צפויים להיחשף תיקים ומסמכים היסטוריים רבים ממלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים, אך רבים עדיין יישארו נעולים בארכיון למשך עשרות שנים. מה מונע מהציבור לדעת הכל על מלחמות העבר? ואיך מנסים להנגיש בכל זאת את המידע לציבור? החוקרים חלוקים לגבי החיסיון הממושך - ואחד מהם מאשים: "את הצבא זה לא מעניין"

לעיתים נדמה שכבר הכל ידוע על מלחמות ישראל, בין שטף הספרים והסרטים והשירים - אך בפועל, רוב המידע החשוב והמעניין נותר מסווג וחסוי בארכיונים במשך עשרות שנים. חומרים חשובים רבים ימשיכו להיות נסתרים מעין הציבור גם לאחר 50 ואפילו 70 שנה - בהם חומרי מודיעין, דיונים רגישים של הממשלות שהניעו חיילים לחזית וגם מידע שעלול לפגוע באנשים שהיו בצמרת. מי קובע מה לא יפורסם? ומה בכל זאת נלמד כולנו בקרוב על המלחמות שנחרטו בזיכרון של כולנו? בקהילת חוקרי ההיסטוריה ישנם כאלו שמזהירים: "את הדברים החשובים לא גילינו וכנראה שגם לא נגלה בקרוב - מידע דרמטי נשאר חסוי".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

התשובה נעוצה בחוק הארכיונים, שחוקק לפני 60 שנה: לפי החוק, שתוקן בשנת 2010, חומרים חסויים יכולים להישאר הרחק מעין הציבור במשך עשרות שנים - אלא אם יוחלט להוריד את סיווגם ל"בלתי מסווג". לפי לשון החוק, "החלטות ופרוטוקלים של ישיבות הקבינט המדיני-ביטחוני, ועדות שרים והממשלה בנושאים סודיים" ייחשפו רק לאחר 50 שנה, וכך גם "חומר בענייני ביטחון של משרד הביטחון, צה"ל וכל שלוחה אחרת של מערכת הביטחון, משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ". לכן, רק בסביבות יוני 2017 יתפרסמו מסמכים רבים הקשורים למלחמת ששת הימים, אך כאמור לא כל החומר.

החוק גם קובע כי חומרים מודיעיניים יכולים להישאר חסויים וחשאיים במשך 70 שנים, וכך גם "חומר בענייני פרט של אדם ומסמכים אישיים". על בסיס סעיף זה יפורסמו ב-2018 חומרים נוספים ממלחמת העצמאות לציבור. חשוב להדגיש כי החוק למעשה מאפשר להשאיר מידע חסוי במשך עשרות שנים, כל עוד קיים אחד מהנימוקים - שיקולי ביטחון ומודיעין או צנעת הפרט. בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, שם עומלים על חשיפת המסמכים הארכיוניים כל הזמן ונערכים במרץ לקראת פרסום תכנים נוספים ממלחמות העצמאות ויום הכיפורים, הדגישו כי השיקול של צנעת הפרט תקף גם כשהאדם מת - כלומר, הוועדה בארכיון שאחראית לנושא שוקלת האם הפרסום יפגע גם בבני משפחתו החיים של אותו אדם.

"צוות שלם עובד על זה, מנסים לחשוף כמה שיותר"

מנהלת ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, אילנה אלון, הסבירה לחדשות 2 Online על התהליך - ועל הניסיונות לחשוף כמה שיותר למרות המגבלות החוקיות: "בארכיון צה"ל יש ועדה לאישור בעיון בחומר ארכיוני מוגבל, וכל אזרח יכול לפנות ולבקש שיפתחו חומר בנושא מסוים לפני תום תקופת ההגבלה". בעוד שבשנה רגילה מתקבלות כ-130 פניות, כעת הארכיון "מוצף" בפניות מצד חוקרים ומתעניינים שנערכים לקראת התאריכים העגולים - 70 שנה ל-1948 ו-50 שנה ל-1967 - והוועדה לפתיחת חומר דנה בבקשות הרבות.

"אנחנו עובדים על זה כבר יותר משנה - חשוב להסביר כי הליך החשיפה הוא לא אוטמטי אלא על פי בקשה. צוות שלם של עובדים עוסק בזה, בהם אנשי ביטחון שדה שאמונים על הנושא ומכירים את הפרטים", הוסיפה. אילו חומרים לא נחשפים למרות הבקשות? אלון סיפרה כי מחומרי מלחמת יום הכיפורים שפורסמו בהרחבה ב-2013 הושמטו החלקים שמתייחסים ל"אמצעים המיוחדים".

בנוגע לצנעת הפרט, אלון הסבירה: "אנחנו ננסה להגן על צנעת הפרט - למשל אם ניתן לפרסם סיפור מסוים, אך הפרסום יפגע באדם עצמו, אנחנו נפרסם את הסיפור בלי השם.
התברר לנו שגם הבנים של אותם אנשים יכולים להיפגע ולכן צנעת הפרט לא נגמרת גם במותו של אדם. בסוגיות ביטחון, אנחנו נפסול דברים שיפגעו באופן ממשי במדינה או ביחסי החוץ - גם כשעברו 70 שנה עדיין נבדק האם יש פגיעה". אלון הבהירה כי מדובר בגוף ממלכתי לא מושפע משיקולים פוליטיים אלא רק מהסוגיות הביטחוניות והאישיות.

הוויכוח עדיין נמשך: "חלק מהחומרים איבדו את הרלוונטיות"

"מירב החומר של מלחמת ששת הימים יהיה פתוח לציבור בקרוב", הוסיפה אלון, "גם היום נפתח הרבה חומר כי כל אזרח יכול להגיש בקשה ולבקש לפתוח חומר, ואם בבקשה יש עניין לציבור אנחנו דנים בכך בוועדה ונוטים לאשר. יושבים פה הרבה חוקרים, גם מטעם עמותות צבאיות וגם מטעם עצמם לגבי מלחמת ששת הימים". בארכיון צה"ל עובדים על סריקה ודיגיטציה של מאות אלפי תיקים "כדי להעמיד את מקסימום החומרים לקראת הציבור, זה מהלך מאוד גדול".

בשל מצוקת כוח האדם בארכיון, מנסים לתעדף את הבקשות והמטרה היא לחשוף "חומרים חשובים, בהם גם חומרים מהיחידות החשובות ביותר כמו לשכת הרמטכ"ל ולשכת סגן הרמטכ"ל" - כך לדברי אלון. היא ואנשי צוותה למעשה נחשפים לחומרים שהציבור עד כה לא מכיר: "זה פשוט תענוג לעבוד במקום כזה לחובבי היסטוריה – רשתות קשר וסרטים, החומרים הכי מעניינים שיתנו את התמונה הכי כללית על כל מה שקרה בצה"ל באותה תקופה".

הקהילה המחקרית לא תמימת דעים לגבי החוק המגביל: ד"ר עמי גלוסקא, אחד מהחוקרים הבולטים של תקופת מלחמת ששת הימים, טוען שכדאי לשקול את קיצור תקופת הסיווג: "יש דברים שלא צריך לחשוף אותם לעולם ויש דברים שאחרי תקופה מוגבלת, אבל הכלל הזה לא צריך להיות גורף". גלוסקא, שפרסם ב-2004 שנים את ספרו "אשכול, תן פקודה!" על הימים שקדמו למלחמה, אמר לחדשות 2 Online כי מניסיונו חומרים רבים "איבדו את הרלוונטיות" ולכן אין סיכון לדבריו בחשיפה מוקדמת יותר - אפילו לאחר חמש שנים.

"אני חושב שלגבי החומרים שאין בהם בעיה ביטחונית ואין בהם בעיה של צנעת הפרט, כדאי שייחשפו עוד הרבה לפני שיעברו 50 שנה", גרס גלוסקא. "ממלחמת יום כיפור, למשל, דלפו חומרים בלי להמתין - חלקם שהיה ראוי שלא ייחשפו וחלקם שחשוב שהיו מובאים לציבור. צריכה להיות פרספקטיבה, אבל לא כלל גורף וכל כך נוקשה".

ד"ר עמי גלוסקא

"הצנזורה הורתה לי לוותר על חלק מהדברים"

ד"ר גלוסקא סיפר כי הצליח להגיע לחומרים רבים ולדרוש את פרסומם עוד לפני שחלפו 50 שנה: "מלוא החומר המדיני מתקופת ההמתנה והרבה חומרים מהדרג המדיני, אם כי לא במלואם, הופיעו בספר. הצנוזרה הורתה לי לוותר על חלק מהדברים, אך מחלקת ביטחון מידע הייתה די ליברלית - המידע שהושמט לא פגע באופן מהותי במחקר". עוד תיאר החוקר כי חלק מהחומרים המדיניים התפרסמו בארצות הברית "וזה אפשר לי לכתוב את הספר ולעשות את המחקר שלי".

"אני לא יודע מה הולך להיחשף בקרוב, אני מניח שיש דברים שלא ראיתי - כל המידע שפורסם הוא רק קצה הקרחון", הוסיף גלוסקא. "עקרונית, בכל מדינה יש חומרים רגישים מבחינה ביטחונית או אישית כמו צנעת הפרט, וזה בסדר גמור - אבל צריך לשקול אם אפשר לפרסם את הדברים הרבה קודם. אני ראיתי דברים שהיו חסויים שלא הייתה סיבה להשאיר אותם חסויים לדעתי".

לדברי גלוסקא, שמרצה ברחבי הארץ בנושא, התאריך העגול המתקרב יכלול לא רק מסמכים חדשים אלא גם התעניינות מחודשת: "אני מניח שלקראת 50 שנה יתגבר העניין – ששת הימים הרבה יותר משמעותית היסטורית ממלחמת ים הכיפורים שהייתה טראומטית יותר, והיא שינתה את פניה של מדינת ישראל. תמיד יחזרו לזה כי זה כמו מלחמת העצמאות, שגם היא קבעה את אופיה של המדינה. אף פעם לא ייעלם העניין משתי המלחמות הללו".

"הצבא לא מתעניין בהיסטוריה ולא משקיע בה"

עם זאת, לא כל החוקרים תמימי דעים לגבי טיב החומר שעוד לא נחשף - וגם לגבי העניין הציבורי בנושא: אל"מ במיל' בני מיכלסון, יו"ר העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית, טוען כי רוב המידע החשוב כבר נחשף. לדבריו, "כל מה שכביכול נחשף הוא לעיתונאים בורים, שלא יודעים שזה נחשף קודם. כל פעם יש דור חדש שכאילו גילה את הגלגל. המגבלה באופן גורף היא הגיונית, ויש בפועל הרבה מאוד חריגים. בדרך כלל הולכים באופן מקל, אם זה לא פוגע בביטחון המדינה".

מיכלסון עמד בעבר בראש מחלקת ההיסטוריה של צה"ל, שאחראית על מחקרים רבים וגם פועלת לחשיפתם לציבור - כפי שנעשה לפני כעשור עם המחקרים המקיפים אודות מלחמת יום הכיפורים. "צריך להבין שמחקרים ההיסטוריים מתבצעים קודם כל על ידי מחלקת ההיסטוריה של צה"ל, והציבור הרחב יכול בהחלט לעסוק בנוסף בחומר מלפני 50 שנה". מיכלסון הסביר כי יש גם חריגים בנושא: "ב-1987, 20 שנה לששת הימים, שר הביטחון דאז יצחק רבין נתן אישור מיוחד לחשוף את מרבית החומרים מהמלחמה בה היה הרמטכ"ל".

עם זאת, הדגיש החוקר, אין שיקולים פוליטיים שמונעים את פרסום החומרים אלא רק מקלות על ההגבלה החוקית. "כל הנושא גם תלוי במשאבים של מחלקת ההיסטוריה ושל ארכיון צה"ל. כיום המצב הרבה יותר משופר, אבל אני הייתי מכפיל את התקציב שמשקיעים בזה", הוסיף, אני חושב שתקציב מערכת הביטחון הוא ענק, והם צריכים להשקיע הרבה יותר בזה. הבעיה היא לא בעיה של פוליטיקה כפי שאולי חושבים אנשים, זה פשוט לא מעניין את מרבית הציבור וגם לא את בכירי צה"ל, וזה לא תופס מקום בסדר היום".

לדבריו, "הבעיה היא עניין של משאבים, איפה ארכיון צה"ל בסדר העדיפויות". בניגוד לגלוסקא, אל"מ מיל' מיכלסון העריך כי הצעירים לא מתעניינים במלחמות שנראות בעיניהם כמו היסטוריה רחוקה: "הציבור בגדול לצערי לא מתעניין בנושא של היסטוריה צבאית. ישנם אנשים, בדרך כלל אלו שהשתתפו באירועים, שהם עוסקים בזה ובגלל שתוחלת החיים עולה, נראה שיש יותר אנשים שזה מעניין אותם אבל הם מאותה שכבת גיל". האם פרסום החומר עדיין חשוב ורלוונטי לציבור הרחב? השאלה הזו, גם שאלת ההגבלה על מועד פרסום החומרים, נותרת פתוחה בשלב זה.