"איך נמנע מסודות המלחמה לדלוף?"

גולדה חששה שוועדת החקירה למלחמת יום הכיפורים תחשוף ברבים מידע חשאי ורבין רצה להחזיר את הדוח לוועדה - כך עולה מתכתובות מסווגות בין בכירי המדינה לוועדת אגרנט שפורסמו היום על ידי ארכיון צה"ל. גם הקרב המשפטי שניהל הרמטכ"ל דדו נגד הוועדה נחשף, כמו גם הנזיפות כלפי העיתונאים שהעזו למתוח על הוועדה ביקורת

הרמטכ"ל נלחם על חפותו וראשי הממשלה ניסו לבלום הדלפות: ועדת אגרנט, שדנה בתפקוד המערכת הצבאית והמדינית במלחמת יום הכיפורים, הייתה הזירה בה ראשי המדינה ניסו להילחם על תדמיתם ולחמוק מהאחריות למחדלים ולכשלונות. 42 שנים לאחר אותה מלחמה עקובה מדם, חשף היום (שני) ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון מסמכים שמציגים לראווה את הקרבות בצמרת צה"ל והמדינה - וגם את הקרבות בין הרשויות במדינה לבין אותה ועדה מפורסמת, שלמעשה חרצה גורלות ולדעת רבים טמנה את הזרעים שהובילו למהפך הפוליטי של שנת 1977.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

במסמכים שנחשפו כתב יו"ר הוועדה, נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט, לראשת הממשלה גולדה מאיר והזהיר אותה מדליפת סודות מדינה. במכתב ששלח ב-3 באפריל 1974, לאחר הגשת הדוח החלקי וימים ספורים לפני התפטרותה של מאיר, הוא ציין כי בדוח החלקי "צריך לבוא פירוט של חומר עובדתי שהוא רגיש ביותר מבחינת ביטחון המדינה". אגרנט הוסיף כי "הוועדה מודאגת שמא הפרטים העובדתיים לא יישמור בסוד עם כל הנזק למדינה הכרוך בזה".

לקריאת התכתובות בין הוועדה לבין גולדה מאיר ויצחק רבין לחצו כאן

על כן שאל יו"ר הוועדה את מאיר "לאיזו דרגה של פירוט היא יכולה להיכנס בדוח" ותהה האם הממשלה "מוכנה לשקול נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים כדי להבטיח סודיות מוחלטת". מאיר השיבה לו לאחר יומיים: "אני שותפה לדאגתכם, בדעתי לקיים התייעצות בנושא ולהביא את מכתבכם בפני הממשלה".

מאיר ציינה כי מכיוון שהדוח החלקי יגיע למספר רב של אנשים וגם לתקשורת "לא ניתן כלל – יהיו אמצעי הזהירות אשר יהיו – להבטיח סודיות מוחלטת. מן הדין שהוועדה תביא מצב זה בחשבון בבואה להחליט על מידת הפירוט בעניין תיאור החומר העובדתי". לאחר כשבוע עדכנה מאיר כי גם הממשלה שותפה לעמדה לפיה לא ניתן להבטיח סודיות מוחלטת. בסוף התכתובת בין הצדדים התפטרה מאיר, בעקבות הממצאים החמורים של הדוח.

השר יצחק רבין, שנבחר זמן קצר לאחר מכן לראש ממשלה, מתח ביקורת בישיבת הממשלה על הדוח ואף ניסה לבדוק האם ניתן להחזיר את הדוח לצרכי השלמה – והביקורת פורסמה בכלי התקשורת. רבין הסביר כי הוועדה לא טיפלה בהחלטות הממשלה: "לא ראיתי כאפשרי שרק צמרת צה"ל תישא באחריות מבלי שהממשלה תהיה שותפה לכך. התפטרות הממשלה, בנסיבות הללו, הייתה לפיכך נכונה".

"הציטוטים סולפו". רבין (דובר צה"ל, אורי הרצל צחיק)

בקשתו של רבין נדחתה, ואגרנט כתב לו אישית בנושא בחודש יוני: "הופיעו בעיתונים פרסומים בדבר תגובתך בישיבת הממשלה על הדוח החלקי. היינו מודים לך אם תואיל להודיע לנו אם הפרסומים האמורים משקפים נאמנה את עמדתך לגבי הדוח, וזאת בשים לב לכך שאתה מכהן עתה כראש הממשלה ושהוועדה ממשיכה בעבודתה". את המכתב סיים אגרנט בברכות לרבין על היבחרותו לראשות הממשלה.

רבין השיב לו כי "עד כה לא ביטאתי עמדתי – גם לא בישיבת הממשלה אשר הדלפות מדיוניה ראו אור בעיתונות". רבין הוסיף כי מדובר בשאלה נוהלית שעסקה בהשלמת החסר בדוח "וזאת בגלל דאגתי שמא יתהווה מצב שצה"ל תמיד אשם והממשלה אף פעם אינה אשמה. חלקי באותו דיון תם לאחר ששר המשפטים השיב והבהיר כי הממשלה אינה יכולה להחזיר דוח לוועדה".

רבין הוסיף כי ההדלפות והפרסומים בנושא "אינם משקפים נאמנה את עמדתי – אלו הדלפות מסולפות ואף שמו בפי דברים שכלל לא אמרתי". אגרנט השיב לו והציע לו בשם הוועדה לפרסם את המכתב ברבים ולהצהיר כי דבריו סולפו, ורבין סיכם את הדיון: "יש בדעתי לעשות כן בהזדמנות נאותה".

ועדת אגרנט, ארכיון (יעקב סער, לע"מ)

כך רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים ניסה להיאבק על חפותו - עד שהתפטר

במסמכים נחשף הקרב המשפטי ברקע עדותו של הרמטכ"ל דדו אלעזר בפני ועדת אגרנט: בתחילה התייצב הרמטכ"ל ללא ייצוג משפטי, והניח כי סעיף 15 לחוק הוועדות - שמאפשר לו לא להפליל את עצמו בעזרת עדותו - יופעל. לאחר שהתברר כי עדותו בוועדה עלולה להוביל למסקנות אישיות נגדו וכי דבריו משמשים נגדו, שכר אלעזר ייצוג ופנה בחריפות לוועדה כדי לנסות ולמנוע את המסקנות האישיות נגדו.

לקריאת התכתובת בין פרקליטיו של דדו לוועדה לחצו כאן

"מרשנו חולק על נכונות הממצאים שהובאו בדוח. מרשנו היה זכאי כי יוחל לגביו הסעיף, דבר אשר לא נעשה, וברור כי הוא זכאי לכך", כתבו פרקליטיו של אלעזר. בקשתם נדחתה על ידי יו"ר הוועדה, נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט, שכתב כי "אין הוועדה רואה מקום להיענות לבקשה הכלולה בסעיפים".

מהמסמכים שנחשפו עולה כי במהלך עדותו של אלעזר בפני הוועדה הסבירו חברי הוועדה לרמטכ"ל את הפרשנות שלהם לסעיף 15, לפיה "אין מקום להפעיל את הסעיף הזה כאשר עדותו של פלוני כמות שהיא יכולה להביא לידי מסקנה לחובתו". לאלעזר לא נאמר לו כי דבריו ישמשו כנגדו, אך אגרנט הסביר כי ניתנה לדדו הזדמנות להציג את עמדתו בכל נושא.

דדו ופרקליטיו שבו וחלקו על הדברים: "הסעיף מטיל חובה ברורה וחד משמעית להודיע לנפגע במה הוא עלול להיפגע, והרי אין מקום לספק כי מרשנו אמנם נפגע". לדבריהם, על הוועדה היה להודיע מראש על הסוגיות "בהן רואה הוועדה חסר לחובתו" – וכאשר דדו לא קיבל הודעה כזו הוא הניח שלא ייפגע מתוצאות החקירה. כמו כן מחו הפרקליטים על כך שלא כל הראיות הוצגו. הקרב המשפטי נמשך גם לאחר שדדו התפטר בעקבות דוח הביניים באפריל 1974, בו המליצה הוועדה לסיים את תפקידו כרמטכ"ל. שנתיים לאחר מכן מת אלעזר מהתקף לב.

מסמך נוסף שנחשף שופך אור על הקרב בין עבודת הוועדה לבין הפרסומים בתקשורת: היועץ המשפטי לממשלה מאיר שמגר כתב בנושא לגרשום שוקן, עורך הארץ דאז, והעיר על המאמר שפרסם פרופ' אמנון רובינשטיין. במאמר טען רובינשטיין כי לא סביר שהוועדה תמליץ על פיטורים מקרב הממשלה - "טרם נשמע בהיסטוריה שוועדת חקירה שמונתה בידי ממשלה והמדווחת לאותה ממשלה תמליץ על פיטורי הממשלה או עמודי התווך שבה. קשה להעלות על הדעת כי חברי ועדת אגרנט יעשו מעשה יוצא דופן זה".

לקריאת התכתובות בין הוועדה לבין ועדת העורכים לחצו כאן

שמגר טען בתגובה כי מדובר בפרסום שפוגע בחברי הוועדה ועובר לכאורה על חוק ועדות חקירה – לפיו אין לפרסם ידיעות שנועדו להשפיע על תוצאות הוועדה או הדיון המשפטי (סוביודיצה). רובינשטיין, שלימים היה ח"כ ושר החינוך, מיהר להתנצל: "טוב היה אילו דברים אלה לא היו נכתבים, אודה לך אם תעביר לנשיא העליון את צערי על הדברים שפרסמתי". אך הפרשה לא הסתיימה שם: ימים ספורים לאחר מכן פרסם רובינשטיין טור נוסף בו כתב: "ברור כבר עתה שלא יימצא שום אחראי לרשלנות הפושעת, בגללה נהרגו מאות קרובינו וחברינו".

אגרנט זעם על הדברים אותם פירש כפגיעה חמורה בוועדה ופנה לשמגר, על מנת שיבדוק האם יש מקום להעמיד את רובינשטיין לדין: "לדעת הוועדה הותרה עתה הרצועה לגמרי במה שנוגע לפרסומים ברבים הפוגעים בדיוניה וגם בחבריה אישית, ואין הוועדה יכולה להשלים עוד עם תופעה זו".

שמגר כתב לוועדת העורכים ומחה על דברי רובינשטיין ועל מאמרים נוספים דומים: "היינו עדים לשורה של פרסומים בהם היו פגיעות חמורות בוועדה ובכללי החוק. נוסח זה פוגע במישרין בוועדה ומהווה חריצת דין מראש על פועלה של הוועדה, כשכל העניין עדיין תלוי ועומד בפניה". שמגר הזהיר כי במידת הצורך יפעיל את סמכויותיו הרשמיות כדי לוודא שהחוק נאכף.

מסמכים נוספים שהותרו היום לפרסום, 42 שנים לאחר המלחמה:

לקריאת לקחי חיל השריון לאחר המלחמה לחצו כאן

לקריאת מסמכי אגף כוח אדם (משטר ומשמעת) מלפני המלחמה לחצו כאן