פרויקט תיעודי מרגש: החזרה לחיים של סא"ל סימן טוב

מפקד גדוד 12 של גולני נפצע אנושות כאשר קורת מנהרה קרסה על ראשו בשכונת סג'עייה בעזה. הרופאים ניבאו כי הוא יישאר משותק למשך שארית חייו, אך הוא הודיע בנחישות שייצא מבית החולים על הרגליים - ורק על מדים. שנה מרגשת עם הקצין שלא הפסיק להילחם

שנה לאחר שנפצע אנושות מקריסת קורת מנהרה במהלך מבצע "צוק איתן" בעזה, רשם מג"ד 12 בגולני סא"ל שי סימן טוב את ניצחונו הפרטי בתהליך השיקום המופלא שעבר. לאורך כל אותם החודשים ליווינו את הקצין במסעו רווי האתגרים והקושי, מהרגע שבו לא היה ברור אם הוא עוד ישוב לנשום בכוחות עצמו ועד לרגע שבו מימש את הבטחתו לצאת על רגליו מפתח בית החולים כשהוא לבוש במדי צה"ל.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

כשביקשנו מדוברת בית החולים שיבא לראיין רופא שיספר על מצבו הרפואי של סימן טוב לפני כשנה, נענינו בשלילה. איש מצוות המטפלים לא רצה לעמוד מול המצלמות ולדבר על סיכויי ההחלמה הקלושים מהפציעה, זאת בהנחה והקצין יצליח לשרוד את הפגיעה האנושה שספג.

בחודשים ההם איש לא חלם על הרגע שבו ישוב שי לנשום לבדו או לעמוד על רגליו - איש מלבדו ומלבד רעייתו, שהצליחו לראות אופק אופטימי מבעד לקירותיה הלבנים של המחלקה לטיפול נמרץ. עוד כששכב מעורפל בהשפעת משככי הכאבים כשצינורות מחוברים לגופו, נדר שי כי הוא עוד ייצא מבית החולים כשהוא צועד על שתי רגליו. הצהרה זו הייתה יריית הפתיחה של מרוץ מופלא, שלימים יוגדר כנס רפואי.

היו גם רעים שלא הותירו מקום לאופטימיות (חדשות 2)

חודש בלבד לאחר הפציעה עזב שי את המחלקה לטיפול נמרץ שבה אושפז, וכשבועיים לאחר מכן הוצא לראשונה לטיול קצר מחוץ למבנה כדי לשאוף מעט אוויר צח. אתה המתנה הגדולה ביותר העניק לעצמו שי ביום הולדתו ה-36 שציין כשבועיים לאחר מכן, כשהחל לנשום בכוחות עצמו ונותק ממכונת ההנשמה. "זה לא רק הצינור, הוא רק הסממן החיצוני", אמר שי לאחר הרגע המכונן. "בפנים מתחזקת התחושה שאני מתקרב ליום המיוחל שבו אצא משערי בית החולים על הרגליים ועל מדים"

היחידה ששמרה איתו על אופטימיות. סימן טוב (חדשות 2)

"זה לא נס, זו מלחמה"

שלושה חודשים לאחר פציעתו הפך חדר הפיזיותרפיה במחלקה השיקומית לשדה הקרב הפרטי של שי, שם הוא נאבק מדי יום על הסיכוי לחזור ולחיות את חייו כבעבר. על רגעי הקושי והשבר שבתהליך איש הצבא שבו לא מוכן היה לדבר, ורק הבעותיו הסגירו את האתגרים האדירים שעמם התמודד. "בתור איש צבא אתה רוצה את הדברים אתמול ומהר", אמר שי. פתאום אתה מבין שיש תהליכים של מילימטרים ביום, וזה שינוי תודעתי משמעותי שצריך לעשות".

את הנדר שנשא על מיטת הטיפולים הצליח שי לקיים אחרי עשרה חודשים בלבד, כשעלה על מדים וצעד בגאווה אל מחוץ למחלקה כשהוא מסתייע בהליכון. "אני לא חושב שזה נס, זו פשוט מלחמה", אמר. "נלחמתי עבור עם ישראל ועכשיו אני נלחם למען עצמי. המלחמה היא למען מטרה סופית לחזור לצבא ולשוב ולהילחם עבור עם ישראל".