עדויות משדה הקרב: "אתה מרים שטיח ורואה בור, מכל מקום יכול לצאת מחבל"

בעוד הלחימה בעזה נמשכת, ממשיך גם זרם הפצועים אל בתי החולים. מי שחזרו זה עתה מהקרב, עדיין כואבים ודואגים לחבריהם, מביאים עמם עדויות על איך נראה שדה הקרב מבפנים. "טיהרנו בית ומחבל זרק עלינו רימון, נפלתי לרצפה", שחזר י' בעודו על כסא גלגלים. חייל אחר סיפר: "אחרי כל אירוע אתה מתחיל לצעוק שמות של חברים"

למצולמים אין קשר לכתבה (ליאור וענונו ורפאל חיון)

בית החולים בילינסון בפתח תקווה ממשיך להיות מוקד לקבלת פצועים מהלחימה ברצועת עזה. היום (ד') הגיעו למקום 10 חיילים שנפצעו קל, במהלך הפעילות בשטח, ובסך הכל מאז תחילת הקרבות מאושפזים במקום 28 חיילים, מהם אחד במצב קשה ושניים במצב בינוני-קשה. עם הפצועים מגיעים גם הסיפורים, על איך נראית הלחימה מבפנים, מפי מי שחזרו זה עתה מהקרב.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

בית החולים בילינסון נמצא בשגרת חירום. במסדרונות מסתובבים בעלי התפקידים עם וסטים צבעוניים ועליהם כיתוב גדול בשחור: רופא, אחות, עובדת סוציאלית, ביטחון ואלונקאי - כולם מתרוצצים במסדרונות, בדרך להגיש עזרה.

ברקע, רעש מסוקי הבלק הוק שנוחתים במנחת בית החולים. עוברי האורח מתקשים להסיט את מבטם מהמסוקים הנוחתים וממריאים - והסצנה נראית כאילו לקוחה מסרט. מאחד המסוקים מוציאים פצועים, שכבר חבושים ובהכרה, כאלו שכבר עברו טיפול ורפואי ראשוני וכעת עוברים לטיפולים ובדיקות מתקדמות.

מסדרונות בית החולים מלאים בקבוצות צעירים, חלקם חיילים שיצאו לחופשה קצרה וטרם חזרתם הם מבקרים את חבריהם שנפצעו. גם צעירות בנות גילם מסתובבות במקום, לרוב עם בלונים ואולי עוגה שתעזור להם להעביר את השהות במחלקה. על פניהם של המבקרים ניתן לראות ארשת מעורבת של דאגה מהולה בנחת, נחת על כך שיקיריהם כבר לא שם.

דואגים לחברים שנשארו בעזה (עזרי עמרם, חדשות 2)

מרבית הפצועים נשלחים לקומה השלישית, מחלקת האורטופדיה. פגיעות רבות הן בגפיים. ההורים והחברים שנכנסים יודעים שהדרך לשיקום עוד ארוכה.

"פינו אותי באלונקה ונגמ"ש בא לחלץ אותי"

מ' חייל בנח"ל כבר שנתיים וחצי, נפצע מכדור בירך בצפון הרצועה. כמו רבים מחבריו הוא חיכה ליום בו יוכלו ליישם את מה שלמד באימונים, לאורך השירות. "היה מתח מבצעי, גם אם התכוננת לזה, ברגע שנכנסים זה משהו אחר לחלוטין" סיפר. "הקצינים שהובילו אותנו היו מלאי ביטחון, מ"פ אחד שלחם בלבנון ידע לספר ולהכין אותנו מעט מה הולך להיות שם".

ממיטתו בבית החולים הוא מספר לחדשות 2 online מעט על אופי הלחימה: "אנחנו הולכים ברחובות ויודעים שמכל נקודה יכול לצאת מחבל, אבל בכל זאת מרגישים מאובטחים, שומעים כל הזמן את ההפצצות של התותחנים ותמיד יודעים שיש בגזרה גם שיריונרים. במשך 3 ימים אתה כל הזמן בפנים, לא יוצא בתום פעילות. חלק מהזמן הולכים וחלק מהזמן ממתינים"

מ' נפצע לאחר שלושה ימים בתוך הרצועה. "זה היה אירוע נקודתי, רק אני נפצעתי כך שלא היה כאוס, היה אירוע מסודר ופינו אותי באלונקה לאחור. חיכינו קצת זמן ונגמ"ש בא לחלץ אותי. אחרי ניתוח בברזילי, העבירו אותי לפה. אני דואג לחברים שלי שעדיין נמצאים בתוך הרצועה".

עוגות ובלונים לחברים המאושפזים (עזרי עמרם, חדשות 2)

"שמעתי פיצוץ ונפלתי לרצפה"

י' יושב על כסא גלגלים, חבריו מהבית דוחפים אותו לנשום קצת אוויר בחצר. הוא נמצא כבר שנתיים ותשעה חודשים בצבא, אמור להשתחרר בעוד זמן קצר, הוא חבוש כולו, חצי מראשו מגולח ותפר ארוך לאורך גולגלתו מעיד על אשר עבר עליו בסג'עייה. "נפצעתי בראש, בעין וביד, מחבל זרק עלינו רימון. עסקנו בטיהור בית, אני ועוד שלושה, עוברים חדר חדר ומטהרים את המקום. הרימון נזרק מהחצר של הבית הסמוך, ברגע אחד שמעתי את הפיצוץ ונפלתי לרצפה, באותו רגע יש בלגן, אי ודאות, אתה לא חושב על כלום, אתה לא רואה כלום, רק מחכה שיפנו אותך". משחזר י' לאט, מתקשה לדבר.

במהלך הלחימה איבד י' שניים ממפקדיו. "אני נפצעתי ראשון, אבל ראיתי שחברים שלי נפצעו גם הם, רק אחרי זה שמעתי שגם הסמג"ד שלי וקצין האג"ם נהרגו. אבל השאר המשיכו להילחם, זיהו ישר את המחבל ואחרי זמן קצר חיסלו אותו".

לפני החזרה מבקרים את החברים (עזרי עמרם, חדשות 2)

"אתה מרים שטיח ורואה בור"

ש', חברו של י' היה מאושפז בבית החולים סורוקה במשך מספר ימים אחרי שנפגע אף הוא באותה תקרית. הוא החלים, השתחרר, והיום הגיע לבית החולים שיבא כדי לבקר חברים נוספים שלו שנפצעו בלחימה. "הגענו למקום כדי להקים שם מפקדה", שחזר ש' את האירוע. "אחד האירועים הראשונים היו לאחר טיהור הבית. היינו שם במשך 12 שעות ואין רגע אחד דל. אתה כולך בלחץ ובמתח. אני נפצעתי פציעות הדף מרסיסים ואבנים כתוצאה מטיל RPG שכוון אל הבית בו שהינו. איבדתי את ההכרה ופינו אותי לסורוקה. אחרי שיצאתי מסורוקה אני רק רוצה לחזור ולהמשיך להילחם עם החברים".

ש' מספר על מציאות נמשכת של ירי וחשיפת בורות. "בכל בית יכול להיות אמל"ח או מנהרה, אתה מרים שטיח, אתה רואה בור". לדבריו, מציאות הלחימה בשטח אחרת מהתחושות באימונים. "אף פעם לא ממש ירו עליי, זה ירי אמיתי. באימון אתה מתמקד בלתקוף, בלכבוש את היעד, מתמקד במשימה, ובאירוע אמת אתה כל הזמן חושב גם על חיפוש מחסה, חושב על החברים. אחרי כל אירוע כזה אתה מתחיל לצעוק שמות של חברים. אתה רוצה לראות שכולם בסדר ואף אחד לא נפצע".