יום עם בעל המפעל שנשרף בשדרות: "לא נשאר דבר. אני לא מעכל את גודל האסון"

יומיים לאחר פגיעת הרקטה שהביאה לשריפת מפעל הצבעים שבבעלותו בשדרות, ברוך קוגן לא מצליח להשלים עם המציאות החדשה וההרסנית שנכפתה עליו: "אין אפילו שרידים לאסוף, הכל נשרף. אם הרקטה הייתה פוגעת במפעל ביום חמישי במקום בשבת, היו סופרים כאן 20 שקי גופות". תיעוד מיוחד

נשאר רק אפר. המפעל השרוף, היום (איתי עמיקם, חדשות 2)

קצת יותר מיממה לאחר שמפעל הצבע של ברוך קוגן בן ה-56 בשדרות ספג שתי פגיעות ישירות של רקטות ונשרף כליל, והבוקר (ב') הוא החל לאסוף את השברים. במקרה זה אין מדובר במטבע לשון שחוק שנועד לתאר את הסיטואציה, כי אם ייצוג מדויק של מעשיו של בעלי המפעל שסורק את שרדי בית החרושת המפויחים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

הסלולרי של קוגן לא מפסיק לצלצל לרגע. הוא מלהטט בין שיחות עם ספקים, עיתונאים, שמאים ולקוחות, אך בעיקר מנסה לתפוס את גודל הצרה שנחתה עליו, או ליתר דיוק, על המפעל שלו. "אני פשוט לא יודע מה לעשות. הכל הלך. לא מצאתי שום סחורה ששרדה את השריפה. אפילו שרידים אין פה. זה הכל פירורים של שרידים. גם המסמכים נשרפו", הוא אומר במשרד המפויח שריח השריפה עדיין ניכר בו, "נשאר רק אפר".

קוגן ושותפתו הקימו את מפעל הצבע "דנבר" לפני 30 שנים באופקים. לפני חמש שנים בדיוק, בצירוף מקרים מדהים - ביום הראשון של החופש הגדול, הוצת בית החרושת שייסדו. כשאני שואל למה בחר להקים מחדש את המפעל דווקא בשדרות הוא משיב במרירות: "אני יודע... תכתוב ציונות. היה רצון להישאר בדרום. כל הפועלים שלי גרים באזור".

"אם הרקטה הייתה מתפוצצת ביום חול - היו פה 20 שקי גופות"

הבעלים של המפעל מתרוצץ בין החורבות עם מטאטא. מנסה להשליט סדר בכאוס שנפל עליו. "אני לא מעכל את גודל האסון - רק רואה אותו בעיניים". קוגן מסיים שיחת טלפון סוערת ואומר: "עכשיו בישרו לי שלא יעבירו אלינו כסף כדי שנוכל לשלם משכורות לפועלים כי אנחנו לא נחשבים יישוב ספר", הוא זועם. "זה לא יאומן. רק כסף מעניין אותם, רק לקחת עוד ועוד מסים. איזו מדינה מתוקנת נוהגת ככה? זה פיגוע טרור. אם חלילה הרקטה הייתה נופלת ביום חמישי ולא בשבת - היו סופרים פה 20 שקי גופות".

"אפילו שרידים אין". קוגן במפעל, היום (איתי עמיקם, חדשות 2)


"מאז השריפה כולם ביקרו פה. היה פה שר הכלכלה נפתלי בנט, השר לביטחון פנים אהרונוביץ', טלוויזיות, מי לא. עכשיו זה רק אני, השותפה שלי והפועלים שצריכים לנקות, לאסוף ולנסות לחבר את הרסיסים. מדובר בנזק של כ-10 מיליון שקל", מעריך קוגן. "אין לי את היכולת לשקם את הכל בעצמי. מול המצלמות כולם יודעים להבטיח הבטחות, אבל המבחן הוא לא עכשיו. המבחן הוא בעוד שבוע-שבועיים, חודש-חודשיים. אחרי שכולם יעברו לזירה הבאה ויאבדו בנו עניין. עם הבטחות לא משקמים מפעל".

"צריכים עזרה לקום על הרגליים". (איתי עמיקם, חדשות 2)


שותפתו של קוגן, סמנכ"לית המפעל, יבגניה בלין בת ה-57, מפרטת אודות הנזק שהסבה להם פגיעת הרקטה. "מחר היה אמור לצאת קונטיינר שלם למולדובה. סחורה בשווי 57 אלף דולר. הכל עלה בלהבות", היא מצביעה על ערימה של מכלים מפויחים שריח הפיח עוד עולה מהם. "מה שלא ניזוק ישירות מהאש נהרס מהחום. עכשיו אנחנו רק צריכים עזרה, לקום חזרה על הרגליים. לא הבטחות, אלא כסף".

"הטילים נופלים, הפוליטיקאים באים - וחוזר חלילה"

בשעה 10:45 מגיע לעיר מוכת הרקטות שר האוצר יאיר לפיד. במרכז המסחרי שליד אזור התעשייה לא שמעו על הביקור של הפוליטיקאי רם הדרג. "זה כמו ריקוד כזה", ממשיל אחד התושבים, "נופלים טילים, באים פוליטיקאים. אם יש מזל אז מגיעה איתם גם תקופה קצרה של שקט ואז חוזרים הטילים, חוזרים הפוליטיקאים וחוזר חלילה. הם באים ביחד, אבל לנו לא יוצא מזה שום דבר".

נזק של 10 מיליון שקלים (איתי עמיקם, חדשות 2)


למרות הסקפטיות של התושבים לגבי הביקורים של הפוליטיקאים, לאחר עזיבתם של לפיד ומצלמות הטלוויזיה קוגן דווקא נראה מעודד. "וואלה לפיד יצא גבר", אומר הבעלים של המפעל. "בניגוד לאחרים, הוא אמר שהיה לו חשוב קודם לתת כסף ורק אחר כך לבוא. בעקבות הביקור שלו כבר התקשרו אלי ממס רכוש ואמרו שהעבירו לנו 400 אלף שקל" טוען קוגן, שממשיך במרץ לפנות את ההריסות החרוכות. "בשבילנו זה כמו אוויר לנשימה".