האם אפשר למנוע מאסירים ביטחוניים לחזור לטרור?

עשרות משוחררי עסקת שליט נעצרו במבצע "שובו אחים" ועוררו ביקורת על שחרור אסירים ששבים בסופו של דבר לעסוק בטרור. אך האם תכנית מותאמת בכלא יכולה לחסום את הדרך חזרה לפיגועים או שהמעמדות בכלא והכוח בחוץ מונעים את הסיכוי ל"חזרה בתשובה"?

שיקום לאסירים ביטחוניים? אילוסטרציה (AP)

השבוע הותר לפרסום כי מחבל ששוחרר בעסקת שליט הוא האחראי לרצח השוטר ניצב משנה ברוך מזרחי ז"ל. הפרסום, לצד מעצרים של עשרות משוחררי עסקת שליט ששבו לטרור, חוללו סערה וקריאות לפיהן, מדובר בהוכחה כי אסירים ששוחררו בהכרח ישובו לפגע. בשירות בתי הסוהר לא קיימת כיום תכנית רשמית המנסה להניא אסירים ביטחוניים מלחזור אל דרך הטרור. אין חולק כי קיים קושי רב לחולל מהפך אידיאולוגי אצל אסיר, אך נשאלת השאלה: האם אפשר לגרום למחבל לבטא את האידאולוגיה שלא על ידי פיגועים ורצח? יש שסבורים כי אין סיכוי לשינוי, אך המומחים טוענים כי המפתח נמצא דווקא במסדרונת הכלא.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

הקרימינולוגית ד"ר שגית יהושע ערכה מחקר אודות "הפרופיל הסוציאל-פסיכולוגי של מנהיגי טרור בבתי כלא בישראל", במסגרתו ראיינה שורה של מנהיגי חמאס פת"ח וג'יהאד הכלואים בישראל והתרשמה כי השהייה בכלא לרוב דווקא ממתנת עמדות.

"זה לא משהו שקורה תוך שנה-שנתיים כי בהתחלה האסיר לרוב עוין וקיצוני ורק רוצה ללמוד איך להיות טרוריסט יותר טוב, זה תהליך ארוך", מסבירה ד"ר יהושוע. "זה קורה דרך לימוד עברית שגורם להם להבין טוב יותר אותנו ויוצר הזדהות תרבותית, דרך רכישת השכלה שממתנת ויוצרת גישה פרגמטית יותר לסכסוך. רכישת ההשכלה כוללת לימודים כגון ההיסטוריה של ארץ ישראל".

ללמד עברית ומשא ומתן. ארכיון (רויטרס)

השבוע נחתם הסכם חסוי בין העצירים הפלסטיניים לבין השב"ס שהביא לסיומה של שביתת הרעב. ד"ר שגיא טוענת כי ניהול של משא ומתן בין כתלי הכלא יכול להניא אסירים ביטחוניים משימוש באמצעי טרור בחוץ. "כשמנהלים איתם מו"מ הם רואים שאפשר לנהל משא ומתן, הם רוכשים כלים לניהול משא ומתן שהם יכולים להשתמש בהם גם בחוץ", מציינת הקרימינולוגית. לדבריה, מדיניות של הקשחת תנאים לרוב גורמת להקשחת עמדות ולא להיפך.

ירון בלום, בכיר שב"כ לשעבר וחבר בצוות המו"מ לשחרור גלעד שליט, מאמין כי אין כמעט סיכוי שאסיר ביטחוני, שעסק בטרור, ישנה את עמדותיו. בלום סבור שרק יד קשה תועיל במקרה זה. "מעטים הם החוזרים בשאלה ומי שמנסה לחזור בשאלה מחזירים אותו בתשובה בכוח. יש מעמדות בכלא", אומר המומחה. "הצ'ופרים, כמו לימודי תואר ראשון שניתנו עד חטיפת שליט לא עזרו. ככל ששירות בתי הסוהר יהיה יותר קשוח והתנאים יהיו פחות חופשיים - כך גובר הסיכוי שהם יהיו רגועים יותר".

"לעשות לאסירים מועדון הסרט הטוב"

גונדר בדימוס אייל גובר, ראש אגף האסיר לשעבר בשב"ס, לא מאמין בהקשחת תנאים וטוען כי דווקא יש מה לעשות כדי למתן עמדות של אסירים ביטחוניים בתקופת המאסר. "זה שהם חיים בבית הבראה זו אגדה, כל מי שאומר את זה אני מציע לו לבוא לשבוע לבקר בכלא ולספר לי איך הם חיים במלון 5 כוכבים", טוען גובר.

לדבריו, הסיבה שכיום אין תכנית בשב"ס לאסירים ביטחוניים שתביא להוצאתם מדרך הטרור נובעת בין היתר מכך שהאסירים עצמם לא יסכימו לקחת חלק בתהליך כזה. "האסירים הביטחוניים מגיעים עם משנה סדורה לתוך עולם מאוד הירארכי, בו הם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים", הוא מסביר. "גם אם לאסיר יש קשב לשינוי, הסביבה המיידית שלו לא תיתן לו להגיע למצב בו הוא יהיה חשוף לתוכנית ישראלית בנושא".

יחד עם זאת, טוען ראש אגף האסיר לשעבר כי יש דרכים להניא אסירים מטרור אך הבעיה טמונה במשאבים. "להגיד שאנחנו משקיעים כסף ומאמץ בקורס שבו אנחנו מנסים בסבטקסט להכניס מסר של מתינות ושלום - העלות של זה ברורה, אבל הסיכוי של זה לא ברור", אומר גובר. "בנוסף, הלך הרוח במדינה הוא לא להשקיע באסירים הביטחוניים משאבים לטווח ארוך".

אם היה הכסף הנדרש, לגונדר בדימוס גובר גם יש רעיונות מה אפשר היה לעשות. "יכול להיות שהייתי עושה להם מועדון הסרט הטוב ומציג להם סרטים עם מסר של שלום", הוא אומר. "הייתי נותן להם להעלות מחזות שבמחזה יש מסר של הבנה בין בני האדם. בנוסף, חשוב שהם יילמדו. אדם שמרחיב את האופקים לכיוון של מקצועות כמו פילוסופיה והיסטוריה ומדעי הרוח מפתח יכולת ראייה מורכבת יותר ומבין שהעולם הוא לא שחור ולבן".

סיפורי הצלחה

גם לגובר וגם לד"ר יהושוע יש דוגמאות ל"סיפורי הצלחה" בהן הכלא הוביל לשינוי אצל אסיר ביטחוני. "יש רבים שלא חזרו לטרור", אומר גובר. "בשב"ס, מטבע הדברים, ובמיוחד בהקשר של הטרור, אנחנו נתקלים דווקא בכישלונות שלנו - אלה שמצליחים לא חוזרים. יש רבים שלא חזרו ומיתנו עמדות, יש אנשים בתקופה של השיח בין ישראל לפלסטינים שעסקו בגישור אחרי שהיו בכלא הישראלי ואף הגיעו לעמדות של שרים".

ד"ר יהושוע מספרת על אסיר שהקים מכון לעיתונות ישראלית בעזה, מתוך הבנה שהסיקור של העיתונות הפלסטינית הוא מאוד חד-צדדי, והוא מתרגם את התקשורת הישראלית בעזרת העברית שלמד בכלא.

"לפעול לדה-רדיקליזציה". ארכיון (רויטרס)

"הטרור הופך לקריירה"

הקרימינולוגית ד"ר ענת ברקו, סא"ל במיל', מחברת הספר "אישה פצצה", מדגישה כי שיקום לאסירים ביטחוניים הוא בלתי אפשרי כיוון שבבסיסו של תהליך שיקום צריך להיות טמון הרצון של האדם להירפא. "הם לא תופסים את עצמם כפושעים ולא חושבים שהם זקוקים לשיקום", מסבירה ד"ר ברקו.

בראייתה, "סיפורי ההצלחה" הם מועטים כיוון שהטרור הופך למעין קריירה. "טרוריסטים קטנים הופכים בכלא לטרוריסטים גדולים ואנשים חוזרים לטרור כי זאת דרך החיים שלהם, הם חושבים שזה נותן להם כבוד", מסבירה ד"ר ברקו. "בנוסף, יש גם התנהלות משפחתית שמעודדת טרור. גם הבחור שרצח את נצ"מ מזרחי עשה את הפיגוע עם הבן שלו".

לדבריה, כן ניתן להשתדל ולעשות בבתי הכלא תכניות של דה-רדיקליזציה וליצור מסגרות של תעסוקה לאסירים ביטחוניים. "עבודה היא גם מצב נפשי", היא אומרת. "זה יעסיק אותם ולא ייתן להם זמן לפעולות של דה-לגיטימציה. היום המשפחות שלהם מקבלות כסף מארגונים שממנים את ההטבות שלהם. הגיע הזמן שמועדון האסיר יפסיק לממן את נעלי הטימברלנד שלהם".