כמו בסרט: כך נחטף המכ"ם המצרי לישראל

באישון לילה הגיעו חיילי צה"ל לתחנת מכ"ם מצרית לא מוגנת שהוסוותה בחכמה. השלל שלהם: מכ"ם סובייטי חדיש שלא היה בידי אף מדינה מערבית. הוא הובא בשלמותו לאחר שמסוק נשא את קרונות התובלה באוויר. סרט ריגול? כך בדיוק קרה בסוף שנת 1969 במבצע שזכה לשם הקוד "תרנגול 53". מפקדיו חזרו לימים ההם

"סיפור מהסרטים" (דובר צה"ל)

"יום אחד הגיע ילד לחבורה שלו וסיפר להם שגילה אוצר במערה, ארגז עם מטבעות זהב", מספר אברהם פרי, ששימש כמפקד טייסת מסוקים בחיל האוויר במשך 15 שנה. "ישר קפצו הילדים ואמרו: 'בואו ניכנס למערה וניקח כמה מטבעות'. ואז אמר ילד חכם אחד: 'למה כמה? בואו ניקח את כולם'. ואז אמר ילד עוד יותר חכם: "למה רק את המטבעות? בואו נביא משאית וניקח את כל התיבה'. ככה אני מסביר לאנשים מה עשינו במבצע תרנגול 53".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

בסוף שנת 1969, ימי מלחמת ההתשה, טייסי חיל האוויר היו מתוסכלים. למרות שהופצץ אינספור פעמים, המכ"ם החדיש של מצרים שהוצב אי שם במדבר, לא רחוק מתעלת סואץ, המשיך לזהות שוב ושוב את המטוסים. אלה שאז גילה חיל המודיעין כי מדובר במכ"ם מזוייף, וכי המכ"ם האמיתי מדגם P-12 סובייטי, שיא הטכנולוגיה של אותם ימים, הוסתר כמה קילומטרים משם.

"באחד הימים, רביעי בבוקר, נקראתי בדחיפות ללשכת מפקד חיל האוויר", נזכר פרי. "התפלאתי לראות שם את רפול שהיה מפקד הצנחנים ועוד בעלי תפקידים נכבדים במודיעין. הם הציעו שנפרק חלקים מהקרון הזה ואז מפקד חיל האוויר מוטי הוד שאל פתאום: 'כמה שוקל הקרון? כמה יכול מסוק יסעור להרים'?. מסוקי היסעור היו חדשים בצה"ל, אז לא ידעתי. אחרי שבדקנו בספרים, מוטי הוד הציע: 'אז למה שלא נרים את כל האוצר הזה?'".

מכאן - מג"ד הנח"ל המוצנח תת אלוף במילואים אריה צידון היה צריך להתכונן, ומהר. "ההתראה היתה רק יומיים וחצי לפני הפעולה, והיו המון אלמנטים שהיינו צריכים לאלתר", סיפר צידון. "לא ישנו, התאמנו על קרון תובלה רוסי זהה בגודלו שהביאו לנו מצריפין. אני ידעתי קצת רתכות ונגרות מבית הספר, ואספתי חיילים מהנח"ל שגם להם היה רקע בזה כדי שנוכל לשחרר את הקרון בקלות ולחבר אותו למסוקים". לדבריו, חיילים בגדוד רבו זה עם זה מי יהיה בין עשרות החיילים שיצאו למבצע שקיבל את שם הקוד "תרנגול 53" בסופו של דבר. השם נבחר באקראי - סדרת המבצעים בתקופה המסויימת הזו נקראה "תרנגול", ומספר המבצע היה 53.

"הצנחנים הביאו מסגריה שלמה לפרק את הקרון, וזה שוקל המון ולא סיפרו על זה לטייסים, שגילו את זה רק בנחיתה, זה יצר בעיה", ציין אברהם פרי, שלא התלהב מהציוד הרב שהביאו החיילים. "מזל שהכול הצליח, אז העסק הזה נשכח".

פאר הטכנולוגיה הסובייטית. מכ"ם P-12 (דובר צה"ל)

צידון שפיקד על המבצע נזכר: "היה ליל ירח מלא, שישי בלילה. הצבא הכין לנו ארוחה קלה לפני יציאה, והרמטכ"ל חיים בר לב אמר לנו כמה מילים טובות. עלינו למסוקים בניצוחו של פרי, חצינו את המפרץ, והראות היתה מעולה, ראינו לקילומטרים. מצד שני, חששנו שאם אנחנו רואים למרחוק אז אולי גם המצרים רואים אותנו".

צידון סיפר כי בשלב זה, קרוב לרגע השיא של המבצע, הוא ואנשיו לא חשו בלחץ או התרגשות. "ידענו מה לעשות, היינו מאוד מאומנים ולקחנו את כל תנאי השטח בחשבון, רק מי שידע שאנחנו באים היה יכול לראות אותנו", הסביר צידון. "כל אחד נכנס למקום שלו בדיוק כמו שתכננו. הגנרטור הרוסי עשה רעש, מטוסי חיל האוויר שלנו פטרלו אז המכ"ם עבד וגם זה הסיח את דעתם של השומרים המצרים המעטים. שומר אחד גילה אותנו כשכבר היינו קרובים ואז התחלנו לירות. השתלטנו מהר מאוד על היעד".

"השתוללנו משמחה על אדמת אויב"

הלוחמים מצאו במקום שני קרונות סובייטים, אחד מבצעי ואחד לעזר אכן אוצר של ממש. המכ"ם מדגם P-12, הצעצוע החדיש שזה עתה קיבל נשיא מצרים נאצר מברית המועצות, היה מסוגל לזהות כלי טיס בטווח של 30 קילומטרים, וגם מסוקים בגובה נמוך. "הקרונות האלה מעוגנים עם כבלי פלדה למרכב, הם היו חפורים עמוק ומכוסים ברשתות הסוואה, ומה שבלט זה רק האנטנה, אז לא ראינו כלום עד שהגענו", סיפר פרי.

עבודת הפירוק בלב המדבר דרשה זמן ממושך. כשמסוקי היסעור הגיעו וקשרו את קרונות המכ"ם, גם שיריון קור הרוח של הלוחמים נסדק מעט. "השתוללנו משמחה ושכחנו שאנחנו על אדמת אויב", שחזר בהתלהבות צידון.

התקלה היחידה במבצע אירעה במסוק היסעור של הטייס נחמיה דגן, לימים קצין החינוך הראשי. במהלך נשיאת הקרון מעל תעלת סואץ לעבר סיני שבשליטת ישראל, כשלה אחת המערכות ההידראוליות במסוק. עם זאת, דגן לא התכוון לנחות מיד כפי שנהלי הבטיחות והנורות האדומות במסוק הורו לו, ולהסתכן באובדן הקרון. רק לאחר שהמסוק שוב ריחף מעל יבשה בחוף סיני - נחת דגן ופונה משם כשהקרון והמסוק שלמים.

זוכרים את המצבע עד היום (דובר צה"ל)

"עמדתי ליד הרמטכ"ל בבור הפיקוד, ושמעתי את ההודעה של דגן שאמר: 'הלכה לי מערכת הידראולית'. הרמטכ"ל שאל אותי מה זה אומר, ואם הוא יפיל את הקרון. אמרתי שלא", נזכר פרי. "אם אחרי כל האימונים, הנחתת החיילים ושליפת הקרון מתוך האדמה, כשאתה רחוק 10 דקות מהנחתת האוצר - הוא היה נופל, זה היה שבר גדול מאוד. כשדגן נחת שחררנו אנחת רווחה".

אלא שהשבר הזה לא קרה, ומי שחשו את המהלומה היו דווקא ראשי השלטון המצרי שנאלצו לפתע להסביר לפטרוניהם במוסקבה איך איבדו לידיים מערביות את המכ"ם החדיש ביותר של ברית המועצות. המכ"ם הועבר לידי ארצות הברית שסוף סוף יכלה לבחון אותו. "קצרה לשוני לתאר מה קיבלנו מהאמריקנים תמורת ההישג הזה", ציין פרי.

הרמטכ"ל: "סיפור מהסרטים"

המבצע היה, כמובן, חשאי והעיתונות הישראלית לא ידעה על קיומו. בראש החדשות באותו שבוע ממש, היה מבצע חשאי אחר - הברחת ספינות חיל הים מנמל שרבורג בצרפת. רק לאחר כמה שבועות דיווחה העיתונות הזרה על מבצע תרנגול 53. "לא היתה פה שום גבורה", מצטנע פרי. "הטסנו צנחנים, קשרנו קופסה למסוק בלי שפגשנו באש אויב. זה היה פשוט לביצוע, וחוץ מכמה תקלות הידראוליות זה עבר חלק. מה שתפסנו עשה את זה לסיפור גדול".

ואכן, גם הרמטכ"ל בר לב וגם העיתונות התייחסו למבצע כולו כ"סיפור מהסרטים". "ביצעתם את אחת הפעולות המסובכות, הנועזות והיפות ביותר שביצע צה"ל אי-פעם", אמר בר-לב לצנחנים.

גם היום, 45 שנה אחר כך, זוכרים בחטיבת הצנחנים את המבצע. יובל גז, עד לאחרונה מפקד גדוד 101 שנקרא בעבר "הנח"ל המוצנח", התרגש לפגוש את המשתתפים בו לפני מספר שנים. "המבצע הזה הוא חלק ממורשת הקרב של החטיבה עד היום, כל חייל לומד עליו", סיפר גז. "זה נשמע דמיוני, כמו סרט פעולה. אני אומר לחיילים שלי שהמבצע הזה מוכיח שאין דבר כזה רחוק מדי, וזה נותן המון גאווה לחטיבה ולגדוד. השמיים הם הגבול".