מערכת הביטחון מתחברת לצד הנשי

אם יש בארץ תעשיה שנתפסת כגברית - זו תעשיית הביטחון, אשר רוב העובדים והמנהלים בה הגיעו מצה"ל, הגוף הגברי המובהק. העובדה שעוסקים בכלי הרג, גם היא נקשרת לגברים. אבל 20% מהמנהלים בחברות הביטחוניות בישראל, הן בכלל מנהלות. נשים. כיצד הן מתמודדות עם האווירה הגברית?

הצד הנשי של מערכת הביטחון: התעשיות הביטחוניות בישראל עוברות בשנים האחרונות תהליך משמעותי. יותר ויותר נשים מאיישות תפקידים בכירים, שפעם נתפסו כ'גבריים' מאוד.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת  

"זה רובוט שנושא עליו ציוד ועוקב אחרי החייל. הוא סוחב על גביו את כל הציוד הכבד", מסבירה איזבל עוקשי, מנהלת חשיבת הרובוטים הצבאיים בתעשייה האווירית בעודה מדגימה את יכולותיו של הכלי. עבורה, מדובר בעוד יום עבודה. "לפעמים אני מרגישה שלא מכבדים לחלוטין את היותי אישה במערך הגברי הזה, אבל מתעלמים וממשיכים קדימה", אומרת עוקשי, המתפקדת גם כאמא לשני ילדים.

אביטל אופיר, נשואה ואם לשלושה מכפר ורדים, מנהלת מפעל מקורות אנרגיה ברפא"ל. היא אחראית על פיתוח הסוללות שמפעילות טילים, ביניהם גם כיפת ברזל. "לנהל צוות עובדים זה כמו לנהל משק משפחה, כמו אמא", אומרת אופיר. "נשים מביאות איתן ניהול מעגלי ושיתופי שהוא הרבה יותר נעים ומגיע להישגים יותר טובים".

מירי קאופמן, לעומת זאת, 'מקלקלת' במעט את התיאוריה. היא רווקה ועובדת כמנהלת פיתוח עסקי ומכירות בחברת מגל. היא עוסקת בפיתוח מערכות אבטחה ממוחשבות לזיהוי ואיתור פריצות וחדירות של מתקנים בלתי מורשים ברחבי העולם. היא היחידה שהסכימה להתוודות בפנינו כיצד שימוש נכון במגדר הביא אותה להצלחה: "אני חושבת שלפעמים אני גם מנצלת את העובדה שאני אישה, גם בשביל לקדם את המטרות שלי שהן המטרות של החברה כמובן, אבל כן, זה נכון".

ייתכן ואין חשיבות רבה למגדר - מי שטוב מקודם וזוכה להצלחה. ובכל זאת, הרי מדובר בביצה הישראלית. התעשיות הביטחוניות קולטות מדי שנה קצינים רבים שנפלטים מצה"ל ומשמרים בהן סגנון ניהולי מאוד מסוים שמקשה על נשים להשתלב.

נשים משולבות, אך לא מגיעות לדרגות הניהול הבכירות

יותר נשים מאיישות תפקידים בכירים (חדשות 2)

פיתוח נשק הוא עיסוק גברי בעיקר בארץ - אבל לא בחו"ל. בתעשיות הביטחוניות בעולם 50% מהמנהלים הן נשים אך בישראל יש פחות מ-20%. על רצפת הייצור היו תמיד מהנדסות וטכנאיות אך בדרגות הניהול הבכירות הקידום נעצר. אך היזהרו מלומר להן שזה בגלל חיי המשפחה.

אביטל אופיר טוענת כי אינה רואה בכך אתגר יוצא דופן. "אני לא רואה את זה כמשהו יותר קשה מאשר לבעלי, גם הוא צריך לתמרן בין עבודה למשפחה", היא אומרת. "אם הייתי כל היום בבית לא הייתי מרגישה שלמה עם עצמי, לא הייתי מרגישה שאני מודל לחיקוי לבנות שלי". איזבל עוקשי אם לשניים, מצביעה על רכבי השטח עם חיוך רחב ואומרת: "שאלת למה אין לי עוד ילדים? אלו הילדים שלי".

סמדר קייט, ראש תחום מערכת הצופרים בחברת מוטורולה, לא מתכחשת לעובדה שהקריירה באה על חשבון זמן איכות עם המשפחה. "המשפחה משלמת פה איזשהו תשלום", היא מודה. סמדר היא מהנדסת בכירה במוטורולה ואחראית על פיתוחה של מערכת הצופרים של פיקוד העורף - האזעקה שמגיעה בזמן לביתו של כל אחד ואחד מאיתנו.

"הייתי משלמת מחיר הרבה יותר כבד אם לא הייתי יוצאת מהבית ולא הייתי עושה את מה שעשיתי. היא מספרת. "אם לא הייתי מרגישה שאני מממשת את הרצונות שלי ואת השאיפה המקצועית שלי ותורמת למדינה, הייתי מרגישה שאני מפסידה משהו".

המפתח להצלחה: איזון מגדרי

ניכר כי גם התדמית כבר פחות מפריעה. תעשיית הנשק, מוצרים שהורגים, גם זה אינו מדיר את רגליהן של אותן נשים. הנשים מוצאות כאן אתגר ניהולי, אנושי ומקצועי. "השפה של אנשי הצבא היא שפה שצריך ללמוד ולהכיר כמו שלמדתי עברית כשהגעתי לארץ", משתפת עוקשי בקשיים שחוותה.

(חדשות 2)

הנשים המנהלות מעידות כי זה לא הרצון להצליח ולהוכיח את עצמך בעולם מחוספס ולפעמים קשה. כולן גם פעילות בבית ובחוץ למען קידום נשים ושילובן במקצועות טכנולוגיים. הן נפגשות עם תלמידות בית ספר ועורכות סיורים במפעלים. על פי הגדרתן, המפתח הוא איזון מגדרי. תומכים בכך גם מחקרים בארה"ב המראים שסביבה מאוזנת מגדילה תוצאות עסקיות.

מירי קאופמן אומרת כי מה שחשוב הוא המקצועיות."כל עוד אתה מקצועי, זה פחות משנה אם אתה אישה או גבר", היא מסבירה. עם המילים האלו אפשר לסכם כי אין להתפעל עוד מכל תקרת זכוכית ששוברת אישה. הנשים מפתחות, מובילות, מנהלות ומוכיחות שהכל אפשרי - רק צריך לרצות. לא צריך לעשות משילובן של נשים בתעשיות הנשק עניין. מקומן כך נראה, ברור ומובטח.