בנו של שרון נזכר: "דרכו של אבי לצמרת צמחה מתוך האש"

כחלק מהפרויקט המיוחד של חדשות 2 לציון 40 שנים למלחמת יום הכיפורים, הבאנו את סיפורו של אריאל שרון - מפקד האוגדה הכריזמטי שחצה את התעלה, שיקם את הכבוד הישראלי, אבל גם הסתכסך עם מפקדיו ועמד במוקד "מלחמת הגנרלים" שהתקיימה במקביל ללחימה במצרים. בנו, גלעד, היה בן 7 בזמן המלחמה. צפו בריאיון מחודש ספטמבר

תמונתו של אריאל שרון עם התחבושת על מצחו היא ללא ספק אחת התמונות של סיפור המלחמה: אריק, הגיבור, הפצוע, שחוצה את התעלה ומשקם את הכבוד האבוד של צה"ל.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

"בהתחלה הוא לא הבין מה קרה לו, הוא ראה הרבה דם זורם ככה", תיאר בנו גלעד שרון את הסיפור שמאחורי התמונה, בריאיון לחדשות 2 לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים בחודש ספטמבר בשנה שעברה. "אבל כשהוא ראה שהוא רואה דם אז הוא נרגע לרגע, ומישהו אמר מהנגמ"ש, 'חבר שלנו חטף'. הוא התחיל לזוז לכיוון הפתח, ואז הוא ראה שיש לא רק ירי של ארטילריה. הוא ראה ירי ישיר של טנקים מכיוון הצומת - והוא לא הבין את הדבר הזה".

גלעד תיאר את ההתרחשויות כאילו עמד שם ליד אביו במהלך הקרבות, כשבעצם היה אז ילד קטן. "ביום שפרצה המלחמה ההורים שלי החליטו שנבלה את היום במשק", סיפר. "בשעה עשר בבוקר לערך היו מכוניות על הכביש - דבר חריג ליום כיפור. מיד אחר כך הגיע הטלפון שקרא גם לאבא שלי ואחר כך הגיע רכב מהאוגדה לקחת אותו, אבל אנחנו הסענו אותו. אמא שלי, עמרי ואני".

במלחמה הקשה הזאת נחשפה מנהיגותו של אריאל שרון, מנהיגות של קור רוח, גבורה וראייה אסטרטגית רחבה. "המנהיגות שלו, הייתי אומר, הדרך שלו באמת לצמרת היא צמחה מתוך האש, מתוך האימה הזאת שם, מתוך המכה הזאת שישראל השאננה ספגה. היכולת שלו לעמוד ובעצם לדחוף ולהביא לצליחה, מה שהביא למהפך במלחמה, להביא בעצם לניצחון גדול מתנאים מאוד קשים, הדבר הזה בעצם יצר אצל אנשים, כל מי ששמע את הקול שלו אז בקשר זה אנשים שיש להם אליו לתמיד פינה חמה בלב".

"התקשר כבר אחרי הצליחה"

"זה לא היה קורה בלעדיו"

שלושה חודשים לפני המלחמה פרש שרון מתפקידו כאלוף פיקוד הדרום. את מקומו תפס האלוף שמואל גונן (גורודיש). כבר בימים הראשונים הוא גילה חולשה, ושר הביטחון משה דיין שלח את רב אלוף חיים בר לב לפקד על חזית הדרום. מיומה השני של המלחמה, תמך שרון ביוזמה ההתקפית לחציית התעלה ונבלם על ידי מפקדיו. "הוא האמין שאפשר לעשות את זה, ועובדה שבסוף זה קרה", אמר גלעד.

"זה היה ניצחון כואב, במחיר נורא, אבל אם אחרי מצב הפתיחה הזה הצליח צה"ל להגיע לפחות 100 קילומטרים מקהיר כשאין שום כוח שעוצר אותו - אז זה מוכיח את היכולת. אמנם זה לא היה קורה בלעדיו - זה נכון שהוא חתום על זה, הוא דחף לזה את הדרגים שלמעלה והפעיל את הכוחות שלמטה - אבל בכל זאת זה קרה".

עד היום מספרים הלוחמים שהידיעה על כך ש"כוח אריק" חצה את התעלה נשמעה להם כמו ביאת המשיח. מי שלחם איתו שם נשבע לו אמונים לעד. עבור כל האחרים הוא הוכתר כגיבור המלחמה. "הקריאות כלפיו כמו 'אריק מלך ישראל' הביכו אותו, אבל גילויי החום האלה והתמיכה הציבורית העצומה הם שליוו אותו כל המסלול עד למעלה בקריירה שלו", סיפר גלעד.

לאורך כל המלחמה היו לשרון חילוקי דעות עם המפקדים. עם דדו הרמטכ"ל, עם גורודיש ועם בר-לב. בסוף המלחמה גורודיש שקל אפילו לתבוע אותו על סירוב פקודה. שרון, לעומת זאת, טען שהפקודות שניתנו לו היו בחלקן מנותקות מהמציאות - בעיקר כי הפיקוד הבכיר לא הגיע לשטח.

"קריאות כמו 'אריק מלך ישראל' הביכו אותו"

היו פקודות שאריאל שרון ציית להן ואחר כך הצטער, בגלל מספר ההרוגים. "הוא לא הוציא מילה, סובב את כל הטור העצום הזה, חילק תוך כדי תנועה פקודות למפקדי משנה, חזרו, וכל הלילה נלחמו על שטחים שהיו בידי האוגדה, תוך באמת נפגעים קשים. עכשיו, נשאלת השאלה האם טובת המערכה חייבה לא לציית לפקודה. הוא כן ציית לפקודה", תיאר בנו.

במהלך המלחמה דרשו דדו, בר-לב וגורודיש להעביר את שרון מתפקידו בגלל מה שהם כינו "אי ציות לפקודות". דיין סירב. הוא סמך עליו. גלעד שרון מייחס היום הרבה ממלחמות הגנרלים של אז לכך שהצבא היה פוליטי.

קריאות 'אריק מלך ישראל' הביכו אותו

"תמיד היה לו קל לדעת מתי הוא קיבל את הדרגה - ביום שהוא קיבל את תעודת החבר במפלגה", נזכר גלעד. "אי אפשר היה אחרת. זה היה צבא פוליטי, וזה היה על השולחן. הוא אמנם היה אהוב על בן גוריון, אבל זו הנקודה היחידה שהייתה לו לזכותו במערכת הזו. הצבא היה פוליטי".

"הוא חי חיים מלאים ומעניינים"

"אנשים עד היום מספרים לי: 'אנחנו במלחמה היינו מכוונים את התדר של הקשר שלנו לרשת הקשר שלו, בשביל לשמוע את הקול שלו. לשמוע את 40 בקשר. זה היה מרגיע אותנו'. במצבים של חרדה קיצונית, אנשים היו מחזיקים פיזית בחולצה שלו כדי להירגע". יש האומרים שההצלחה הזאת עלתה לו לראש. היא גרמה לו ללכת רחוק מדי במלחמת לבנון ולשלם על כך מחיר כבד של כמעט נידוי.

"אני זוכר שהוא התקשר כבר אחרי הצליחה", נזכר גלעד. "הוא התקשר, דיבר איתי והוא אמר לי: 'אני מדבר איתך מאפריקה'. לא הבנתי. שאלתי אותו: 'נפלת בשבי?', אז הוא התחיל לצחוק ואמר 'מה פתאום'".