הקברים שנותרו לבדם ביום הזיכרון

למרות שחיילים חרדים הם כבר מחלק מהנוף בחברה החרדית, עדיין הדבר אינו מתקבל כמובן מאליו בקרב חלק מהקהילות אשר בוחרות לטמון את יקיריהם בבתי עלמין אזרחיים, לעיתים ללא כל סימון צבאי מייחד. "יש כל כך הרבה קברים ואין מי שיפקוד אותם", מספר צבי זלצר, מנהל ישיבת "מאיר הראל" במודיעין שהחליטה למפות את הקברים

אחד מקברי החללים החרדים בבני ברק

כמדי שנה יפקדו את בתי הקברות הצבאיים ברחבי הארץ אלפי בני אדם שיחלקו כבוד ל-23,320 חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אך עשרות חללים חרדים הקבורים בבתי עלמין אזרחיים אינם נכללים בטקסים אלו. "יש כל כך הרבה קברים, ואין מי שיפקוד אותם", אומר צבי זלצר, מנהל ישיבת ההסדר "מאיר הראל" במודיעין. הישיבה פתחה בפרויקט מיוחד למפות את קברי החללים, שחלק ממשפחותיהם בוחרות שלא לסמנם באופן מיוחד ולעיתים, בשל הבושה מהשירות, לא לפקוד אותם כלל.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"לפני שנתיים בערך נודע לנו על התופעה הזו של חיילים חרדים שנהרגו ונקברו בבתי קברות אזרחיים מכל מני סיבות", מתאר זלצר. "בעזרת נתונים מאתר משרד הביטחון ועבודת רגליים מאומצת בבתי הקברות, אנחנו מאתרים את הקברים ומסמנים אותם במפה, כדי שבימי הזיכרון הבאים יפקדו תלמידי הישיבה ורבניה את הקברים, יאמרו קדיש, יקראו תהילים וידליקו נרות זיכרון - ואף חייל לא יישכח".

תלמידי הישיבה קוראים קדיש


יצחק (אייזיק) פישר, אחד מעשרות החללים החרדים הקבורים בבית העלמין האזרחי בבני ברק, עלה לישראל מרומניה כשהיה בן 6 והתחנך במוסדות החינוך של ישיבת פוניבז'. למרות ניסיונות משפחתו ורבניו למנוע ממנוע להתגייס לצבא, הוא סירב להקשיב, התגייס כלוחם לגדוד נח"ל ואף היה בין החיילים הראשונים שהגיעו אל הכותל המערבי במלחמת ששת הימים. הוא מצא את מותו בהפגזה מצרית בזמן מלחמת ההתשה בנובמבר 1969.

"לראשונה מזה שנים רבות הייתה לי האפשרות לומר קדיש על קברו של דודי", סיפר בהתרגשות אחיינו של פישר שעלה לקברו לראשונה בשנה שעברה, שם פגש במתנדבי הפרויקט. לדבריו, כמות האנשים במקום אפשרה לו להשלים מניין ולכבד את זכרו של דודו האהוב שלצערו "נשכח עם השנים".

"מבחינתו זו שליחות לפקוד קבר פעם בשנה"


נתנאל וייל (26) מירושלים, בוגר הישיבה ואחד החברים בפרויקט, אחראי על מיפוי הקברים בהר המנוחות בירושלים. "נהגתי להסתובב בבתי עלמין כשהייתי בתנועת נוער והעובדה שקברים של חיילים נשארים יתומים ביום הזיכרון צרמה לי", סיפר מדוע החליט להיכנס לפרויקט.

"לרוב אני מקדיש זמן במיוחד כדי למצוא את הקברים, זה בדרך כלל בימי הקיץ כשיש לי חופש מעבודתי כמורה ובימים שקודמים ליום הזיכרון", מתאר נתנאל את פעילותו. "מבחינתי זו שליחות לפקוד קבר פעם בשנה. זה לא המקום שלי לשפוט למה משפחות לא מבקרות את קבר יקיריהם - מתוך המציאות שלי אני יודע שזה מצריך הרבה תעצומות נפש, בטח ביום שכולו שכול".