צפו: חיל הים מאבטח את קידוחי הגז

כבר שבועיים שהגז זורם משדה תמר, ואיתו מתממשת והולכת התקווה לעצמאות בתחום האנרגיה. צה"ל נקרא לשמור על האוצר הנפלא בלב ים, המגלם את האינטרסים החיוניים של המדינה ועלויות האבטחה כבדות מאוד. אז מי ישלם על האבטחה והאם זה הוגן שאנשי העסקים, שירוויחו גם הם מיליארדים משדות הגז, לא ישתתפו במימון השמירה?

כשספינת הטילים "סופה" יצאה השבוע מנמל אשדוד, גם למתבוננים מהצד היה ברור מה היעד. לא לגבול הצפוני, גם לא לעבר ארגון הטרור שמדרום - אלא פשוט מערבה. משימת הגנה על אסדות הגז שרק הולכת ומתרחבת.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"ים פלטה", קוראים לזה הלוחמים הצעירים. החובלים הוותיקים יודעים היטב שהזרמים התחתיים כבר קיימים ואופי המשימה שלהם עוד יעלה לדיון ציבורי רגיש. עסק פרטי של מיליארדרים עם אבטחה צבאית, אינטרס כלכלי שמתממש בסיוע ובאדיבות צבא העם.

"האתגר האמיתי נמצא כמעט 150 ק"מ מפה", מספר אל"מ אילן לביא, ראש מחלקת תכנון וארגון, חיל הים. "השדות הגדולים, המשמעותיים של שדה תמר, שדה לווייתן שייפתח בקרוב, וההבנה שמדובר במשימה מעט שונה. מרחב מים מאוד גדול עם איומים במספר מימדים - אוויריים, מימיים ואפילו תת-מימיים".

קרקעית הים מרושתת בצינורות

הברז, שהחל רק לפני שבועיים להזרים ארצה גז טבעי, מכיל פוטנציאל לעצמאות אנרגטית למדינת ישראל. אבל במקביל, אותו קידוח גז צובר איומים רבים ומגוונים. חיל הים, שהגן על המים הטריטוריאליים, משתלט כעת על תחום המים הכלכליים. המשמעות: הגנה במרחק של 200 ק"מ מהחוף, במקום 20 ק"מ. בינתיים, ללא כל תוספת תקציב ועל חשבון הביטחון השוטף.

"אנחנו יותר ממבינים שהאסדות האלה עלולות להוות יעדים אסטרטגיים לפגיעה על ידי האויב במהלך עימותים בזירות השונות", אמר אל"מ לביא. "לכן אנחנו צריכים לתת מענה מבצעי מתאים לכל אחד משלבי העימות. אם בשגרה, דרך מתיחות ועד כדי מלחמה כוללת".

"בוא אלינו, אלינו, אלינו לים, אל הים המלהיב הפרוע", שרו בלהקת חיל הים, אבל מאז הים הוא לא אותו ים. מה שהחל לפני עשור בקידוח הדרומי "ים תטיס", הפך לתעשייה שלמה. "דלית", "אלון", "שרה", "מירה" ו"שמשון" הצטרפו וממתינים ללווייתן - המאגר הגדול ביותר. קרקעית הים הפכה מרושתת בצינורות - חלקם באורך של יותר מ-150 ק"מ והנה לכם - איום נוסף.

חיל הים מאבטח את אסדות הקידוח (חדשות 2)

מי יממן את הוצאות האבטחה?

"אנחנו יוצאים לעשות תרגול על פגיעה או חשש לחבלה בצינור הגז שפרוש לאורך מדינת ישראל", אומר סא"ל אורן רבה, מפקד היחידה למשימות תת ימיות. "פלגת החבלה ילת"ם מתאמנת ליום או לתסריט הרע שבו יכול להיות סוג של מוקש כזה או אחר שהדביקו לצינור הגז ואנחנו אמורים לבוא ולפרק אותו, בעצם בלי לפגוע בצינור הגז עצמו".

הגז שבוקע בעומק של כמה קילומטרים נחשב לאחת ממכונות הדפסת הכסף היעילות ביותר. רק מאגר "תמר" לבדו מוערך ב-80 מיליארד דולר. אבל העוגה מתחלקת בין המדינה ליצחק תשובה, חברת נובל אנרג'י, ישראמקו וכאן הנושא מסתבך. הקידוח קיים זה שנים, הגז כבר זורם אבל לממשלה יש זמן משלה. גם היום עדיין לא נקבע מי ישמור ומי יממן את הוצאות האבטחה.

"הלוחמים והספינות יגנו מתוקף החלטת ממשלה שאני מקווה שתתקבל בקרוב, שלמעשה תטיל עלינו את הסמכות לאבטח נכסים אסטרטגיים", אומר אל"מ לביא. "מותר למדינה וחובתה של מדינה לאבטח תשתיות אסטרטגיות, גם אם הן נמצאות ביבשה ובטח אם הן נמצאות בים".

צוללני חיל הים בפעולה (חדשות 2)

"אינטרסים שחברו יחד"

"אין אף מתקן אזרחי למעשה בתחומי מדינת ישראל שצבא ההגנה לישראל, שחיילים בסדיר ובקבע, מאבטחים אותו", מציין נועם סגל, מנהל תחום גז בפורום האנרגיה. "זו תופעה מאוד מאוד ייחודית שלמעשה המדינה מממנת אבטחה של מתקן פרטי. אני מעריך שיש כאן הרבה מאוד אינטרסים שחברו יחד ולכן הדבר הזה מתאפשר, אבל אין לי תשובה ברורה למה זה ולא לצורך העניין בתי הזיקוק או מתקנים רגישים של חברת החשמל".

בחיל הים הגישו לאחרונה את החשבון: 3 מיליארד שקלים עבור ארבע ספינות מגן, שני כלי טיס בלתי מאוישים, מכ"מים שונים ועוד 400 מיליון שקלים מדי שנה לתחזוקה שוטפת. חברות הגז, אלו שזוכות להגנה, כלל לא נדרשו להשתתף במימון. נתניהו הוסיף לקודחים עוד צ'ופר: המדינה תממן חצי מהוצאות האבטחה שלהן על האסדה עצמה - מתנה של 15 מיליון דולר בכל שנה.

עם הגשת דוח ששינסקי הייתה תחושה שהנה מישהו שמר על אינטרס הציבור, על הזכויות שלנו מול אילי ההון. עם הזמן מתגלה תמונה שונה בהרבה. החברות שקדחו ייגבו קודם את חלקן - 230% מהסכום שהוציאו. לאחר מכן יוכלו לייצא כנראה מחצית מהמאגר. המדינה תממן עבורן את האבטחה וריקי כהן מחדרה תראה את הרווחים ב-2018, אם בכלל.

מדוע עלינו לממן את השמירה?

"בסופו של דבר הגז הטבעי הוא משאב ציבורי, הוא שייך לכולנו", אומר סגל. "לפיכך הגיוני שהכסף שמגיע מהגז הטבעי יממן את העלויות של האבטחה. בפועל משרד האוצר היום מדבר על ההכנסות הגדולות מהגז הטבעי. בדקנו את העניין ובארבע השנים הקרובות, לא רק שהמדינה לא תקבל כסף מהגז הטבעי, אלא שהיא תוסיף 400 מיליון שקל בשנה בממוצע, בארבע השנים הקרובות, לשאת בעלויות האבטחה. יש כאן מצב אבסורדי".

אצל לוחמי חיל הים על הספינה הכל ברור יותר, פשוט. הם קיבלו פקודה לאבטח וזהו. את אלו שחגגו רק לפני שבועיים עם הזרמת הגז לא תשמעו כאן. רובם סירבו להתראיין או להתייחס לשאלת האבטחה והמימון ובכך הותירו את השאלה באוויר: האם תדע כל אם עברייה שגורל בניה תלוי בין היתר בהגנה על אינטרסים כלכליים של ברוני הגז? ואם כן - מדוע אותה אם גם צריכה לממן את השמירה?

מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה: "המדינה אחראית על אבטחת המרחב והמים הכלכליים כפי שנעשה בשטחי מדינה ריבוניים, אך האחריות לאבטחת המתקנים היא על החברות. המטה לביטחון לאומי ריכז עבודת מטה, ועקב מורכבותה היא תובא לאישור הממשלה בקרוב. ההצעה תעביר לצה"ל את האחריות להגנה על המרחב הכולל ובנוסף משרד האנרגיה יכלול תנאי האבטחה שיקבעו ע"י צה"ל".

מ"דלק קידוחים" ו"נובל אנרג'י" נמסר בתגובה: "אנו פועלים בשיתוף פעולה הדוק עם מערכת הביטחון ונושאים בעלות המלאה של האבטחה הישירה של מתקני הקידוח וההפקה. מיפוי הנכסים אסטרטגיים והאיומים עליהם הינו באחריות ממשלת ישראל".