"חציתי קו אויב, פחדתי מפגיעה". טייסים חושפים את הפעילות המבצעית הראשונה שלהם

3 טייסי קרב חושפים בפנינו לרגל יום העצמאות את הפעילות המבצעית הראשונה שלהם. סגן ג' חצה את הגבול למדינת אויב מספר ימים לאחר שהוצב בטייסת, סגן י' נשלח לפנות פצועים מהפיגוע בכביש 12 וסרן א' תקף יעדי טרור בעזה: "הסיפוק אדיר, עשית את העבודה, תרמת לביטחון המדינה, ואז מגיעה נפילת המתח - עד למשימה הבאה"

סגן י'. "הייתי מתוח" (דובר צה"ל, רויטרס)

לרגל יום העצמאות ה-65 של מדינת ישראל חושפים בפנינו טייסי חיל האוויר באופן נדיר פרטים על הפעילויות המבצעיות הראשונות שלהם - בין אם נעשו במדינת אויב עם סיכון גדול, בפיגוע בדרום או במבצע 'עמוד ענן' בעזה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

סגן ג' (24) נזכר כיצד הופתע כשהוחלט לשלוח אותו לאחר מספר ימים בלבד בטייסת 'מגיני הדרום' לפעולה חשאית במדינת אויב. "הייתי טייס מאוד צעיר ושמעתי בחצי אוזן שמפקד הטייסת רוצה שאני אבצע את המשימה. קיבלתי את ההודעה ב-19:00, והיה לי זמן להתכונן עד הבוקר", משחזר הקצין שמשרת כעת בטייסת העמק שברמת דוד, הסמוכה לבית בו גדל בקריית טבעון.

לאחר שקיבל את ההודעה הוא היה מתוח במיוחד. "זו הייתה טיסה מעל מדינת אויב בתקופה של מתח מבצעי מאוד גדול במקום הזה. אם הכול מתנהל כשורה אף אחד לא אמור לדעת שביצענו שם משימה", הוא מדגיש. אם משהו היה משתבש ייתכן ומטוס ה-F16 של סגן ג' היה סופג פגיעת טיל, אבל הפעולה הוכתרה כהצלחה: "התחושות הן חזקות מאוד ואתה עושה את כל מה שלימדו אותך, כשחוזרים בחזרה לישראל יש הקלה ורק אז אתה מבין עד כמה היית מתוח".

לא שוכחים את הרגע. ארכיון (רויטרס)

עם דפיקות לב מואצות חוצה הקצין הצעיר את הגבול ומקפיד להסתכל למטה. הוא בודק כל כמה דקות האם יש טיל שמכוון לעברו או התרחשות חריגה אחרת על הקרקע: "אתה רואה למטה את המקומות המפורסמים מהקרבות והכל נראה פסטורלי אבל זה מטעה. ראיתי שם בקתות כמו באלפים, אבל עדיין יש מתח גדול".

להוריו הוא לא סיפר דבר - אפילו עד היום. "הם לא צריכים לדעת איפה הייתי ואסור לי להגיד להם - זה מחוץ לתחום", הוא שומר על מידור. את חברתו, ששירתה באותה הטייסת, הוא דווקא כן שיתף - אבל רק בפרטים כלליים. "עשיתי עוד קצת דברים כאלה אבל בסוף הפעם הראשונה - היא הפעם הראשונה", מסכם הטייס שגם השתתף בתקיפות במבצע "עמוד ענן".

"הטיל התפוצץ מול הפנים" (דובר צה"ל)

"הטיל התפוצץ לי מול הפנים"

חוויה שונה אבל מלחיצה לא פחות עוברת כמעט על כל הטייסים ש"נזרקים למים". בחודש אוגוסט 2011, בוצעו סדרת פיגועים נגד חיילי צה"ל ואזרחים ישראלים שנעו על כביש 12 באזור עין נטפים, לא הרחק מגבול ישראל-מצרים. במהלך הפיגוע המשולב נהרגו שישה ישראלים ועשרות נוספים נפצעו. סגן י' סיכם בקושי שישה חודשי שירות בטייסת 'ציפורי המדבר' בחצרים, כשאז נשמעה סירנה. "עודכנו שבוצע ירי על אוטובוס בכביש 12. ישר רצתי להתניע את המסוק, ומפקד המסוק ואני התחלנו לטוס דרומה, כשאנחנו עוד לא יודעים מה קרה וכמה פצועים יש", הוא משחזר.

במהלך הטיסה, כשצוות 669 איתו, הודיעו לו לחזור לבסיס, אבל מפקד המסוק הוותיק סירב - והמשיך בטיסה: "בתוצאה הסופית הוא צדק. המתנו באוויר כי פחדנו שיירו עלינו". לאחר מכן הם התקרבו לשטח התקרית והנורא מכל כמעט קרה: טיל נורה לעבר המסוק הסמוך. "ראיתי את הטיל ממרחק אפס ואז הוא התפוצץ לי מול הפנים", סגן י' מתקשה לשכוח.

סגן ג'. רגע מכונן בחייו (דובר צה"ל)

בשלב הזה הוא חשש, ומפקד המסוק שאמר לו שהמראות מזכירים לו את מלחמת לבנון השנייה, רק הוסיף לחרדה: "זה הלחיץ אותי מאוד. אחר כך ראינו שלא נשאר הרבה מאוד דלק אז טסנו לבסיס עובדה וחיכינו שם". לצוות לא היה אפילו זמן לעכל את התקרית. תוך זמן קצר הם הוזעקו שוב. אבל רגע לפני שיצאו למשימה הבאה התבשרו שהפצוע שהם היו אמורים לחלץ  - נהרג.

בדיעבד סגן י' וחבריו לטייסת הבינו כי מדובר בלוחם ימ"מ, רב-נגד פסקל אברהמי ז"ל. "לא הבנתי בהתחלה למה ביטלו אותנו, אבל אז ראיתי שמפקד המסוק מתבאס, הוא אמר לי ש'כנראה פספסנו אותו' וזה העציב אותי", הוא מוסיף.

הרגשות אחרי האירוע היו מעורבים. עם כל הלחץ והחשש, בשביל סגן י' היה מדובר באירוע המכונן של חייו כטייס. "אחרי הטיסה, חשבתי שמפקד הטייסת ירצה שאחזור לבסיס, אבל הוא ביקש שאמשיך ואיחל לי בהצלחה. זה היה אחד מהאירועים שעזרו לי להתקדם. הוא נתן לי המון ביטחון". כמו טייסים אחרים גם הוא העדיף לשמור על דממת אלחוט: "אמא שלי הייתה הורגת אותי אם הייתה יודעת, עדיף שהיא לא תדאג".

"אדרנלין, אתה מבין שאתה הולך לתקוף באמת"

"תחושות ריגוש סובבות את החדר, אני מבין שאני הולך לתקוף בפעם הראשונה, ליישם את כל מה שלמדת, אחרי כל כך הרבה זמן. אני מסתכל על המטרות, עובר על סדר הפעולות הנדרשות בלי הפסקה. כשאתה מבין שאתה עומד לתקוף, במיוחד במקום כמו עזה, שהוא אחד המקומות הצפופים בעולם, אתה יודע שחייב לעשות הכל כמו שצריך, שאין מקום לטעויות". סרן א', בן 25, טייס קרב בטייסת "חוד החנית", לא מצליח לשכוח את הפעילות המבצעית הראשונה שלו. הטייסת שלו הייתה בכוננות בעוד סוף שבוע שגרתי, ואז העיר אותו מנהל הלחימה בטייסת והודיע: "קיבלנו מטרות לתקיפה".

הצוות עלה למטוסים וסרן א' קיבל אישור להמריא. "רוב המדינה ישנה, אנשים נחים בבית שלהם ואין להם מושג שאתה הולך לתקוף עכשיו במטרה להגן עליהם", הוא מספר בגאווה. "מגיעים לעמדת התקיפה ומקבלים אור ירוק. אתה מבין שזה הרגע שבשבילו התאמנת, ההתרגשות עצומה, כמו חייל שתוקף ומסתער קדימה. אנחנו לוחמים, זאת המטרה שלנו. שחררתי שתי פצצות, הרגשתי את הרעד של המטוס רגע לפני הפיצוץ. ואז זה קרה".

התרגשות עצומה, הפיצוץ נקלט (רויטרס)

למרות שהוא לא לוחם בשטח שמביט למחבלים בלבן של העיניים, מרגיש סרן א' תחושת ניצחון אחרי כל תקיפה של יעד טרור. הלילה שאחרי מלא באדרנלין, אבל החשש מפגיעה בחפים מפשע מטריד אותו לא פעם: "אתה מבין שתקפת, ומצד אחד לא ידוע לך אם נהרגו רק המחבלים או שאולי גם חפים מפשע והדבר הזה מפריע לך. אבל מצד שני, בסופו של דבר תחושות הסיפוק הן אדירות, עשית את העבודה שלך כמו שהתבקשת, תרמת לביטחון המדינה, ואז מגיעה נפילת המתח ואתה נרדם - עד למשימה הבאה".