צאצאי מפוני הכפר איקרית: "רוצים להראות לכולם שאנחנו כאן"

מאחז ערבי אחד שהוקם בתוך תחומי הקו הירוק, בגליל, מחזיק מעמד כבר חצי שנה. 64 שנים אחרי שכוחות הביטחון הישראליים הורו לתושבי הכפרים איקרית ובירעם לעזוב את בתיהם רק לשבועיים, רק עד שיהיה בטוח יותר לגור שם, חוזרים צאצאי העקורים לבית סבא וסבתא

בית הקברות העתיק באיקרית. מה שנשאר (חדשות 2)

היבלות מהעכבר והמקלדת מתחלפות באחרות, רציניות יותר. מהסוג שהיה לסבים שלהם. רק שהיבלות זה הדבר שהכי פחות כואב להם בסיפור הזה. "כל האדמה מלמטה היא עם אבנים של בתים", סיפר אחד מבני הדור השלישי של מפוני הכפר איקרית.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

את הדרך מחיפה לאיקרית בולוס מכיר כמעט בעל-פה. בן 13 היה כשעזבו את המקום, השבוע חזר לבית העלמין של הכפר, שיחד עם הכנסייה הוא העדות היחידה לכך שפעם היו כאן חיים. "אנחנו לא פליטים, לא שייכים לזכות השיבה, אלא תושבי מדינת ישראל".

אנשי איקרית מתרחקים מצמד המילים זכות השיבה כמו מאש. גם הם יודעים שכל קישור בינם לבין הדרישה הפלסטינית לחזור לאדמתם יהפוך את שיבתם הפרטית לבלתי אפשרית. הם מנסים להתבדל מ-800 אלף הפליטים שעזבו - חלקם הועזבו - בימי מלחמת העצמאות.

באוקטובר 48' צה"ל כבש את הכפר ותושביו הפכו לאזרחי ישראל. יחד עם תושבי הכפר בירעם הם התבקשו להתפנות באופן זמני בשל הקרבה לגבול לבנון. הנימוק היה דאגה לשלומם של תושבי הכפר. למרות התחייבות הממשלה, לא הותר להם לחזור. "במקום שיחזירו אותנו, כמו שגם בג"צ קבע עוד ב-1951, הרסו את הכפר", קבע וויסאם, דור שלישי למפוני הכפר ההוא.

את החלום הזה - יש מי שמנסה להגשים. סאמר ההייטקיסט, וויסאם שעובד במפעל וכ-20 מחבריהם בני הדור השלישי שמתגוררים לסירוגין בסמוך לכנסייה, זאת כדי לקבוע עובדות בשטח. "די, נמאס, 60 ומשהו שנים. עוד מילה ועוד מילה. אני לא יכול לשבת בחיפה ולדרוש לחזור לאדמה שלי. חלק מההחלטה להתיישב כאן היא כדי לחזור", אמר סאמר.

כמו מתנחלים: "דורשים צדק היסטורי"

"אנחנו לא מרגישים כמו מתנחלים, אלא מתנחלים באדמה שלנו. אנחנו לא כמו מתנחלים שמתיישבים באדמה שלא שלהם. המתנחלים על האדמות שלהם ומגינים על הבתים שלהם - אנחנו רוצים לעמוד פה ולהראות לכולם שאנחנו פה", הוסיפה בת נוספת לדור השלישי של מפוני הכפר.פעם בחודש מתכנסים בני הדור הראשון וצאצאיהם בכנסייה שעל ראש ההר ומקיימים מיסות והטבלות. אנשיה של איקרית מתגוררים במבנה אחד ביישוב. כל מבנה אחר שהם מנסים להקים מנוגד לחוק.

סמוך לאדמות הכפר שנהרס, מתגורר יהודה ביישוב שומרה. הוא עלה ממרוקו בשנות ה-50 והתיישב במקום,וילדיו ממשיכים היום את דרכו כחקלאי. מעל האדמה שהפכה אדמתו, ריחפה תמיד עננה - תושבי איקרית מבקשים לחזור אליה. "לא מאמין שהם יוכלו לחזור. זו אדמה של המדינה והיא קובעת. אם המדינה תתן להם, זה תקדים ל-400 כפרים לפחות, ואפילו מעל. אם יתנו להם לחזור, אנחנו ניאלץ להתפנות מפה. אולי אפילו למרוקו בחזרה", אמר.

פונה - ורוצה לחזור (חדשות 2)
זה לא ריב בין שכנים, אלא משהו גדול ומהותי. יהודים וערים שדורשים צדק היסטורי - כל אחד מנקודת מבטו, נלחמים על נרטיב - ובדרך - גם על קרקע. אחרי שנים של מאבק החליטו צעירי איקרית - דור ההייטק, להיות נושאיו של צרור המפתחות, גם אם הדלתות של הכפר נופצו לפני יותר מ-60 שנה. הם עומדים על הגבעה ומביטים קדימה - אל העבר. "אנחנו רוצים להיות פורצי הדרך. מעייף אותנו כל הזמן לחלום, אז אנחנו מעדיפים ביום יום לחיות ולא רק לספר את החלום. לממש את זה".