חומות של תקווה: סיור לאורך גדר הגבול בדרום

הטרור הגיע השבוע גם אל היישובים השלווים שבגבול סיני. במשך שנים, הזניחו הממשלות השונות את בעיית הגדר הפרוצה שהביאה סמים, זונות ומסתננים. אותה התעלמות הביאה לכך שכיום מגיעים באותו הנתיב גם מחבלים. יצאנו אל האנשים שנמלטו אל שלוות המדבר וגילו שהפכו לתושבים של קו עימות, וגם אל המקימים הספקנים של הגדר

סבב האלימות האחרון בדרום החל בפיגוע שהתרחש באתר העבודות להקמת גדר הגבול החדשה שתפריד בין שטח מצרים למדינת ישראל, שגבה את חייו של אחד העובדים. למחרת האירוע החמור עברו קציני צבא בין כל מאות הפועלים שעובדים על הגדר והעניקו להם תדריך ביטחוני. "שמענו את ההנחיות", סיפר אחד העובדים. "אמרו לנו לאן לרוץ, לאן להתחבא ומה לעשות במקרה של תקיפה".

אחד מחבריו תיאר מציאות מורכבת. "עבדנו בחווארה, בשכם, בכל המקומות", הוא תיאר – והדגיש: "מתיחות כזאת לא הייתה אף פעם ואפילו בשכם לא הרגשתי אותה. אני מפחד". אותם הדברים באו לידי ביטוי בפיגוע האחרון. במקביל, בין הפטיש לסדן, נמצאים אנשים משני הצדדים שנאלצים להתמודד עם המתח ההולך וגובר.

מאיה לב ובעלה התיישבו לפני שבע שנים בבאר מילכה, רק שני קילומטר מגבול סיני. "חיפשנו בעצם קצת להאט את הקצב -  וקיבלנו את זה", היא סיפרה. למקום הגיעה מההתנחלות שערי תקווה שבשומרון, שעזבה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה – בעקבות המצב הביטחוני הרעוע. "שבע שנים היה לי שקט, רגוע, נעים - ובלי פחד", תיארה מאיה – אך הדגישה: "כבר תקופה שאנחנו מרגישים התחממות".
 
קשה משני צדי הגבול

האם הגדר החדשה היא שתביא את המזור לכל אותן בעיות? באופן אירוני, דווקא אלו שבונים אותה הם הספקנים ביותר בסוגיה זו. "אם אין סיור זה לא עוזר כל כך", הסביר אחד מהם. "מי שרוצה חותך את הגדר ובורח. כל יום זה קורה עם סודנים ומבריחי סמים. את הגדר החדשה כבר חתכו כמה פעמים".
 
אחרי הפיגוע, פיזר צה"ל בחופזה חוליות רבות וקטנות של חיילים כדי לאבטח את עובדי הגדר. התנאים שלהם לא שונים בהרבה מאלו של מוכי הגורל מהצד השני. באופן עקרוני, נאסר עליהם לתקשר איתם – אבל המציאות הקשה עושה בכל זאת את שלה.

"כל הזמן הוא צועק ומדבר אפילו לעצמו", סיפר אחד מעובדי הגדר כשהוא מצביע על שומר מצרי שניצב מצדו השני של הגבול. "הוא משתגע. כל הזמן יושב בקבינה ואין לו מים לשתות. הוא לא זז מהעמדה וכל הזמן יושב שם".

"כל הבלגן יוצא מעזה, המצרים לא עושים כלום"

לדברי עובדי הגדר, כפי שלפחות הם רואים – לא פועלים מקביליהם בצד המצרי גם כדי למנוע את האיומים הנשקפים בזירה. "המצרים לא עושים כלום", סיפר אחד מהם. "כל הבלגן יוצא מעזה: הם נכנסים ועושים אותו".

חלק מהעובדים שם, בדואים בעצמם, מודעים לשליטה המצרית הרופפת בסיני ולהתקוממות הבדואים – ואף משתייכים לשבט אל-עזאזמה, שאנשיו מתפרנסים מהברחות לאורך הגבול. ביישוב המבודד עזוז ממשיכים בינתיים לנסות ולהתעלם עד כמה שניתן מההסלמה לאורך הגבול, כדי לשמר את אורח החיים המדברי של היישוב. כבר 30 שנים חיים שם התושבים בלי שבילים ותאורת רחוב.

"אנחנו רוצים ככה", הסבירו שם. "הרוב לא רוצים תאורה בלילה, אלא לשבת ולראות את הכוכבים". בדיוק מאותה הסיבה, הם היו מעדיפים שאת השלווה המדברית לא תכער גם הגדר החדשה שמוקמת. אלא שהמציאות הביטחונית המידרדרת עשתה את שלה, וזו תקום – כדי להימנע משפיכות דמים נוספת.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת