סקר: כחלון הכי פופולרי, שטייניץ בסוף

מי מרוויח ומי מפסיד מהמאבק החברתי? סקר שערך העיתון "גלובס" דירג את שרי הליכוד בממשלת נתניהו: בעוד שר התקשורת והרווחה משה כחלון מדורג ראשון, אפילו מעל נתניהו, מתברר כי ה"פצוע על האלונקה" הוא דווקא שר האוצר שטייניץ, שמדורג במקום הלפני אחרון

אחד מוביל, השני סוגר. כחלון ושטייניץ (חדשות 2)

הדיירים החדשים בשדרות רוטשילד יכולים להיות מרוצים: הם הצליחו להדביק את הציבור הכללי בתפיסתם החברתית. סקר "גלובס" ורפי סמית, שדירג את תפקודם של ה"אלונקאים" של נתניהו מצא שאין היום שר מוערך יותר משר הרווחה.

המרואיינים, שהתבקשו לדרג את תפקודם של שרי הליכוד בסולם של 1-10, העניקו למשה כחלון ציון ממוצע של 7.21 ולשר האוצר 4.66. שר הרווחה פותח את הרשימה, יובל שטייניץ כמעט סוגר אותה. רק השר יוסי פלד פחות מוערך ממנו.

במבט ראשון נראה שאפשר היה לנחש את תוצאות הסקר מראש, אולם הפער העצום של כ-35% בין שר האוצר לשר הרווחה, מדגיש את העובדה ששטייניץ רושם התרסקות מהדהדת. בעוד הנתונים המאקרו כלכליים של ישראל מצביעים על שגשוג, עם צמיחה בשמים ואבטלה ברצפה, מעמדו של שר האוצר היה אמור להיות בנסיקה, אלא שעל-פי הסקר, מתברר ששטייניץ הוא הפצוע על האלונקה. הוא קיבל ציון נכשל.

המיקום הנמוך של שטייניץ הוא סטירת לחי למשרד האוצר, שזוכה לחוסר אמון מוחלט מהציבור בשל אופן טיפולו בעניינים החברתיים. הדירוג הזה צריך להדאיג את שטייניץ כפליים: הוא לא שר בלי תיק וגם לא השר לשיפור השירות עם האזרח, אלא אחד משלושת השרים הבכירים של הממשלה, והשר הבכיר ביותר בליכוד. ובכל זאת, בקרב בוחרי הליכוד ובכלל הציבור הוא אחד השרים הפחות מוערכים. הדבר היחיד ששטייניץ יכול להיות מרוצה ממנו, זה שבסקר הזה לא דורגו גם חברי הכנסת של הליכוד.

התמונה שעולה מהסקר מעידה על האוריינטציה החברתית של ישראל 2011, על היותו של שטייניץ נטל אלקטורלי על הליכוד, ויותר מכך, היא מכתירה את כחלון לכוכב החברתי של הליכוד. וזה מסביר למה נתניהו מעמיד בחזית את כחלון לפני שטייניץ, וגם את גל השמועות שמעיב על כהונתו של שטייניץ ומרמז על כוונה של ראש הממשלה להחליף את שר האוצר הנוכחי בכחלון. נתניהו כנראה רואה סקרים דומים לסקר הזה ומבין שבעידן של ישראל חברתית, עדיף לו להציב בחזית האלונקה את מי שהציבור תופס כחברתי.

כחלון פופולארי יותר מנתניהו

סקר "גלובס" ורפי סמית, שבוצע ביומיים האחרונים, מעיד על כך ש"אפקט אובמה" נעלם. האשראי שקיבל נתניהו לאחר נאומו בקונגרס נגמר, ואפקט המחאה מתחיל. מאז החל הקרב על הבית, בין אם על זה שמוטבע על הקוטג' ובין אם זה שבשדרות רוטשילד, איבד הליכוד שלושה מנדטים בהשוואה לסקר הקודם שפורסם ב"גלובס", ועומד על 26 מנדטים.

הציבור מעניש לא רק את הליכוד אלא גם את העומד בראשו. נתניהו, על פי הסקר, מאבד חלק ניכר מההערכה הציבורית שזכה לה קודם. ראש הממשלה ממשיך אמנם ליהנות מאמון מוחלט של מצביעי הליכוד, הוא אהוד מאוד והם מדרגים אותו במקום הראשון, אולם בציבור הכללי נמתחת עליו ביקורת קשה ומעמדו יורד.

כחלון, לעומת זאת, זוכה להערכות גבוהות גם בליכוד וגם בכלל האוכלוסייה, אפילו יותר מראש הממשלה. עם זאת, מעמדו של נתניהו לא מעורער. בליכוד הוא יהיה תמיד מספר 1. העובדה שכחלון יותר פופולרי ממנו נובעת אולי מקריאת תיגר על ראש הממשלה, או מהערכה לביצועיו של שר התקשורת.

כחלון הוא ללא ספק הפתעת הממשלה, הפתעת הקדנציה ואולי אפילו הפתעת העשור. בעוד בליכוד עדיין לא השתחררו מההלם של 2006, כשכחלון גרף את המקום הראשון בפריימריז, הוא עשה לכולם בית ספר, והוכיח שהוא לא ה"מזרחי-מחמד" של הליכוד, לא סתם איש עם חיוך נחמד שיודע להגיד את הדברים הנכונים, אלא שהוא מנהיג שמקבל הערכה רבה מכלל הציבור.

כחלון הוא הטפלון של הפוליטיקה הישראלית. בעוד שרי הליכוד מקבלים הערכות נמוכות מאלו שקיבלו בחודש דצמבר האחרון, שר הרווחה הוא היחיד שרושם עלייה. כלפי שאר השרים חלה ירידה בהערכה, ורק המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום, נשאר יציב.

ארדן מפתיע במקום השני

באופן מפתיע, את המקום השני בסקר תופס השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן. הוא אמנם נחשב להבטחה מנהיגותית בליכוד, אבל מאז נכנס למשרדו, לא הייתה לו השפעה ציבורית משמעותית. את הגעתו למקום השני הוא חייב לשר החינוך.

גדעון סער, שזוכה לאהדה והערכה רבה בליכוד, הודח ככל הנראה מהמקום השני בגלל ניסיונו לקצר את החופש הגדול כבר השנה, וארדן, שנבנה מהנסיגה הזו, הוקפץ למעלה. אילולא המהלך הזה, סביר להניח שסער היה מתברג במקום השני. סער מוכיח שבניגוד לקודמיו, משרד החינוך יכול גם לשמש כמקפצה לפופולאריות בציבור והוא ממנף היטב את תפקידו.

השרים משה בוגי יעלון, בני בגין ודן מרידור, שהתברגו במקום הרביעי, שביעי ושמיני בהתאמה, בקרב הציבור הכללי, מוכיחים שהחברות בשביעייה משתלמת והם מצדיקים את קיומם. בגין ומרידור נהנים מהמותגים של עצמם. יש להם הילה שמלווה אותם. הם מחזיקים במשרדים זניחים, אולם העובדה שהם חברים בפורום הביטחוני המצומצם הזה, משדרגת אותם באופן דרמטי.

מי שיכול לשאוב עידוד מהסקר הוא השר סילבן שלום. הוא כאמור היחיד שההערכה כלפיו לא פחתה. ככל הנראה, בעיני הציבור גם הוא נתפס חברתי ולכן לא מאבד נקודות. שלום, השר לפיתוח הנגב והגליל ופיתוח אזורי, עושה את כל המאמצים האפשריים לפתור את הבעיות בפריפריה באמצעות יוזמות מקוריות, ולרוב גם מצליח, אבל למרות הפעלתנות שלו, המשרד שלו הוא סוג של כלא עבורו בציבור הכללי. עם זאת, הוא מצליח ליצור במשרדים שלו בסיס תמיכה פוליטי חזק מאוד בגוף הבוחר בליכוד לקראת התמודדות עתידית.

יוסי פלד, על פי הסקר, מוכיח שעדיף להיות יו"ר ועדה בכנסת, אפילו אם זו הוועדה לזכויות עובדים זרים, מאשר שר ללא תיק. הוא אמנם קיבל תפקיד שהרבה חברים בסיעת הליכוד היו שמחים לקבל, אבל ללא תוכן אמיתי לתיק שבידיו, התפקיד הפך עבורו לבית קברות פוליטי. פלד ודאי מת משעמום. עם ממשלה מנופחת כזאת, מי שמשתדרג-מתרסק.

בליכוד מעדיפים: "חברתיים" וימניים

הסקר בדק עמדות בקרב הציבור הכללי אבל גם בקרב מצביעי הליכוד בפרט. שם התמונה קצת שונה: שר התחבורה, ישראל כץ, שבכלל האוכלוסייה מדורג חמישי, צונח למקום התשיעי, אחרי סער. את שר החינוך מקדימה במקום השביעי השרה לימור לבנת. שטייניץ, לעומת זאת, על אף שאין לו בסיס תמיכה ממשי בליכוד, זוכה בבית ליותר חום ואהבה מאשר בחוץ, והוא מדורג במקום ה-11, אחרי סילבן שלום. הפער בין שטייניץ לכחלון בתוך הליכוד דווקא מצטמצם. את הרשימה סוגרים יולי אדלשטיין, מיקי איתן ופלד.

מצביעי הליכוד פועלים כנראה לפי שני אלמנטים: החברתי, שם יש דמיון להעדפות של כלל הציבור, והאידיאולוגי, ולכן ניתן לראות את מיקומו הגבוה של ארדן (3), ואחריו את יעלון, בגין ומרידור, שהפתיע והתברג במקום השישי.