נדחתה ההצבעה על חוק "האח הגדול" - המאגר הביומטרי

ראש הממשלה, שר הפנים ויוזם החוק מאיר שטרית, ינסו בשבוע הקרוב למצוא פשרה שתאפשר את העברתו של החוק השנוי במחלוקת. לפי ההצעה יידרשו אזרחי המדינה למסור טביעת אצבע וצילום תווי פנים כתנאי לקבלת תעודות זהות, והנתונים יאוחסנו במאגר ביומטרי. מוקדם יותר היום פנתה האגודה לזכויות האזרח לרה"מ: בטל ההצבעה בכנסת

האם נדרש למסור תביעות אצבעות? (חדשות 2)

ההצבעה על חוק המאגר הביומטרי שהייתה אמורה להתקיים היום במליאת הכנסת נדחתה בשבוע. בפגישה שהתקיימה בין ראש הממשלה, שר הפנים ויוזם החוק מאיר שטרית, הוחלט כי בשבוע הקרוב הם ינסו למצוא פשרה שתאפשר את העברתו של החוק.

מוקדם יותר היום, בניסיון של הרגע האחרון, פנתה האגודה לזכויות האזרח לראש הממשלה בנימין נתניהו, בקריאה שלא להביא להצבעה בכנסת את עניין הקמת המאגר הביומטרי לאזרחי המדינה. "במדינה דמוקרטית הכל חייב להיות מוגבל, וכך גם המידע שמחזיקה המדינה על אזרחיה", נכתב בפנייה שהועברה לראש הממשלה.

עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח לראש הממשלה, פנה לשר הביטחון אהוד ברק, לשר החוץ אביגדור ליברמן וליו"ר האופוזיציה ציפי לבני, וקרא להם למנוע את הקמת מאגר המידע.

"זכויות אדם ודמוקרטיה הן חלק בלתי נפרד משלטון החוק ואינן עולות בקנה אחד עם מאגר ביומטרי ועם שלטון יודע-כול", כתב עו"ד פיצ'וק בפנייתו. "במדינה דמוקרטית חייב הכוח להיות מוגבל ומבוזר וכך גם המידע האישי שמחזיקה המדינה על אזרחיה".

מדובר בהצעת חוק שנוייה במחלוקת שהממשלה משכה כבר פעמיים בשבועות האחרונים ומנעה את ההצבעה עליה, וזו הפעם השלישית שההצבעה נמשכת.

על פי הצעת החוק יידרשו אזרחי המדינה למסור טביעת אצבע וצילום תווי פנים כתנאי לקבלת תעודות זהות, והנתונים יאוחסנו במאגר ביומטרי. ארגונים לזכויות אדם טוענים שמדובר בסכנה ושדליפת מידע עלולה לשרת גורמים עבריינים וגורמים עויינים.

מבולבלים? ריכזנו עבורכם את המידע הנחוץ על הזיהוי הביומטרי:

מהן מטרות החוק?

1. קביעת הסדרים שיאפשרו זיהוי ואימות זהות של תושבי ישראל באמצעות הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים בתעודת זהות ובמסמך נסיעה, באופן שימנע זיוף ושימוש בזהות אחרת.

2. הקמת מאגר מידע ביומטרי שיכלול אמצעי זיהוי ביומטריים שניטלו לצורך שילובם במסמכי זיהוי, וקביעת השימושים המותרים במאגר, לרבות בידי משטרת ישראל ורשויות הביטחון.

3. קביעת הסדרים הנדרשים לשם הגנת הפרטיות של תושבים שניטלו מהם אמצעי זיהוי ביומטריים לפי חוק זה, ובכלל זה לעניין דרכי הגישה למאגר ואבטחת המידע בו.

מה הם אמצעי זיהוי ביומטריים?

תמונת תווי הפנים ותמונות שתי טביעות האצבעות המורות של אדם, שניתן להפיק מהן נתוני זיהוי ביומטריים. המונח "ביומטרי" נוגע לכל מאפיין אנושי פיזיולוגי, ייחודי, הניתן למדידה ממוחשבת.

מה היתרון בשימוש בזיהוי ביומטרי?

על-פי דברי ההסבר להצעת החוק, "היתרון בשימוש במאפיינים ביומטריים לצורך אימות או זיהוי בני אדם, מקורו בכך שמידע ביומטרי הוא מידע שאדם 'נושא' עמו באופן תמידי, המהווה חלק ממנו, ואינו משתנה באופן קיצוני לאורך זמן; זאת לעומת מידע מזהה אחר (כמו תעודת זהות במתכונתה כיום והפרטים המופיעים בה) העלול להיות חשוף לשינויים ולתיקונים במרמה, עם יכולת מוגבלת לגילוי הזיוף".

בתכונה זו של הביומטריה טמונים גם סיכונים הכרוכים בהגנת פרטיותו של אדם, בין השאר בשל חוסר היכולת 'לבטל' מידע ביומטרי לאחר שהופץ באופן בלתי הפיך.

האם מותר לסרב להיכלל במאגר?

על-פי הצעת החוק, עובד משרד הפנים ששר הפנים הסמיכו לצורך זה יהיה רשאי ליטול מתושב אמצעי זיהוי ביומטריים לצורך הנפקת מסמך זיהוי ביומטרי. אמצעי זיהוי ביומטריים אלו יועברו ל"רשות לניהול המאגר הביומטרי" לצורך הפקת נתוני זיהוי ביומטריים והכללתם במאגר. כל תושב יהיה חייב לאפשר לעובד משרד הפנים ליטול ממנו אמצעי זיהוי ביומטריים לצורך הנפקת מסמך הזיהוי.

מה גורלו של מי שסירב?

אדם שמסרב לספק זיהוי ביומטרי, לא יונפק לו מסמך הזיהוי. אם סירב אדם שיילקחו ממנו אמצעי זיהוי ביומטרי לצורך הנפקת תעודת זהות, דינו - שנת מאסר.

מי יהיה רשאי לקחת אמצעי זיהוי ביומטריים?

בהצעת החוק מובאת רשימה מפורטת של גורמים ובעלי תפקידים שיהיו רשאים ליטול מאדם אמצעי זיהוי ביומטריים לצורך אימות זהותו, ובהם: שוטרים, סוהרים, חיילים ואנשי ביטחון אחרים שהוסמכו לכך.

כמו כן, הצעת החוק קובעת הוראות בדבר העברת מידע מהמאגר הביומטרי לשורה של גורמים ממלכתיים כגון משרד הפנים, משטרת ישראל, רשויות התביעה, פרקליטות המדינה, בית-המשפט ורשויות הביטחון, וכן הוראות הנוגעות לשמירת סודיות, לאבטחה ולהגנה על הפרטיות.

מה היא ביומטריה?

ביומטריה היא מדידה כמותית של מאפיינים פיזיולוגיים והתנהגותיים של האדם. כל מאפיין אנושי פיזיולוגי או התנהגותי יכול לשמש כטביעה ביומטרית אם הוא עומד בתנאים האלה:

• אוניברסליות - הוא קיים אצל כל אדם.

• שוני - אצל כל אדם המאפיין נבדל בצורה מספקת ממאפיין זה אצל זולתו.

• קביעות - המאפיין נשמר ללא שינוי לאורך זמן.

• בר-מדידה - המאפיין ניתן למדידה כמותית.

איך פועלת הטכנולוגיה הביומטרית?

למערכות ביומטריות שלושה אופני פעולה: אימות, זיהוי וסריקה.

המערכת מאמתת את זהותו של הפרט באמצעות השוואה בין הטביעה הביומטרית הטרייה למידע ביומטרי מאוחסן הנשלף מבסיס הנתונים לפי אמצעי זיהוי אחר. מצב זה נועד למנוע מאדם להתחזות לאחר ולמנוע מצב שזהות אחת תשמש כמה אנשים.

במצב זיהוי המערכת מחפשת התאמה בין הטביעה הביומטרית הטרייה לבין טביעה השמורה במאגר הנתונים שבה.

במצב סריקה המערכת מחפשת פרט בתוך אזור מוגדר. במצב זה נעשית השוואה מתמשכת של טביעות ביומטריות רבות מאוד הנקלטות במערכת לרשימה קטנה של מבוקשים. סוג זה של מערכת משמש בעיקר ליישומי ביטחון, סיכול ומודיעין, אך יש לו גם יישומים אזרחיים.

טכנולוגיות ביומטריות רבות נתונות בשימוש או בפיתוח. העיקריות הן זיהוי באמצעות טביעות אצבעות, תווי פנים, קשתית העין וגיאומטריית כף היד.

כמה זה עולה למדינה?

עלויות היישום וההטמעה של המערכות הביומטריות עשויות להיות גבוהות מאוד, שכן יש להן מרכיבים רבים, ובהם רישום והנפקה מחדש של תעודות, הדרכה והעסקה של כוח אדם מיומן, רכישה והחזקה של רכיבי תוכנה וחומרה נחוצים וניהול מאגרי המידע של המערכת.

הביקורת על השימוש בביומטריה

המתנגדים לשימוש במערכות זיהוי המסתמכות על טכנולוגיה ביומטרית מעלים שלושה טיעונים עיקריים:

1. פיקוח המוני: השימוש במערכות זיהוי ביומטריות הוא ביטוי למגמה רחבה של איסוף מידע על הפרט בידי ארגונים ממשלתיים או מסחריים. כיום רבים נמנעים ככל האפשר ממסירת מידע אישי מזהה כדי למנוע איסוף פרטי מידע עליהם, הטרדה ופגיעה בפרטיות. השימוש הרחב בזיהוי ביומטרי והתניית שירותים בהזדהות באמצעות טכנולוגיה זו עלולים לצמצם את האפשרות שלא להזדהות.

 2. מדרון חלקלק - המידע הביומטרי נאסף לצורך מטרות מסוימות, אולם יש חשש כי כאשר יימצא בידי הממשלה יורחבו מטרותיו בדיעבד, והוא ישמש למטרות נוספות. לפרט אין אפשרות להתגונן מפני מצב כזה, שכן הוא אינו יכול לחזור בו ממסירת מידע ביומטרי.

3.  העדר חקיקה מגינה עדכנית - ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות רישום ביומטרי, השימוש במערכות ביומטריות לצורך זיהוי ושמירת טביעה ביומטרית במאגרי מידע ציבוריים אינם מלווים בשינויים מתאימים בחוקים המגינים על הפרטיות.  

* הנתונים מתוך מסמך שהוכן במרכז המחקר והמידע של הכנסת