הצעת חוק: הרשעה ברצח - רק פה אחד

פרסום ראשון: חברת הכנסת רויטל סויד תגיש בקרוב הצעת חוק שלא תאפשר הרשעת אדם ברצח ושליחתו למאסר עולם ללא החלטה פה אחד של השופטים. זאת, לטענתה, משום שבפרשת זדורוב נותרו סימני שאלה רבים. "נותן לנו את השקט שלא שלחנו לכלא אדם חף מפשע", אמרה

תחושה שהאשמים האמיתיים חופשיים (יונתן סינגל, פלאש 90)

פרסום ראשון: בעקבות הכרעת הדין המבולבלת, בה הורשע היום (רביעי) מחדש רומן זדורוב בביצוע רצח הילדה תאיר ראדה ז"ל לפני תשע שנים ברוב של שני שופטים מול אחד, הודיעה חברת הכנסת רויטל סויד (המחנה הציוני) כי תגיש הצעת חוק שנועדה לשנות את המצב המשפטי בו אדם נשלח לכלא למרות דעת מיעוט של שופט או שופטים. על פי הצעת החוק,  כדי להרשיע אדם בעבירת רצח וכדי להשית עליו עונש של מאסר עולם יהיה צורך בהסכמה פה אחד של השופטים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק 

"פרשיית זדורוב מעלה שאלות ותמיהות וכל כך הרבה סימני שאלה נותרו", נימקה סויד את הגשת ההצעה. "יש תחושה שהאשמים האמיתיים לא נמצאים מאחורי סורג ובריח. זו פרשיה מטלטלת שסימני השאלה שנותרו בה פתוחים הם רבים".

סויד, לשעבר עורכת דין פלילית, מציעה לאפשר הרשעה ברצח ושליחה למאסר עולם רק כשיש הסכמה פה אחד בין השופטים בכל תיק שיידון. "השאלה היא האם בעבירות רצח צריך להסיר כל ספק סביר, וזה יכול לקרות רק כשיש לנו הרשעה פה אחד", הסבירה, "זה נותן לנו את השקט לדעת שלא שלחנו לכלא אדם חף מפשע".

על השאלה האם היא אינה חוששת שהדבר יאפשר שליחה לחופשי של רוצחים אמרה סויד כי "ניסיון העבר מלמד שבתיקי רצח מעטים מאוד המקרים בהם הרכב בית המשפט לא מגיע להכרעה פה אחד. הצעת החוק הזו מתייחסת למיעוט המקרים בהם בית המשפט לא מצליח להגיע להכרעה. לכם החשש כמעט ואיננו קיים".

דעת המיעוט של דנציגר: "מקרה גבולי"

בניגוד לדעתם של שני חבריו השופטים, השופט יורם דנציגר, ראש הרכב השופטים שמסר את החלטתו בנוגע לזדורוב, סבר כי יש לזכותו. דנציגר תמך בקבלת ערעורו של זדורוב וזיכויו מחמת הספק והסביר כי "לא ניתן לקבוע מסקנה חד משמעית בהתאם לרף ההוכחה הנדרש בדין הפלילי בדבר אשמתו". עם זאת, הדגיש כי הסבירות שזדורוב חף מפשע "אינה גבוהה".

לפסק הדין המלא של השופט יורם דנציגר

משנמצאה התוספת הראייתית הדרושה, הגיע השופט דנציגר למסקנה כי לכאורה קיימת תשתית ראייתית המאפשרת את הותרת הרשעתו של זדורוב על כנה. ואולם, בסופו של יום, לאחר התלבטות, החליט לזכות את זדורוב מחמת הספק מאחר שסבר כי נותר בכל זאת ספק סביר באשמתו.

נקבע כי ספק זה מעוגן בתמיהות העולות מההודאות עצמן - מקיומם של "דברי מה חסרים" ומ"דברי מה סותרים", הטמונים בהן גם יחד, כאשר הכוונה היא לתיאורו העקבי של זדורוב בדבר שיסוף מותנה של המנוחה, שאינו תואם את הממצאים; החסרתו את חיתוך שורש כף ידה השמאלית לאחר התמוטטותה; פסיחתו על זירת הרצח בעת השחזור, כשפניו לעבר הקומה העליונה, באופן שאינו מתיישב עם זיכרון "חי" ואותנטי של הזירה - זיכרון שהיה מצופה שיהיה בתודעתו של הרוצח.

לקריאת הכרעת הדין המלאה לחצו כאן

הספק עולה גם מקיומן של ראיות אובייקטיביות בתיק, המקשות על גיבוש מסקנה חד משמעית בדבר אשמת זדורוב ואשר אינן נותנות מנוח. מדובר בעובדה שהחתך בסנטר המנוחה נגרם באמצעות סכין משוננת, עובדה שאינה מתיישבת עם תיאוריו של זדורוב כי ביצע את הרצח באמצעות אחת מסכיני העבודה שלו ובעקבות הנעליים הזרות בתא השירותים, שאין חולק כי אינן שלו ואשר קושרות אדם אחר לזירת הרצח.

השופט דנציגר סבר כי לא ניתן לומר שמקבץ ראיות זה הוא בגדר תהיות וקושיות בעלמא, אלא שמדובר ברצף ראייתי החותר תחת גרסת המשיבה ומכרסם באשמתו של זדורוב. לכך הצטרפו, בעוצמה פחותה אמנם, העובדה שלמנוחה נגרמו שבע חבלות ראש, שאינן עולות מתיאוריו של זדורוב; וכן העובדה שהתלמידים שנתקלו במנוחה סמוך לפני שעת הרצח לא הבחינו באדם המתעמת עמה או עולה בעקבותיה במדרגות, בניגוד לתיאור שמסר.

השופט דנציגר, ארכיון (חדשות 2)

בנסיבות אלה, פסק השופט דנציגר כי לא ניתן לקבוע מסקנה חד משמעית בהתאם לרף ההוכחה הנדרש בדין הפלילי בדבר אשמתו של זדורוב. בצד זאת, הוא ראה להדגיש כי מדובר במקרה גבולי, המצוי כ"פסע" מהרשעה, וכן כי האפשרות שזדורוב הורשע על לא עוול בכפו אינה גבוהה ומחייבת התרחשות של סדרת צירופי מקרים נדירה.