"ההרג הנפשע בכפר קאסם - פרק קודר"

לראשונה השתתף נשיא מדינת ישראל בטקס זיכרון לטבח ב-1956 שבו נרצחו 43 ערבים. ריבלין אמר כי "נועדנו לחיות זה לצד זה, אך העדפנו לתת לפחד ולשנאה לנווט את דרכנו", ואמר שישראל התנצלה בעבר על הפשע. ראש העיר קרא לו: "תעשה תיקון להיסטוריה"‎‏‎

גם 58 שנים אחרי "טבח כפר קאסם", הפצע בעיר לא הגליד. היום (ראשון) לראשונה הגיע לשם נשיא המדינה כדי להשתתף בטקס הזיכרון ל-49 ההרוגים באחד האירועים הקשים בהיסטוריה של מדינת ישראל בכלל וביחסים בין ערבים ליהודים בפרט. הנשיא ראובן (רובי) ריבלין התקבל במחיאות כפיים, לצד מספר מחאות מהקהל שדרש התנצלות מלאה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

ריבלין התעקש להשתתף באירועי הזיכרון למרות החשש של שירותי הביטחון מנוכחות במקום ובזמן הרגיש. במהלך הביקור הוא נפגש עם ראש העיירייה ובכיריה, שממתינים כבר 58 שנה להתבטאות של מנהיג ישראלי בכיר נגד התנהלות גורמי הביטחון הישראלים אז, בימי "מבצע קדש". 

"מכובדיי, באתי לכאן היום, כבן לעם היהודי, כנשיא מדינת ישראל, לעמוד בפניכם, משפחות הקורבנות והפצועים, ולכאוב את הזיכרון יחד אתכן", פנה הנשיא לנוכחים. ריבלין, שהתקבל במחיאות כפיים אך נאומו התעכב בשל מחאות בקהל, הדגיש כי "ההרג הנפשע בכפר קאסם הוא פרק חריג וקודר בתולדות היחסים בינינו, הערבים והיהודים החיים כאן. מדינת ישראל הכירה בפשע שנעשה כאן, ובצדק ובדין התנצלה עליו".

"אותו הדגל השחור הנורא, שמבצעי ההרג בחפים מפשע התעלמו מקיומו. בית המשפט העליון אמר את דברו מפורשות, ונתן בכך ביטוי לא רק לאמת המשפטית של מדינת ישראל אלא גם לאמת המצפונית המוסרית שלה", הוסיף הנשיא, "חובה עלינו ללמד את הדורות הבאים את הפרק הקשה הזה".

ריבלין הזכיר כי דודו אברהם שפירא, "זקן השומרים", הגיע לכפר קאסם ב-1957 על מנת לפעול לסולחה - "אני יודע שישנה ביקורת בקרב חלק מהישובים כאן כלפי אותה סולחה - אין ספק שהיא לא השיבה את הדם הנקי שנשפך ברחובות הכפר. ועדיין היא הייתה לסמל לניסיון אמיץ להושטת יד ולבלימת מעגל הדמים. לאחר מכן קשר הנשיא בין מאורעות כפר קאסם לבין ההסלמה במזרח ירושלים בימים האחרונים: "איני יכול שלא לבטא את הזעזוע העמוק שאנחנו חשים היום כלפי הטרור והאלימות שמתרחשים בימים אלה במזרח ירושלים ובכלל חלקי הארץ".

פצע שלא הגליד. כפר קאסם (AP)

"העדפנו לתת לפחד ולשנאה לנווט את ספינת יחסינו"

ריבלין הזכיר את הלוויתה של חיה זיסל בראון, שנהרגה בפיגוע בירושלים אותה כינה "כתם קשה נוסף בהיסטוריה הכואבת של הטרגדיה הישראלית-פלסטינית, טרגדיה שמטילה את צלה הכבד על כולנו ובראש ובראשונה על היחסים שבין יהודים וערבים בתוך מדינת ישראל - יש כאלה המבקשים לסחוף את כולנו למערבולת של חורבן וכאב, ודווקא בימים אלה באתי לכאן כדי להושיט יד אמיצה מתוך אמונה שידכם מושטת אליי ואל הציבור היהודי בחזרה. למרות האיבה הקשה והשורשית, אני מאמין שאפשר לבסס אמון ושותפות, מכיוון שלאף אחד מאיתנו, לאף צד, אין ברירה אחרת".

הנשיא הדגיש כי "מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי, אולם היא לעולם תהיה גם מולדתה וביתה של אוכלוסייה ערבית רחבה. הם אינה קבוצה שולית - מדובר באוכלוסייה שהיא בשר מבשרה של הארץ הזו, אוכלוסייה מגובשת בזהות לאומית ותרבותית משותפת שתמיד תהיה מרכיב יסודי בחברה הישראלית". לדבריו, "אנחנו נועדנו לחיות זה לצד זה - אנחנו שותפי גורל, לא רק את הארץ אנו חולקים". ריבלין ציין כי למרות שותפות הגורל, "העדפנו לתת לפחד, לשנאה, לבורות ולעוינות לנווט את ספינת יחסינו. ראו לאן השנאה מובילה אותנו: לבתי העלמין ולבתי החולים".

ריבלין הכיר בהפליה בתקציבים לציבור הערבי, ודרש מראשי המגזר להוקיע את האלימות: "אני תובע גם מכם לשאת באחריות, והקול הזה לא נשמע בצורה ברורה מספיק ובעצמה חזקה מספיק". עם זאת, הנשיא אמר כי "אנחנו משתייכים לשני עמים שחלומם ותמצית שאיפותיהם עומדים במידה רבה בסתירה זה לזה - חלקים לא מבוטלים בציבור הערבי אינם מוכנים לקבל את הרעיון לפיו מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי".

ראש עיריית כפר קאסם: "מצפים להתנצלות מלאה"

עאדל בדיר, ראש עיריית כפר קאסם, פנה עוד קודם לנשיא וביקש להכיר במשפחות ההרוגים כנפגעי פעולות איבה "כמו משפחות ההרוגים בפיגועים". "אנחנו מצפים להתנצלות מלאה, אל תאכזב אותנו מר ריבלין. אם אתה לא תעשה את זה, תאמין לי אף אחד לא יעשה את זה, תעשה תיקון להיסטוריה", הוסיף.

לאחר נאומו של ריבלין, טען שייח עבדאללה דרוויש כי נאומו של ריבלין לא התייחס למבצעי הטבח: "לא היה קשה כאן לומר שהאנשים שעשו את זה טעו? ושהמפקדים עליהם טעו? למה אני אומר את זה? כי יש עדיין פצועים מהאירוע, ומתייחסים אליהם כפצועים מתאונה והאנשים לידיהם נרצחו". "בואו נהפוך את ירושלים בירת המאבקים לבירת השלום", פנה השייח לנשיא. "מה שווה אידיאולוגיה אם היא מובילה להרוגים ונרצחים? איך אדם יכול להיות דתי ולגרום לשריפתו של אדם חי או להריגתה של תינוקת?".

"טבח כפר קאסם" התרחש באוקטובר 1956. במהלך "מבצע קדש" הטיל צה"ל עוצר על כפרים ערביים בישראל, בהם גם כפר קאסם במרכז, סמוך לראש העין. גדוד מג"ב בשטח נשלח לוודא שהחל מהשעה 17:00 לא יסתובבו תושבים מחוץ לבתיהם. הפקודה הייתה ברורה: לירות בכל מי שיסתובב בחוץ אחרי השעה הנקובה.

רק חצי שעה לפני כניסת העוצר לתוקף הגיעו אנשי מג"ב ליידע את תושבי הכפר אודותיו. אלה שעבדו בשדות מחוץ לכפר לא הספיקו לקבל את ההודעה. כשהחלו לחזור לבתיהם אחרי השעה 17:00, הלוחמים ביצעו את הפקודה כלשונה – וירו באזרחים. רק אחרי שעה עצר מפקד הגדוד את הירי.

43 תושבים שחזרו מהשדות נהרגו ו-13 נפצעו. תושבי הכפר מונים בתקרית 49 הרוגים, שכוללים גם ארבעה תושבים שנורו בתוך הכפר, את עוברה של אחת ההרוגות ותושב שמת משבץ לאחר שהתבשר על מות בנו מהירי.

האירוע זיעזע את החברה הישראלית במשך שבועות ארוכים, ואף הוקמה ועדת חקירה שמינה ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון. במהלך הדיון המשפטי נגד הלוחמים קבע בית המשפט הצבאי כי הפקודה שניתנה להם הייתה "פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס עליה" – קביעה שהפכה מאז למבחן משפטי חשוב לפעולות צבאיות שנלמדת בכל המסגרות הצבאיות החינוכיות.