בדיקה: מצעד הטיסות של חברי הכנסת

חברי הכנסת הישראלים אוהבים לטוס לחו"ל והרבה. בדיקת תכנית חיסכון חושפת מי הם נבחרי הציבור שבילו הכי הרבה זמן מעבר לים, לפעמים אפילו שמונה טיסות בתקופה של פחות משנה אחת

שנה לממשלה: מאז התקיימו הבחירות לכנסת ה-19 ועד סוף שנת 2013, חברי הכנסת הישראלים הגישו לא פחות מ-140 בקשות לנסיעה לחו"ל. מי משלם על הטיסות האלה ומי מוביל את חברי הכנסת עם מספר הגיחות הרב ביותר לחו"ל? יצאנו לבדוק.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

זמן השהות מחוץ לישראל הוא מגוון. בחלק מהמקרים מדובר על גיחה קצרה של יומיים או שלושה, אך לרוב הנסיעות הן ארוכות יותר. חברי הכנסת יצאו לנסיעות של שבוע ויותר במגוון מקומות, בהם ארה"ב, טאיוואן ואוסטרליה. "המצב שבו חברי כנסת טסים לחו"ל לא פעם לתקופה ממושכת של שבועיים או שלושה שבועות", בא בעצם על חשבון שירות הקהל או הציבור שבחר בחבר הכנסת", טוען עו"ד נידאל חאייק מהתנועה לאיכות השילטון.

חשוב לציין כי מי שמשלם על הנסיעות הם קרנות וארגונים פרטיים שמטיסים את חברי הכנסת במימון מלא. כך שאת הגיחות של חברי הכנסת, לא משלם הציבור מכיסו. אולם הטיסות בוודאי באות על חשבון הפעילות הפרלמנטרית. "בפגרות אפשר לעשות את הנסיעות האלה ולא לנצל את הזמן המועט שמוקדש לפעילות פרלמנטרית כדי לטוס לחו"ל", אומר עו"ד חאייק.

במקום הראשון בגיחות לחו"ל: ח"כ חיליק בר

מי שמוביל את רשימת הנסיעות הוא חבר הכנסת חיליק בר ממפלגת העבודה, אשר יצא ללא פחות משמונה ביקורים בחו"ל. במקרה אחד זה היה לביקור של יום באיטליה או בריסל, בהזדמנות אחרת לחמישה ימים בטאיוואן ופעם לשבוע בארה"ב.

"ארבע נסיעות מתוך שמונה הן נסיעות שעשיתי מתוקף תפקידי כמנכ"ל מפלגת העבודה", מסביר ח"כ חיליק בר. "שאר הנסיעות הן מטעם הכנסת עצמה לייצוג ישראל. כל הנסיעות שלי הן נסיעות בין יומיים לשלושה, נסיעות מאוד אינטנסיביות וכך אני גם רואה את זה". השני ברשימה עם שבע בקשות הוא ח"כ דב ליפמן מ"יש עתיד", ואחריו ח"כ נחמן שי מהעבודה עם שש נסיעות.

"אנחנו לא רוצים ח"כים טמבלים וקרתנים שלא מוציאים את האף שלהם מקצה המגירה", אומר השר לענייני אזרחים ותיקים אורי אורבך. "אנחנו חלק מהעולם, יש מה ללמוד, זאת הוצאה שולית. להפך צריך לעודד חברי כנסת ובוודאי שרים, לנסוע לנסיעות נחוצות".

בנוגע לשרי הממשלה, הסיפור הוא אחר. לפני כחודשיים פורסם שהשרים יצאו ל-54 נסיעות ללא פחות מ-63 יעדים בשבעה חודשים בלבד. נסיעות אלו, בניגוד לאלה של הח"כים, יוצאת מכיסו של משלם המסים. "כל הביקורת הזאת היא ביקורת מתחסדת משנות ה-70", מוסיף אורבך. נבחרי הציבור אמנם טוענים שהנסיעות נועדו למלא את האינטרס של הבוחר. אך עד שזה יקרה, הם ימשיכו להינות מעבר לים.