הכירו את סרבני מערכת הבחירות

רשימות המפלגות הסופיות כבר הוגשו, גם האותיות כבר נבחרו וההכנות האחרונות לבחירות נמשכות בקדחתנות. אך שליש מבעלי זכות הבחירה בישראל, ואולי אפילו יותר - לא יגיעו בבחירות האלה לקלפי. רובם פשוט התייאשו. מי ממצבו הכלכלי, מי מהתחושה שההון שולט במדינה. אז מי הם המגזרים שנעדרים הכי הרבה מהקלפי?

ביום שישי האחרון לפני מבצע "עמוד ענן" פשטו על מרכז תל אביב אנשי קמפיין עידוד הצבעה, בראשות רגב קונטס ושיר נוסצקי, סוג של יהודה ונינט של המחאה החברתית. הם חיפשו מטבע גדול מתחת לפנס - כמעט שני מיליון איש, הבוחרים הסרבנים של מפלגת "עזוב אותי באמאשלך לא רוצה להצביע".

הם הסתערו על הרחובות מלווים בחיים יבין, שניסה לשכנע את העוברים ושבים בחשיבות ההצבעה. " התופעה הזו הולכת ומתרחבת, והיא מסוכנת", הסביר יבין את החלטתו להצטרף למאמץ, "היא מסוכנת למשטר הדמוקרטי".

הסתערו על רחובות תל אביב. יבין והפעילים (חדשות 2)

גם איש הטלוויזיה אסי עזר הודה - "אני בעיקר מרגיש שהחברים שלי, הסביבה שלי, הם אלה שהכי פחות מרגישים שצריך להצביע. בזה אני עובד. בלשכנע את המעגלים הקרובים אליי", ציין.

מי אתם - סרבני הבחירות?

אבל מי הם בעצם אותם סרבני בחירות עיקשים? "הם בדרך כלל מיואשים מהשיטה", הסביר פרופסור אבי דגני. "מיואשים מהפוליטיקה, אולי אפילו מהחיים. הם אומרים: 'אף אחד לא ישנה את מצבי - שלא טוב ממילא. מה הקטע שלי עם הצבעה בכלל? מי שם עליי? מי ישנה לי?' מעין פאטאליזם במובן הזה", אמר.

ואכן, מרבית האנשים שמדירים את רגליהם מהקלפיות מגיעים ממעמד סוציו אקונומי נמוך יחסית, דוגמת אורית דיין. דיין גרושה, גרה בדירת חדר וחצי בפלורנטין, עם תאומות בנות 10. היא שוב בהריון ועובדת בניקיון בתים. דיין מעידה על עצמה שהיא מאוכזבת מהליכוד ומיואשת מפוליטיקה.

התייאשה מהצבעות. דיין (חדשות 2)

"אני לא חושבת שאני יכולה לשנות", היא מסבירה, "אני פועלת בשכונות דרום תל אביב, וכלום לא משתנה. אני לא חושבת שיש שינוי ב-4 שנים האחרונות מאז שביבי עלה לשלטון. יש אנשים שנזרקים לרחוב. משפחות עם ילדים. ואין מוצא".

הפתרון שדיין מצאה - במקום להצביע, לנקום. "אני אקח חמש מאות איש איתי", היא אומרת" "ואשכנע אנשים לא להצביע".

מנגד, העורך דין יניב מויאל הוא לא קשה ולא יום, אבל גם הוא מנסה להוביל מהלך של הימנעות. מויאל מנסח גם את המטרה - כדי שבסוף יבוא האו"ם ויפסיק את השיטה שבה מיליארדים זורמים פה מטייקון לטייקון, כפי שהוא מגדיר זאת. "אתה לא משנה כלום בזה שאתה מצביע. אתה הבנת את זה?", הוא אומר נחרצות, "אתה לא משנה כלום. זה כמו שני אנשים שמשחקים בכדור, ויש ילד קטן שלא מגיע לכדור, והוא רץ מאחד לשני. עד שהוא תופס את הרעיון - שבעצם רק מעבירים את הכוח בין אחד לשני. אז הוא מתיישב בצד והוא אומר - נמאס לי אני עייף. ברגע שתבין שזה הרעיון, גם אתה תפסיק לשחק", הוא קובע.

גם יפעת גל מחדרה מחזיקה בדעות דומות. "אתה באמת רוצה לעשות משהו? אל תצביע. ברגע שיהיה רוב של אנשים שלא יצביעו, הדמוקרטיה העלתה מישהו שמחליט, שהוא לא רוב. ואז איפה הדמוקרטיה כאן?", מסבירה גל, שמחזיקה בבלוג שנועד לקדם את הרעיון הזה. היא אדריכלית נוף, אם לשלושה, אומנית קרמיקה ו - אנרכיסטית מנומקת.

"אני לא מצביעה, כי אני לא מאמינה בשיטה", אומרת גל, "כי אני לא מאמינה ברעיון שנקרא דמוקרטיה. איך שלא תסתכל על זה, זו כפייה באלימות של דעות של אחרים. דעות של רוב? אולי, בסדר. אבל זו עדיין כפייה באלימות".

ובכל זאת: אחוזי ההצבעה בישראל גבוהים מבבריטניה וארה"ב

שיעור הצבעה גבוה נחשב לדבר רצוי. מצד שני, הדמוקרטיה היא לא רק הזכות לבחור ולהיבחר, אלא גם הזכות לשבת ביציע ולאכול קשיו. אחוזי הצבעה גם לא בהכרח מעידים על דמוקרטיה משגשגת. איפה כן יש 98 אחוזי הצבעה? בסוריה נגיד, בצפון קוריאה התייצבו 99.9% מבעלי זכות הבחירה לבחור, כמובן, במנהיג. ואיפה עשירית האחוז שלא באו להצביע? יותר טוב שלא תשאלו.

גם סדאן חוסיין ב-2002 גרף 100 אחוזי תמיכה. אחוזים כאלה מוצגים לרוב בדיקטטורות או מדינות שבהם הבחירה היא חובה בחוק, ויש מדינות כאלה, כמו בלגיה, לוקסמבורג, או אוסטרליה - בהן מטילים קנסות על סרבני הצבעה - בגובה עשרים דולרים.

מעיון בטבלת שיעורי ההצבעה במדינות הדמוקרטיות עולה שישראל דווקא נמצאת במקום לא רע. אמנם מצביעים כאן פחות מבגרמניה או שוודיה עם 86%, או בהולנד עם 83%, אבל עדיין מצביעים כאן יותר מאשר בצרפת, קנדה, יפן, בריטניה וכן, גם בארצות הברית, תתארו לכם - עם 57%. אין שום חשש ליציבות שיטת הממשל.

אילו מגזרים נעדרים מהקלפיות? ואילו מתייצבים באדיקות?

אז למי שייכים הקולות שהולכים לאיבוד? פרופסור אבי דגני פילח אותם ל10 קבוצות טיפוס. מהחרדים שממעטים כידוע להיעדר, דרך הפנסיונרים, העשירים והמתנחלים, שגם הם מממשים את זכום בקביעות. בקצה השני לעומתם נעדרים במיוחד העולים מרוסיה, ואנשי שכונות המצוקה, מעוטי השכלה.

ומה יקרה אם קמפיין ההצבעה יצליח, והם אכן יגיעו בסופו של דבר לקלפי? "הם קרוב לוודאי יחזקו יותר את המגמות הקיימות", אומר פרופ' דגני, "וזה גם טוב".

מי לא מגיע לקלפי? ומי כן? (חדשות 2)

גם במגזר הערבי ידעו אחוזי ההצבעה ימים טובים יותר - עם כשמונים אחוזי הצבעה. עם השנים החל הייאוש להתפשט במגזר. ייאוש והתנגדות. "עברתי שש-שבע דורות של בחירות", מספר ....., "אני לא רואה שמשתנה שום דבר. גם חברי הכנסת הערבים לא עשו שום דבר למען הערבים בישראל".

האירועים האחרונים משפיעים גם הם על היקף ציבור הסרבנים. "המבצע לא השפיע בכלל על שיעור ההימנעות", אומרת הסוקרת ד"ר מינה צמח ממכון דחף. "אבל מה שכן השפיע זה הפריימריז בליכוד ובעבודה. יש תומכי ליכוד שרשימת הליכוד לא מצאה חן בעיניהם, ואותו הדבר בעבודה. לכן האנשים האלה אומרים, לפחות בינתיים - אני לא אצביע. אין לי למי להצביע".