שבת אחרונה במגרון: "אנחנו לא גזלנים"

המאחז הלא-חוקי הגדול ביותר בשטחים יפונה בשבוע הבא בהחלטת בג"ץ, שמהווה עבור המתנחלים אקורד סיום צורם למאבק משפטי ארוך ועיקש. ימים ספורים לפני שיעזבו הם מסרבים להשלים עם המציאות, ומעדיפים לדחות עד כמה שיותר את ההגעה לבתים החדשים ב"גבעת היקב" שכבר מוכנים

מתנחלי מגרון נחלו השבוע תבוסה בקרב המשפטי שניהלו על בתיהם. שופטי בג"ץ הורו להם לעזוב את בתיהם כבר בשבוע הבא, אך למרות ששעון החול עד למועד שנקבע לפינוי רק הולך ואוזל – הם מתקשים להשלים עם רוע הגזירה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

בסוף השבוע האחרון של המתנחלים במגרון מלווה אותם בעיקר תחושה של זעזוע ממה שאמרו להם בבירור שופטי בג"ץ, על כך שאסור היה להם לבנות את בתיהם על קרקע בבעלות ערבית.

למרות הכל, ממשיכים תושבי המאחז להאמין בצדקת דרכם. "אני לא גזלן", הבהיר אחד התושבים – שרובם העדיפו להימנע מלשתף את העיתונאים בתחושותיהם אחרי הכרעת השופטים. "הגעתי לקרקע פרטית ונטושה שלא היה בה מעולם בית ואפילו לא עץ", אמר אחד מדוברי מגרון – שהעיד: "אני לא מכיר אף ערבי שרואה את עצמו נגזל".

"אדמתי נלקחה ממני בכוח"

במגרון אולי יופתעו, אבל עבד אלמונעם מועטא מהכפר בורכא בהחלט חש נגזל. אביו המנוח הלך לעולמו מעט אחרי הגשת העתירה לפינוי מתנחלי מגרון מאדמתו, וכעת נמצא הוא עצמו בחזית המאבק.

מועטא, כיום גמלאי של הרשות הפלסטינית, היה האימאם במסגד של הכפר השכן ורשם נישואים. מהגג הגדול בביתו הוא משקיף מדי יום על בתי המאחז.

"בכל יום אני נאלץ לראות, בניגוד לרצוני, איך שההתנחלות הזאת נוגסת לאט לאט באדמה. זה הכאיב לי מאוד", הוא סיפר. "בכל פעם שהשמש זורחת אני מסתכל על ההתנחלות ואומר לעצמי שזו האדמה שלי, שנלקחה ממני בכוח".

התמונה שציירו מתנחלי מגרון, שלפיה היה שטח המאחז אדמת טרשים שוממה, רחוקה בעיני מועטא מלהיות תואמת את המציאות: "כל סנטימטר שם היה מעובד. הייתי חורש את הקרקע  בעזרת בהמות, פרדות וסוסים. עצים לא היו כי זרענו תבואות".

"סבי יצא מהקבר כדי למכור את הקרקע?"

את העתירה לפינוי מגרון הגישו ב-2006 בעלי האדמות, באמצעות תנועת שלום עכשיו. כבר לפני שנה פסקו שופטי בג"ץ כי על המתנחלים לפנות את המקום, ולאחר שורה של דחיות – שלפו התושבים במפתיע ראיה חדשה, שקיוו שתוכל לטרוף מחדש את הקלפים.

המסמכים שהמציאו תיעדו, לכאורה, את חוזה המכר של קרקעות מגרון מבעליהן הערביים למתנחלים. "כל הבעלים הרשומים בטאבו מכרו לנו, לאנשי מגרון, את הקרקעות המדוברות", התעקש דובר המאחז. "מדובר ב-31 מבני קבע". 
 
עבד אל-מונעם הגיש תלונה במשטרה שהמסמכים לפיהם אביו המנוח מכר את האדמה מזויפים. בעבר, כבר זויפו מסמכים לפיהם סבו המנוח מכר כביכול את הקרקע.

"סבי, עבד אל-לטיף, מת ב-1960 או ב-1959", הוא הסביר. "עשו כאן מעשה זיוף, כאילו שהוא מכר את אדמתו ב-1994. איך מישהו שמת ב-1960 יוצא מן הקבר ב-1994 כדי למכור את אדמתו – ועוד באמריקה – ואחר כך חוזר ומת פעם נוספת? זה זיוף".

הבתים החדשים מוכנים, אבל עומדים ריקים

במקביל למתח לקראת מועד הפינוי ולמרות הדחקת המתנחלים, נשלמת במרץ הקמת בתי האתר ב"גבעת היקב" שיהיה ביתם החדש, אחרי שיעזבו את מגרון.

היישוב כולו הוקם בבניית בזק שארכה בסך הכל כחודשיים, כשבאופן אירוני – אחראים לבנייתו פועלים פלסטינים מאזור חברון. המדינה השקיעה לא פחות מ-30 מיליון שקלים בפיתוח המקום, והותירה את הארנק הממשלתי פתוח בנדיבות כדי לשדרג אותו, בבוא היום, להתנחלות קבע.

הקרווילות שיאוכלסו במתנחלי כבר חוברו לכל התשתיות, אבל עומדות עדיין ריקות – מכיוון שהדיירים החדשים מסרבים לקבל לידיהם את המפתחות.

נראה כי הסיבה לחוסר שביעות הרצון של אנשי מגרון אינה בנוף שנשקף מהגבעה החדשה, שאולי יפה פחות מזה שבו הם צופים כעת – אלא טמונה דווקא בבעיה המהותית והקשה שהערימו השופטים בדרכם – כשקבעו, באופן פשוט למדי, שהקמת מגרון הייתה מעשה גזל.