אל תגידו לתקשורת לא לצלם את גלעד שליט

איך אפשר לצפות מהתקשורת, דווקא עכשיו אחרי חמש שנים וחצי של סיקור כמעט בלתי פוסק, שלא לעסוק בגלעד שליט ובמשפחתו? זה לא אנושי להוביל חמש שנים את הציבור בארץ לרגע הזה, לייחל לשחרורו של שליט, למנות את ימיו בכלא יום אחרי יום אחרי יום, וברגע השחרור לומר לתקשורת "דום שתיקה!"

רינה מצליח. בלי "נו נו נו" (חדשות 2)

שלום, אני רינה מצליח ואני השוטרת הרעה. נמאס לי מהמתיפייפים.

הצטרפו לדף הפייסבוק של רינה מצליח

והמתיפייפים הפעם הם אלה שעושים "נו-נו-נו" לתקשורת ומזהירים אותה שלא לחפש את התמונה של גלעד שליט חוזר הביתה או מתחבק עם אמא אביבה, "מה שגלעד ומשפחתו צריכים עכשיו זה שקט, תעזבו את מצפה הילה, תסגרו את המיקרופונים ותכבו את המצלמות".

נו באמת!

יש לי כמה השגות נגד הדברים האלה. קודם כל, לתקשורת יש חלק לא מבוטל בגיבוש דעת הקהל בעד העסקה לשחרור גלעד. חמש שנים ליווינו את בני משפחתו - בצעדה, באוהל, בהפגנה, ובכל הפגישות הלא מוצלחות שהיו עד היום. אי אפשר לומר עכשיו לתקשורת עד כאן, ולא רק מטעמי הכרת הטוב.

אי אפשר, כי זו גזרה שאי אפשר לעמוד בה. זה לא אנושי להוביל חמש שנים את הציבור בארץ לרגע הזה, לייחל לשחרורו של שליט, למנות את ימיו בכלא יום אחרי יום אחרי יום, וברגע השחרור לומר לתקשורת "דום שתיקה!".

ביום שפורסמה העסקה, הופסקו בארץ טקסים רשמיים כדי לעדכן בחדשה המרעישה, הצגות הופסקו באמצע, בחדרי הכושר הפסיקו להתאמן. הציבור בארץ יודע שהוא משלם מחיר כבד על השחרור הזה ומגיע לו להיות חלק מהשמחה.

אז הכי טוב יהיה אם גלעד שליט יחזור במצב סביר, כמו שכולנו מקווים שהוא, והוריו יאמרו לנו כמה מילים וישתפו אותנו ברגשותיהם - בלי בלעדיות ובלי נעליים. ככה לכולם. אנחנו מצידנו נשמור על טעם טוב, שזה אף פעם לא הזיק לאף אחד.