הפער בין חופש העיתונות להגנה על נפגעי עבירות מין

הכנסת אישרה חוק האוסר צילום של נפגעי עבירות מין. ד"ר יובל קרניאל, מומחה למשפט ותקשורת, מסביר כיצד התנהלות תקשורתית לא מקצועית הביאה לחקיקה לא טובה, הפוגעת בחופש העיתונות, ורומסת את האוטונומיה של התקשורת

מה א' הייתה אומרת על החוק החדש? צילום אר

לאחרונה חוקקה כנסת ישראל עוד חוק שעניינו אתיקה מקצועית של העיתונות. החוק החדש, תיקון לחוק העונשין, הוא חלק ממגמה של הכנסת הנוכחית להתערב יותר ויותר בעבודתה של התקשורת.

מדובר בתיקון לחוק העונשין העוסק באיסור צילום של נפגעי עבירה מינית, תיקון שמבוסס על יוזמתה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי, אליה הצטרפו חברי כנסת רבים כמעט מכל סיעות הבית. אכן, יש קונצנזוס רחב בכנסת ישראל שהתקשורת הישראלית אינה שומרת על אתיקה מקצועית, ולכן זהו תפקידו של המחוקק ללמד אותה את עבודתה.

הלוואי והיינו יכולים לומר שחברי הכנסת טועים, והם סתם מחפשים להצר את צעדיה של התקשורת, ולזכות בפופולריות זולה. הדברים אינם פשוטים, והחקיקה היא תוצאה ישירה של התנהלות תקשורתית פרועה וחסרת רסן, שפוגעת פגיעה של ממש בפרטיות ובכבוד של קורבנות עבירות מין, המוצאות את עצמן מותקפות ממש על ידי התקשורת.

גם לפני התיקון לחוק אסור היה לפרסם פרטים מזהים של נפגעות בעבירות מין, אבל התקשורת הישראלית הסתפקה בטשטוש קל של פניה של המתלוננת או הקורבן, וסיגלה לעצמה נוהל של מעקב וצילום של הקורבן, ושידור חוזר של תמונות שרב בהן הגלוי על הנסתר, כלומר תמונות שכל מי שמכיר את האישה מזהה אותה בקלות כקורבן.

אנשי תקשורת שמכבדים את עצמם ואת המקצוע שהם עובדים בו היו יכולים לקיים את לשון החוק ורוחו, ולהימנע מפגיעה מיותרת בפרטיות של הקורבן. אין צורך לעקוב אחריה, להציק לה, לצלם אותה הולכת ברחוב עם עורכת דינה, ולהרתיע אחרות מלהתלונן. האתיקה המקצועית מחייבת את העיתונאים הצלמים והעורכים לכבד את הפרטיות, לא להטריד, ולא לחשוף.

התנהלות תקשורתית לא מקצועית הביאה לחקיקה לא טובה, הפוגעת בחופש העיתונות, ורומסת שוב את האוטונומיה של התקשורת, הצריכה לדאוג בעצמה לאתיקה הנכונה.

החוק החדש ייאכף? ספק

החוק החדש מפרט כמו בגן ילדים את המובן מאליו, ומדגיש שכאשר אסור לפרסם את הזהות, אסור גם לרמוז על הזהות ואסור לגלות את הזהות גם לאלה המכירים את מבנה הגוף, התסרוקת או ההליכה. בקיצור, חוק מיותר שמיועד לילדים מופרעים. אבל, כמו שהחוק הקודם לא נאכף, ספק רב אם החוק הנוכחי, המפורט יותר, ייאכף. יש דברים שלא נכון להסדיר בחוק, ומקומם באתיקה מקצועית ראויה.

כך גם לגבי חלקו השני של התיקון לחוק הקובע לא רק מה ניתן לשדר ולפרסם, אלא גם מה ניתן לצלם. חלק זה נועד למנוע את ההטרדה הגלומה בבילוש ומעקב אחרי הקורבנות, צילום שלהן בתחנת המשטרה או בבית המשפט. שוב, גם הוראה זו מיותרת. חוק הגנת הפרטיות אוסר גם לפני התיקון לחוק את ההטרדה הגלומה בפגיעה בפרטיות. גם כאן אני בספק אם תהיה אכיפה של ממש.

העצה לאנשי התקשורת, צלמים ועיתונאים היא להיצמד לאתיקה מקצועית נכונה ולאנושיות סבירה. גם לפני התיקון לחוק אסור היה לחשוף את זהותה של מתלוננת או קרבן של עבירת מין, גם לפני התיקון אסור היה להציק לה, להטריד אותה ולעקוב אחריה במצלמות.

הלוואי וניתן היה לשמור על אתיקה והגינות בסיסית גם בלי עזרתה המיותרת של הכנסת.

ד"ר יובל קרניאל הוא מומחה למשפט ותקשורת, מרצה בבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה.